טוב -- אני רואה שאין מתנדבים לנסות למצוא את הכשל בטיעון שניסחתי [ואינני יודע אם בכלל מישהו קורא את מה שאני כותב] --כדי בכל זאת להשלים את המעגל, אציג את הפירכא שלי לבעיית הידיעה ובחירה.
הערה מקדימה: הרב מיכאל הבין לאן אני חותר ואמר שבפירכא הצפויה שלי יש הנחת המבוקש -- של חוסר סתירה בין ידיעה ובחירה. הוא גם טען שפתרון פורמאלי גרידא לבעייה איננו באפשר -- מאחר ומדובר בטענה סינתטית [אינפורמאטיבית, קונטינגנטית, אמפירית, אפוסטריורית]. עניתי לו על אתר -- אך אחזור כאן שוב:
אין שום דבר סינתטי בטענה אודות הקשר הלוגי שבין טענות [נביעה/סתירה/עקביות]. טענה אודות קשר לוגי בין טענות היא טענה שהיא בהכרח אמת או בהכרח שקר -- וזאת על פי מאפיינים צורניים בלבד.
אם אני טוען "מחר יירד גשם", אני טוען טענה סינתטית. כדי לדעת אם היא אמת או לא, צריך לחכות למחר ולראות אם יורד מחר גשם וכדומה.
אך אם אני טוען שהטענה "מחר יורד גשם" מתיישבת עם הטענה "יש אנשים בסין" -- אין אני אומר שום דבר על תושבי סין או על מה ייקרה מחר -- אלא אני אומר רק משהו אודות הקשר הלוגי בין שתי הטענות. כדי לבדוק את אמיתות טענתי זו, אין שום צורך לבקר בסין או לחכות למחר -- מספיק ניתוח של מבנה שתי הטענות [בהנחה שאנו מבינים את משמעותן].
באותו אופן, אם אני אומר שהטענה "לא נכון שמחר לא ירד גשם" נובעת מהטענה "מחר יירד גשם" -- שוב -- אינני אומר שום דבר על מה ייקרה מחר אלא רק על הקשר הלוגי שבין שתי הטענות. ושוב -- אין צורך לחכות למחר כדי לדעת שזו אמת.
[ובאותו אופן, אין צורך לצאת מהבית כדי לדעת שהטענה "יש גשם בחוץ ואין גשם בחוץ" היא שקר (כמובן -- אם משמעות המילים נשמרת לאורך המשפט..)]
זאת ועוד -- בניגוד להנחות סינתטיות שהן מיובאות לתוך המערכת הלוגית מההיכרות שלנו עם העולם -- ואי לכך אינן מוכחות מתוך המערכת עצמה - ולכן הינן "שרירותיות" במובן זה -- ההנחות לגבי היחס הלוגי בין טענות אינן כאלו -- אלא ניתן להוכיח או לסתור יחס זה מתוך המערכת עצמה [יותר מדוייק -- מתוך המטה-מערכת -- אבל זה לא משנה לעניינינו] -- ואי לכך, לא ניתן סתם "להניח" שטענה כלשהי מתיישבת או לא מתיישבת עם טענה אחרת.
נחזור לעניינינו:
אביא שוב את הטיעון, כפי שניסחתי אותו -- אלא שהפעם, במקום לספק תרגום סימולטאני לכל שלב, פשוט אציג את הטיעון קודם כל בשפה הרגילה, ואח"כ בצורה קצת יותר מסודרת ולבסוף אראה מה פגום בו מבחינה צורנית. כמו כן, ההסברים שאני מוסיף בצד הם קיצורים של ההסברים שהבאתי בניסוח הטיעון בעמוד הקודם. ליתר פרוט -- ראו שם.
