אז מי מנהיג את הבירה?

ירוחם,

נדב

יש בנותן טעם, להביא בהקשר לדבריך את דברי הרמב"ם מו"נ ח"ב פ"ו. והמשכיל יבין את יחסו לפירוש המדרשים הללו.



...אנו מדברים אלא על המלאכים אשר הם שׂכלים נבדלים, כי אין תורתנו מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות באמצעות המלאכים. החכמים אמרו דברים מפורשים על דברי התורה: נעשֹה אדם בצלמנו (בראשית א', 26) ודבריו הבה נרדה (שם, י"א, 7), שהם בלשון רבים, לאמור: כביכול שאין הקב"ה עושֹה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה¹³. מתפלא אני על דבריהם מסתכל, שהרי בנוסח הזה עצמו אומר אפלטון כי האל מסתכל בעולם השׂכלים ואז שופעת ממנו המציאות¹⁴. בכמה מקומות¹⁵ נאמר כך סתמית: אין הקדוש ברוך הוא עושֹה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה. פמליא הוא צבא בלשון יוון¹⁶. כמו כן נאמר בבראשית רבה¹⁷ ובמדרש קהלת¹⁸: את אשר כבר עשֹוהו (קהלת ב', 12) עשֹהו לא נאמר אלא עשֹוהו. כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר הוא עשֹך ויכֹננך (דברים ל"ב, 6), וכן נאמר בבראשית רבה¹⁹: כל מקום שנאמר: "וה'" - הוא ובית דינו. אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שסוברים הבורים שיש [לבורא] דיבור - או מחשבה או שיקול-דעת או התייעצות או היעזרות בדעת הזולת, שכן איך ייעזר הבורא במה שברא? אלא כל אלה דברים מפורשים שאפילו פרטי המציאות - ואף בריאת איברי בעלי-החיים כפי שהם - כל זאת באמצעות מלאכים. כי הכוחות כולם מלאכים.
מה רב עוורון הבורות! וכמה הוא מזיק! אילו אמרת לאיש מאלה הטוענים שהם חכמי ישֹראל שהאלוה שולח מלאך הנכנס אל בטן האשה ומעצב שם את העֻבָּר²⁰, היה הדבר יפה בעיניו והיה מקבלו, וחושב שזאת גדוּלה ויכולת מצד האלוה, וחוכמה מלפניו יתעלה, אף-על-פי שהוא מאמין שמלאך הוא גוף מאש שׂורפת אשר מידתו כמידת שליש העולם כולו²¹, ויחשוב כל זאת אפשרי לגבי האל. אבל כאשר ייאמר לו שהאל שׂם בזרע כוח מעצב הצר את האיברים האלה ומתווה אותם והוא המלאך, או שהצורות כולן מעשׂה השׂכל הפועל והוא המלאך²² והוא שֹרו של עולם²³ אשר מזכירים אותו החכמים תמיד²⁴ - יירתע מכך כי אין הוא מבין את משמעותה של הגדולה והיכולת האמיתית הזאת, דהיינו, הבאתם לידי מציאות של הכוחות הפועלים בדבר, אשר אינם מושׂגים בחוש²⁵.
החכמים ז"ל אמרו במפורש למי שהוא חכם, שכּל כוח מן הכוחות הגופניים הוא מלאך - כל שכן הכוחות המפוזרים בעולם²⁶ - ושכּל כוח יש לו פעולה מסוימת אחת מיוחדת, ואין לו שתי פעולות. בבראשית רבה²⁷: תני: אין מלאך אחד עושֹה שתי שליחוֹת²⁸ ואין שני מלאכים עושֹין שליחוּת אחת. זה עניינם של כל הכוחות. מה שידגיש לך שכּל הכוחות הפרטיים הטבעיים והנפשיים קרויים מלאכים, הוא שהחכמים אומרים במספר מקומות - והמקור הוא בבראשית רבה²⁹ - בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים ואומרים לפניו שירה והולכין להם. וכאשר השיבו על דברים אלה בדברים המורים שהמלאכים מתמידים וכן התברר כמה פעמים שהמלאכים חיים וקיימים³⁰ היתה התשובה שיש מהם מתמידים ויש מהם חולפים³¹. וכך הדבר באמת שהכוחות הפרטיים מתהווים וכלים בתמידות, ומיני הכוחות האלה קיימים ואינם מתערערים. ושם³² נאמר על פרשת יהודה ותמר: אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאווה, כלומר כוח הקישוי. גם כוח זה קרוי אפוא מלאך. כך מוצא אתה את החכמים אומרים תמיד מלאך שהוא ממונה על כך וכך, מכיוון שכּל כוח שמינה אותו האל על דבר-מה הוא מלאך הממונה על אותו דבר.
ולשון מדרש קהלת³³: בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב. הרי שהם אמרו מפורשות למי שמבין ומשׂכיל שהכוח המדמה³⁴ אף הוא קרוי מלאך, ושהשׂכל קרוי כרוב³⁵. כמה יפה דבר זה למי שיודע! וכמה מאוס הוא בעיני הבורים!
כבר דיברנו על כך³⁶ שכּל צורה בה נראה מלאך היא במראה הנבואה. אתה תמצא נביאים הרואים את המלאכים בדמות אדם: והנה שלֹשה אנשים (בראשית י"ח, 2)³⁷. ויש מהם הרואים מלאך בדמות אדם המעורר אימה וחרדה. הוא אומר: ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאֹד (שופטים י"ג, 6). יש מהם הרואים אותו בדמות אש: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש [מתוך הסנה] (שמות ג', 2). נאמר שם³⁸: אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים וזה סוד נבואי גדול. ועוד יבוא דיון בנבואה ככל שראוי³⁹. ונאמר שם⁴⁰ עוד: עד שלא עשֹו שליחותן אנשים; משעשֹו שליחותן לבשו מלאכות.
התבונן אפוא כיצד הובהר מכל צד שמשמעות מלאך היא מעשׂה כלשהו ושכּל מראה מלאך הוא רק במראה הנבואה ובהתאם למצבו של המשׂיג. אין אפוא גם במה שציין אריסטו בעניין זה דבר החולק על התורה⁴¹. אלא הדבר שבו הוא חולק עלינו בכל זה הוא שהוא מאמין שכּל הדברים האלה קדומים, ושהם כך מתחייבים ממנו יתעלה. ואנחנו מאמינים שכּל זה נברא, ושהאל ברא את השׂכלים הנבדלים ונתן בגלגלים כוח תשוקה אליהם, והוא שברא את השׂכלים והגלגלים⁴² ושם בהם את הכוחות המנהיגים האלה. בזאת אנו חולקים עליו ועוד תשמע את דעתו ואת דעת תורת האמת על חידוש העולם⁴³.

