| נשלח ב-9/10/2010 21:26 |
 |
| |
אז מי מנהיג את הבירה?
האבן עזרא בהקדמתו לפירוש התורה מתאר את שיטות הפרשנות השונות שאחת מהן היא "דרך הצדוקים כענן ובנימין/ וכן כל מכחיש וכל מין/ אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין/ והוא נוטה להשמאיל או להימין/..
ענן ובנימין הם כמובן אבות הפרשנות הקראית. ענן בן דוד הוא מייסד הכת ובנימין בן משה הנהאונדי הוא חכם הקראים הגדול שבא אחריו. באינציקלופדיה (המעולה !) של איזנשטיין, "אוצר ישראל", הוא כותב בערכו כי היה "החכם הראשון בין הקראים אשר שם לבו גם אל ענייני אמונה וחקירה בעיקרי הדת" (זאת בניגוד לענן שהתעניין רק בהלכה). "הדעה היותר נפלאה" שנמצאה ממנו מצוטטת שם (כנראה מספריו אבל איני בטוח) כך:
"כי הבורא ברא מלאך אחד והמלאך הזה יצר את כל העולם כלו והוא שלח את הנביאים ועשה האותות והמופתים ונתן חקים ומשפטים והוא יחדש את כל אשר יארע בעולם זולת הבורא הראשון"
מוזר?
הנה המדרש על הפסוק "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" אומר (רבה כ"ז ד) "אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו. אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור כך ויתעצב אל לבו".
לא אותו רעיון בדיוק? הקדוש ברוך הוא נתן למישהו אחר לבנות את העולם ולכן יכול היה להתאכזב מהתוצאה. ואכן הרמב"ן
על אותו הפסוק אומר "ובבראשית רבה אמרו בזה עניין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל והוא סוד גדול לאניתן להכתב והיודעו יתבונן למה אמר בכאן (בתחילת פרשת המבול) שם המיוחד ובכל מעשה המבול שם א-להים"
לכאורה נראה שהכל מכוון לאותו רעיון, ויתר על כן הרמב"ן בעצם רומז ששם הויה הוא שמו של הקב"ה בעצמו ואילו שם אל-הים הוא שמו של אותו מלאך ממונה ראשי. כמה שאלות לי:
1. מה מרויחים מזה חוץ מהסברים בפסוקים. כלומר ברור שהדעה הזו עוזרת לבאר פסוק כמו "הא-להים הרועה אותי מעודי המלאך הגואל אותי מכל רע.." שממנו נראה שא-להים הוא סוג של מלאך. אבל מבחינה אמונית כללית מה זה משנה? לי זה נשמע כמו הקטע של קישון על ההוא שטוען שלא שייקספיר כתב את מחזותיו אלא בן דוד שלו שגם לו קראו ויליאם שייקספיר.
2. מה היחס למה שהמקובלים קוראים "מטטרון שר הפנים" - זה אותו רעיון?
3. מה היחס לרעיון ה"לוגוס" של פילון האלכסנדרוני.
אני מניח שחלק מהדברים ידועים וכבר נחקרו ודוסקסו פה או שם אבל אני לא בעניינים ומכל מקום הופתעתי מהרמב"ן והמדרש הזה. אשמח לתובנות.
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 09/10/2010 21:28:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:36 |
|
| |
ואם כבר בלוגוס עסקינן, אז ראוי להזכיר כאן גם את הדמיאורגוס מ"טימאיוס" והיחס בינו לבין "נשמת העולם" באותו הדיאלוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:41 |
|
| |
שנרב
במדרש, מדוע ה' התעצב על לבו ולא על האדריכל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:43 |
|
| |
ככל הזכור לי, הרב הנזיר עצמו בריש 'קול הנבואה' עומד על הקשר בין הדמיורגוס לבין הלוגוס, לבין מאמר ה' (לעולם ה' דברך ניצב בשמים).
אגב, סליחה על ההסטה: האם המקור להלצה הידועה על שייקספיר הוא קישון? איפה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:46 |
|
| |
לדעתי הכותרת זעקני מדי,
אתה רוצה לדון האם יש סדר מסויים, הרי זה מפורש בתורה, שמות פרק כג (כ) הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנתִי:
(כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב) כִּי אִם שָׁמעַ תִּשְׁמַע בְּקלוֹ וְעָשִׂיתָ כּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת איבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ:
(כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
יהושע פרק ה (יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
(יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְקֹוָק עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:46 |
|
| |
המקור הוא הלצה נפוצה בקרב קלאסיקאנים במאה ה-19, שצחקו על מגמת הרוויזיוניזם של תקופתם בהסיטוריוגראפיה, ביקורת המקרא וכו':
מי שכתב את האיליאדה לא היה הומירוס אלא מישהו אחר שקראו לו "הומירוס"
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:49 |
|
| |
לפי המקובלים העולם נברא ע"י השתלשלות של ספירות רוחניות, שהן אחד עם הבוי"ת, כשלהבת בגחלת.