הנה איפוא הטיעון [הרב שלבי] בשפה הרגילה:
טיעון 1:
הנחה: כל אירוע שיודעים עליו שיתרחש, בהכרח יתרחש (בהגדרה, לדעת ניתן רק אמת. בשקר ניתן רק להאמין -- לא לדעת אותו. אי לכך זו אמת מושגית - ולפיכך גם הכרחית)
מסקנה: אם הקב"ה יודע שאירוע מסויים יתרחש, בהכרח האירוע המסויים הזה יתרחש
טיעון 2:
הנחה א: אם אירוע מסויים יתרחש, הקב"ה יודע עליו שיתרחש (שהרי הוא יודע-כל)
הנחה ב: אם הקב"ה יודע שאירוע מסויים יתרחש, בהכרח האירוע המסויים הזה יתרחש [מסקנת הטיעון הקודם]
מסקנה: כל אירוע מסויים שיתרחש, בהכרח האירוע המסויים הזה יתרחש
טיעון 3:
הנחה א: כל בחירה מסויימת שתיעשה היא אירוע מסויים שיתרחש (הנחה קומונסנסית -- בחירה היא אירוע)
הנחה ב: כל אירוע מסויים שיתרחש, בהכרח האירוע המסויים הזה יתרחש [מסקנת הטיעון הקודם]
מסקנה: כל בחירה מסויימת שתיעשה, בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה
טיעון 4:
הנחה א: כל בחירה מסויימת שתיעשה, בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה [מסקנת הטיעון הקודם]
הנחה ב: כל בחירה מסויימת שתיעשה, אם בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה, לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית (הבנה מקובלת של המושג "בחירה חופשית")
מסקנה: כל בחירה מסויימת שתיעשה איננה בחירה חופשית
בצורה יותר מסודרת:
טיעון 1:
הנחה א: עבור כל פלוני, עבור כל מאורע, אם פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש, בהכרח המאורע המסויים הזה יתרחש
מסקנה : עבור כל מאורע, אם הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש, בהכרח המאורע המסויים הזה יתרחש
טיעון 2:
הנחה א: עבור כל מאורע, אם המאורע המסויים הזה יתרחש, הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש
הנחה ב: עבור כל מאורע, אם הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש, בהכרח המאורע המסויים הזה יתרחש
מסקנה: עבור כל מאורע, אם המאורע המסויים הזה יתרחש, בהכרח המאורע המסויים הזה יתרחש
טיעון 3:
הנחה א: עבור כל x, אם x הוא בחירה מסויימת שתיעשה, אז x הוא מאורע מסויים שיתרחש
הנחה ב: עבור כל מאורע, אם המאורע המסויים הזה יתרחש, בהכרח המאורע המסויים הזה יתרחש
מסקנה: עבור כל x, אם x הוא בחירה מסויימת שתיעשה, אז בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה
טיעון 4:
הנחה א: עבור כל x, אם x הוא בחירה מסויימת שתיעשה, אז בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה
הנחה ב: עבור כל בחירה, אם בהכרח הבחירה המסויימת הזאת תיעשה, לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית
מסקנה: עבור כל x, אם x הוא בחירה מסויימת שתיעשה, לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית
אוקיי -- זהו הטיעון.
והפרכתו, כפי שהבטחתי לפני כמה ימים, היא על ידי הצבה נאותה של הסוגריים [וכפי שצענע חזתה נכון -- מה שהצבה זו של הסוגריים תבהיר -- ומה שהיננו מבולבל טרם הצבנו אותן -- הוא: על מה נסובה המילה "בהכרח" בכל אחד משלבי הטיעון?]
לפני שאני פורש פה את הטיעון במלואו עם הסוגריים -- אדגים ואסביר את משמעות הצבת הסוגריים באחד המשפטים [בשאר המקרים כבר תבינו לבד, אני מקווה].