חלילה. הרמב"ם לא חלם לומר שהשליחים הם חלק מהקב"ה.
הם הרי ברואים.

אא"כ את מתכוונת שגם את חלק מהקב"ה.

הרמב"ם התכוון שמלאך הוא כל כוח טבע. וכל פרט ביקום שהוא סיבה למסובב על ידו.

תעשי סקר בקרב הציבור המאמין כיום. האם המשפט החזל"י "על כל עשב עומד מלאך ומכהו שיגדל". הוא רמז לחוקיות הטבע או שהוא מתכוון לאיזה כח מטאפיזי (אולי אפילו בעל-כנפים) שמתערב בכוחות הטבע.

תשאלי גם באותה הזדמנות על אותו "מלאך שדחף את יהודה לכיוונו של תמר" האם שמו טוטסטרון או מטטרון.

נראה לי שהתשובות יהיו נוטות לכיוון דע ברור. לפחות במגזרים מסוימים דתיים וחרדיים.

לא חכמה לחיות בהנאה משוחררת אחרי המהפכה הרמבמיסטית ולשאול מה הוא חידש.

דרך אגב הרמב"ם בתחילת ספר המדע, מסביר שכנפים ומראה אש של המלאכים הם רק משל. שהרי לשיטתו [והוא האמין במלאכים] הם רק "צורות נבדלות" (צורה בלא ממשות, כמו שהאריך להסביר שם ובמו"נ).