תיאורים המייחסים שינוי לבוי"ת כביכול, משקפים דרכי הנהגה ברמות שונות של הספירות, כאשר שתי ההנהגות קיימות במציאות, וכך גם שינויים במהלך ההשתלשלות שמתארים שינוי בתוכנית ההאצלה, כמו שבירת הכלים או מיתת המלכים.
ישנם מאמרי חז"ל אחרים העוסקים בהבדלים בין התוכנית המקורית לבין הביצוע (עלה במחשבה לבוראו במידת הדין - עמד ושיתף את מידת הרחמים), ומשקפים הבדלי בחינות בין דרכי ההנהגה ברמות רוחניות שונות, שכולן קיימות.
לגבי מלאך כשם משותף למלאך שהוא אחד עם הבורא כלומר ספירה רוחנית, לבין מלאך נברא, ראה גם רמב"ן שמות כג,כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:51 |
|
| |
דרשות הר"ן דרוש רביעי:
אבל נראה מפשט הכתוב שיצוה אותנו שננהוג כבוד עם זה המלאך יותר ממה שנעשה עם מלאך אחר, ]כי[ מצד היות שמו של הקדוש ברוך הוא בקרבו ראוי שננהג עמו כבוד מאד, כמו שננהג עם השם
יתברך. וכבר דרשו רבותינו ז"ל ואמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו, כמו שאמר בפרק אחד דיני ממונות )סנהדרין לח ב( אמר ליה ההוא מינא לרב אדא כתיב )שמות כד א(
ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מבעי ליה, אמר ליה זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו. ובין שנבין כונתם בזה המאמר או שלא נבין, אין ספק כי יש להם לרבותינו ז"ל הבדל
גדול בין זה המלאך למלאכים אחרים, עד שלא נקרא בשם המיוחד שם ד' אותיות אלא הוא, ולזה צונו השם יתברך שנתנהג עם זה המלאך כמו שנתנהג עמו.
ובזה מסתלק תימה גדול, והוא שמצינו יהושע שהשתחוה למלאך כמו שאמר הכתוב )יהושע ה יד( ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפול יהושע אל פניו ארצה וגו', והוא מן התימה איך היה
מותר זה ליהושע, שהרי כתיב אשר בשמים ממעל )שמות כ ד( לרבות מלאכי השרת )ר"ה כד ב(. ואין ספק שכמו שאסור לזבוח ולקטר בלתי לה' לבדו, כן אסור להשתחוות, כמו ששנינו בפרק
)דיני ממונות( ]ארבע מיתות[ )סנהדרין ס ב( אחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה, ואיני מוצא בכל מקום מי שהשתחוה למלאך, אלא בלעם שלא היה מכללנו, שכתוב בו
)במדבר כב לא( ויקוד וישתחו לאפיו. אבל יעקב ראה המלאך ולא השתחוה לו )בראשית לב כה - ל(, כי לא היה מותר בכך. ואם כן איך הורשה יהושע להשתחוות למלאך הנראה אליו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 21:52 |
|
| |
"הנה המדרש על הפסוק "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" אומר (רבה כ"ז ד) "אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו. אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור כך ויתעצב אל לבו"."
הרי כאן הלב הוא הסרסור והלב הוא האדריכל שהרי כתוב ויתעצב אל ליבו.
ולכן אין למדרש זה קשר לשאלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 08:39 |
|
| |
גם אני מצטרף להנ"ל: המדרש תמה מדוע נאמר ויתעצב ד' אל לבו, וכי יש לו לב? וכי ד' מתעצב אל משהו?
על כן נזקקו לומר שישנה הפרדה בין ד' הטרנסצנטנטי לבין ההתגלות לבני אדם. הוא המלאך.