ניקח את המשפט הראשון: עבור כל פלוני, עבור כל מאורע, אם פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש, בהכרח המאורע יתרחש
ובכן, אם תסתכלו באחד העמודים הקודמים, שם הצגתי את הטיעון לראשונה בצורה זו, הסברתי שהנחה זו נובעת מההגדרה הקלאסית של "ידיעה". ידיעה היא תמיד, ובהכרח, ידיעה של אמת. אדם יכול להאמין שהארץ שטוחה, הוא אף יכול להאמין שהוא יודע שהארץ שטוחה -- אבל הרי לא נגיד עליו שהוא באמת יודע שהארץ שטוחה -- אלא רק שהוא מאמין בכך. אין הוא יכול לדעת זאת -- פשוט משום שאין זו אמת -- ולדעת ניתן רק אמת ולא שקר.
לפיכך, הטענה "כל מה שמישהו יודע הוא אמת" היא טענה אמיתית -- ולא סתם אמיתית באופן קונטינגנטי אלא באופן אנאליטי --- זוהי אמת מושגית [כמו "שום רווק איננו נשוי"] ולפיכך אמת הכרחית.
אם מפה אנו שואבים את ההצדקה להנחה הראשונה בטיעון הראשון, צריך להציב את הסוגריים באופן הבא:
עבור כל פלוני, עבור כל מאורע [בהכרח [אם (פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
עכשיו - שימו לב מה קורה פה. ה"בהכרח", בהצרנה (החלקית) הזאת נסוב לא על הסיפא של האימפליקאציה אלא על האימפליקאציה כולה.
[אימפליקאציה היא טענה מסוג "אם א אז ב". הטענה שמחליפה את "ב" נקראת "סיפא". במקרה דנן, הסיפא היא "המאורע יתרחש". הסבר מפורט יותר ראו בהודעה הפותחת שלי לפני כמה ימים או בקשו ואני אביא אותו שוב]
כפי שהסברתי, טענה זו היא אכן אמיתית.
עכשיו -- אולי תתלוננו: אבל הרי הזזת את המילה "בהכרח" לתחילת המשפט!
ובכן -- זו תלונה שהיא אכן במקום.
אבל שימו לב שבשפה הרגילה [תלוי כמובן בטון הדיבור] אכן ניתן לבטא את רעיון המובע בניסוח האחרון גם באופן בו המשפט היה מנוסח קודם.
למשל, אנו שומעים [בדיונים ישיבתיים בעיקר] שמישהו מעביר "מהיילעך" בדעת אמורא פלוני ובסוף הוא חותם: "על כרחך ש...".
ה"על כרחך" הזה הרי מוסב על הקשר בין כל מה שהוא אמר קודם למסקנה -- לא על המסקנה עצמה. במילים אחרות --המסקנה מוכרחת רק לאור ההנחות -- לא בפני עצמה.
אילו היא הייתה מוכרחת גם בפני עצמה, אז היה יוצא שאמורא אחר, החולק על אותו אמורא שבדעתו נעשה ה"מהיילעך", טוען טענה בלתי אפשרית לוגית -- וזאת כמובן טענה שלא תישמע בדיונים ישיבתיים.
או, דוגמא יותר פשוטה:
בשפה הרגילה, ההבדל שבין (1) "בהכרח, אם אלך מחר לחנות, אלך מחר לחנות" לבין (2) "אם אלך מחר לחנות, אז בהכרח אלך מחר לחנות" איננו חד מאד.
הניסוח השני נתפס לעתים כניסוח לגיטימי לרעיון המובע בניסוח הראשון [בייחוד אם זה מלווה בטון הדיבור המתאים] -- רעיון שהוא, כמובן, האמת לאמיתה.
ניתן אולי קצת להדגיש שלכך דווקא הכוונה ע"י פיסוק זהיר: "אם אלך מחר לחנות, אז, בהכרח, אלך מחר לחנות". אבל גם עם הפיסוק הזהיר הזה, דו המשמעות איננה מסתלקת לגמרי כי ניתן לקרוא את המשפט , גם כשהוא מפוסק כך, כאילו הוא אומר: "אם אלך מחר לחנות, אז -- ויהיה זה הכרח המציאות! -- אלך מחר לחנות"
בכל אופן, יותר פשוט לקרוא את הניסוח השני כמביע את הרעיון "אם אלך מחר לחנות, הרי שיתברר בדיעבד שהליכתי זו לחנות היא הכרח המציאות".