אגב, כשקראתי את המדרש שאלתי את עצמי האם יש מחלוקת בין ר' ברכיה לר' אסי? אם לא מדוע נזקקו במדרש להביא את שני המשלים, אחד מספיק. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 08:39 |
|
| |
גם אני מצטרף להנ"ל: המדרש תמה מדוע נאמר ויתעצב ד' אל לבו, וכי יש לו לב? וכי ד' מתעצב אל משהו?
על כן נזקקו לומר שישנה הפרדה בין ד' הטרנסצנטנטי לבין ההתגלות לבני אדם. הוא המלאך.
אגב, כשקראתי את המדרש שאלתי את עצמי האם יש מחלוקת בין ר' ברכיה לר' אסי? אם לא מדוע נזקקו במדרש להביא את שני המשלים, אחד מספיק. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 09:27 |
|
| |
לאורותי
כל המקרא מלא הגשמות ואתה תוהה על הגשמה זו?
כל הרתיעה מהגשמה החלה זמן רב לאחר תקופת המקרא.
ולגבי שני המשלים הרי טובים השניים מן האחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 09:44 |
|
| |
בענין ויתעצב על ליבו- התורה ניתנה לבני אדם- והיא מדברת לבני אדם בשפתם של בני אדם,
בני אדם מבינים מה-זה לב -ומה זאת יד, ומה זה כסא, ומה זה שמיים מקום מושבו? ומה הם מלאכים.
בחוג לפילוסופיה ואניני המחשבה, לא מבינים את השפה הפשוטה והמובנת, ומחפשים מתחת לאדמה פרושים לא קיימים. ואם הם לא מוצאים הם ממציאים אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 09:54 |
|
| |
צענע וירוחם,
ראשית, הרתיעה מהגשמות נובעת מהשכל, ויש לי יסוד להניח שהיה שכל גם בתקופת המקרא. אך התפיסה של הנבואה השתנתה בעקבות העלמות הנביאים המקוריים, כלהלן.
לא אמרתי שאני תמה על ההגשמות שבמקרא, רק שהמדרש תמה ולכן תירץ. ואנו מסכימים שאכן בתקופת המקרא לא חש הכותב להגשמה שבניסוחים הנבואיים, אך בתקופת חז"ל נוצרה אוירה שדרשה תשובות לעניינים הללו.
לשון אחר, בתקופת המקרא השומעים-קוראים הבינו מאליהם שאין כאן שום הגשמה, בתקופה חז"ל, עקב הריחוק מהמקור הנבואי, נוצר צורך להסביר את היחסיות בין המקור הטרנסצנדנטי להתגלות שלו.
אכן בחוג לפילוסופיה לא מבינים את שפת הנבואה מהסיבה הפשוטה שנביא אינו פילוסוף. לא שאין לנביא שכל, אלא שהוא נפגש בתחומים בהם השכל אין השכל שייך, בנבואה.
וחז"ל אכן ממציאים פירושים כדי להנגיש את הנבואה, כמה שרק אפשר, לאלו החיים בתקופה הבתר-נבואית.
לגבי שני המשלים,
אכן טובים השנים. אך מדוע טובים השנים ולא מספיק אחד?
כלומר מה הטוב בשתי הזויות על הרעיון (פלטין-סחורה, אדריכל-סרסור), במקום זוית אחת?
[יתכן שאת מניחה שאכן חז"ל לא דייקו בלשונם והוסיפו סתם עוד משל.]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 10:04 |
|
| |
הריחוק מההגשמה היה בשלבים עד שהרמב"ם הגיע לקצה עם שלילת התארים .
ולגבי שני המשלים אולי אפשר להסביר שמשל האדריכל מכוון לגבי ההשחתה של העולם עצמו-( המבנה) וסרסור לגבי ה"סחורה" שבתוכו-בני האדם ובעלי החיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 10:15 |
|
| |
צענע,
ויש להוסיף שאחר הרמב"ם הקבלה, במעין ריאקציה, חלקה עליו נמרצות. לטענת המקובלים תארי האלוהות הם עצמם האלוהות. ומהר"ל בפירושו לאבות, פ"ה (כמדומה שעל משנת עשרה ניסים), כותב בחריפות נגד הרמב"ם.
לגבי שני משלים,
את בעצם אומרת שלפי משל הבניין חטאי האדם איבדו לעולם עצמו לאבד את הלגיטימיות שבבריאתו.
ולפי משל הסחורה, העולם כשהוא לעצמו מעולם לא איבד את הלגיטימיות שלו, שהרי עובדה היא שהעולם ממשיך להתקיים, אלא יתכן ששוכני העולם יאבדו מן העולם.
|
|
|
|
|