[רעיון שהוא מוזר משהו -- אבל היה מקובל על רבים וטובים --- שפינוזה, לייבניץ, הסטואים, איינשטיין, ושאר גדוילים וכן על הפאטאליסטים לדורותיהם ("מה יהיה -- יהיה") עליהם דיברתי בהודעתי הפותחת לפני כמה ימים]
וללא תשומת לב מיוחדת, ניתן בהחלט להתבלבל בין שני הרעיונות הללו -- או אף להסיק את הרעיון השני [המהפכני -- שכל מה שקורה הוא הכרח המציאות] מהרעיון הראשון [הטריוויאלי -- שמה שקורה הוא מה שקורה ולא משהו אחר] -- כפי שהראיתי בהודעתי הפותחת לפני כמה ימים -- שאף אחד לא קרא אותה [כפי שאף אחד כנראה לא קורא מילים אלו -- אבל למרות זאת, אתם תראו כמה אנשים יתווכחו איתי על מה שאני כותב פה ושהם לא קראו]....
עכשיו -- ניתן להציב את הסוגריים במשפט הראשון בטיעון, העומד פה לניתוח, גם באופן הבא:
עבור כל פלוני, עבור כל מאורע [אם (פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
הצבה זו של הסוגריים משאירה את המילה "בהכרח" במקומה -- אבל אז המשפט מביע את הרעיון: "כל מאורע עתידי שהוא ידוע, הוא מאורע שהוא הכרח המציאות".
זהו כבר רעיון לא פשוט כלל ועיקר. האם לא ניתן לדעת מאורעות עתידיים שהם לא הכרח המציאות? למשל -- אני יודע שמחר תזרח השמש. האם זריחת השמש מחר היא מאורע הכרחי? האם לא ניתן להעלות על הדעת תסריט בו השמש לא תזרח מחר? או שתגידו שבגלל שניתן להעלות על הדעת תסריט כזה, אזי אין אני באמת יודע שמחר תזרח השמש? -- בחייכם! אתם ברצינות לא יודעים שמחר תזרח השמש? הרי אתם מבינים שבמובן הרגיל של המילה "יודע/ת" אתם כן יודעים -- מי שטוען אחרת, זה בגלל שהפילוסופיה קלקלה לו את השפה הנורמאלית...
אבל אף אם נניח שאנו באמת לא יודעים את העתיד [בגלל סיכויי הטעות הקיימים בשיפוטינו אודות העתיד] -- האם נגיד על הקב"ה שהמאורעות העתידיים היחידים שהוא יודע עליהם אלו המאורעות ההכרחיים? אולי יהיו שיטענו כך [הרב מיכי, למשל] אבל ההנחה התיאיסטית הפשוטה, שבמסגרתה כל הדיון הזה נעשה, היא שהקב"ה יודע הכל -- גם את ההכרחי וגם את המקרי. [ואגב, גם מי שטוענים אחרת -- לעתים קרובות טוענים אחרת רק בגלל שאינם רוצים לקבל את מסקנת הטיעון הנדון כאן -- דהיינו, שאין בחירה חופשית. אם נראה להם שמסקנה זו איננה נובעת מההנחות התיאיסטיות הפשוטות, רבים מהם יוותרו על ההנחה שיש מאורעות עתידיים שאין הקב"ה יודע עליהם.]
כך שההצבה הזאת של הסוגריים גורמת למשפט הזה לטעון משהו כוללני שאיננו נכון -- כי לפחות יוצא מן הכלל אחד יש לו -- הקב"ה דהיינו.
עכשיו, מה שאני אעשה, זה להציב סוגריים בשני אופנים לאורך כל הטיעון כולו ולנתח את מה שיוצא לנו פה [מידי פעם אעיר כל מיני דברים בצד על שלבים מסויימים].
גרסא ראשונה:
טיעון 1:
הנחה א: עבור כל פלוני, עבור כל מאורע [בהכרח [אם (פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
(הנחה טריוויאלית וטאוטולוגית, כאמור)
מסקנה : עבור כל מאורע [בהכרח [אם (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
(המסקנה נכונה -- ואף טאוטולוגית - וההיסק תקף -- אם כי לא צריך אותו -- שהרי המסקנה טאוטולוגית)
טיעון 2:
הנחה א: עבור כל מאורע [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש)]
(הנחה תיאיסטית מקובלת -- הקב"ה יודע הכל)
הנחה ב: עבור כל מאורע [בהכרח [אם (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
(מסקנת הטיעון הקודם -- וחוץ מזה, טאוטולוגיה, כאמור)
מסקנה: עבור כל מאורע [ בהכרח [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
(המסקנה נכונה -- ואף טאוטולוגית - וההיסק תקף -- אם כי לא צריך אותו -- שהרי המסקנה טאוטולוגית)
טיעון 3:
הנחה א: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (x הוא מאורע מסויים שיתרחש)]
(הנחה סבירה -- ואולי מדובר אף בטאוטולוגיה -- אם "בחירה" תוגדר כיאות)
הנחה ב: עבור כל מאורע [ בהכרח [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (המאורע המסויים הזה יתרחש)]]
(מסקנת הטיעון הקודם -- וחוץ מזה, טאוטולוגיה, כאמור)
מסקנה: עבור כל x [בהכרח [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (הבחירה המסויימת הזאת תיעשה)]]
(המסקנה נכונה -- ואף טאוטולוגית - וההיסק תקף -- אם כי לא צריך אותו -- שהרי המסקנה טאוטולוגית)
טיעון 4:
הנחה א: עבור כל x [בהכרח [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (הבחירה המסויימת הזאת תיעשה)]]
(מסקנת הטיעון הקודם -- וחוץ מזה, טאוטולוגיה, כאמור)
הנחה ב: עבור כל בחירה [אם (בהכרח [הבחירה המסויימת הזאת תיעשה]) אז (לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית)]
(הנחה סבירה לאור הבנתינו את המושג "בחירה חופשית". אם בחירה מסויימת היא הכרח המציאות, אין היא בחירה חופשית. אולי אף מדובר בטאוטולוגיה אם נגדיר "חופשי" כייאות)
מסקנה: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית)]
(זהו נון-סקוויטור!!! המסקנה פשוט איננה נובעת מההנחות!)
כפי שהנכם רואים, מה שקורה פה הוא שלאורך כל הטיעון, פשוט מנינו טאוטולוגיה אחרי טאוטולוגיה ו"הסקנו" את האחת מהשניה [ניתן להסיק טאוטולוגיה באופן תקף מכל טענה שהיא, אגב] -- שזה כמו לטחון מים -- עד שהגענו לתת-טיעון האחרון -- ושם לקחנו כהנחה אחת טאוטולוגיה [שזה תמיד דבר שמיותר לעשות אותו -- שהרי טאוטולוגיה ניתן להסיק מתוך כללי המערכת הלוגית עצמה] וכהנחה שניה גם כן, דבר מה טריוויאלי [או אף טאוטולוגי גם הוא] אודות הבחירה החופשית. ומפה ניסינו להסיק שאין בחירה חופשית -- טענה סינתטית לחלוטין! כמובן שלא הצלחנו לעשות זאת -- שהרי לא ניתן להסיק טענה סינתטית מטאוטולוגיות...
[אבל תתפלאו כמה פילוסופים לאורך הדורות אהבו לעשות את זה.. כפי שאמרתי, יש באמתחתי דוגמאות רבות לכהאי גוונא: ניסיונות של פילוסופים לשלוף מהכובע כל מיני מסקנות לא טריוויאליות על ידי מאניפולאציה מושגית גרידא. אם יהיה ביקוש -- וכנראה לא יהיה -- אוכל להציע בפניכם עוד ועוד ניתוחים כאלו לכל מיני טיעונים פילוסופיים מפורסמים]
עכשיו אביא את האופן השני האפשרי להצבת סוגריים:
טיעון 1:
הנחה א: עבור כל פלוני, עבור כל מאורע [אם (פלוני יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
(דנתי כבר בהנחה הזו -- זו הנחה שאדם רגיל סתם לא יקבל אותה -- היא אומרת שכל מאורע עתידי ידוע הוא מאורע שהוא הכרח המציאות. לפי הנחה זו, אף אחד לא יודע שמחר תזרח השמש.. )
מסקנה : עבור כל מאורע [אם (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
(המסקנה אכן נובעת מההנחה -- ההיסק תקף)
טיעון 2:
הנחה א: עבור כל מאורע [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש)]
(הנחה תיאיסטית מקובלת -- הקב"ה יודע הכל)
הנחה ב: עבור כל מאורע [אם (הקב"ה יודע על המאורע המסויים הזה שיתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
(מסקנת הטיעון הקודם)
מסקנה: עבור כל מאורע [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
(המסקנה אכן נובעת מן ההנחות -- ההיסק תקף)
טיעון 3:
הנחה א: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (x הוא מאורע מסויים שיתרחש)]
(הנחה סבירה -- ואולי מדובר אף בטאוטולוגיה -- אם "בחירה" תוגדר כיאות)
הנחה ב: עבור כל מאורע [אם (המאורע המסויים הזה יתרחש) אז (בהכרח [המאורע המסויים הזה יתרחש])]
(מסקנת הטיעון הקודם)
מסקנה: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (בהכרח [הבחירה המסויימת הזאת תיעשה])]
(המסקנה אכן נובעת מן ההנחות {קצת בחריקה אמנם -- אם תבקשו, אסביר. אבל משום מה לא נראה לי שתבקשו})
טיעון 4:
הנחה א: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (בהכרח [הבחירה המסויימת הזאת תיעשה])]
(מסקנת הטיעון הקודם)
הנחה ב: עבור כל בחירה [אם (בהכרח [הבחירה המסויימת הזאת תיעשה]) אז (לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית)]
(הנחה סבירה לאור הבנתינו את המושג "בחירה חופשית". אם בחירה מסויימת היא הכרח המציאות, אין היא בחירה חופשית. אולי אף מדובר בטאוטולוגיה אם נגדיר "חופשי" כייאות)
מסקנה: עבור כל x [אם (x הוא בחירה מסויימת שתיעשה) אז (לא תיהיה הבחירה המסויימת הזאת בחירה חופשית)]
(המסקנה אכן נובעת מההנחות וההיסק תקף!)
בגרסא זו, הטיעון הזה תקף לחלוטין!!
עכשיו -- זה כשלעצמו לא אומר כלום לגבי אמיתות מסקנתו. רק אם גם כל הנחותיו אמיתיות יש פה הוכחה לאמיתות מסקנתו. לשון אחר: רק מי שמקבל את כל ההנחות חייב לקבל את המסקנה -- אם ברצונו לא לסתור עצמו.
ומה לגבי ההנחות?
ובכן -- יש בטיעון הזה 4 הנחות ראשוניות [שאינן מסקנות מהנחות קודמות]:
(1) כל מאורע עתידי ידוע הוא מאורע שהוא הכרח המציאות
(2) הקב"ה יודע על כל מאורע עתידי
(3) בחירה היא מאורע
(4) בחירה שהיא הכרח המציאות איננה בחירה חופשית
הנחות (3) ו-(4) מקובלות על רוב האנושות. הנחה (2) מקובלת על רוב התיאיסטים. הבעיה היחידה היא בהנחה (1). זו הנחה שאיננה מקובלת על רוב התיאיסטים כלל. ואי לכך, תיאיסט רגיל כלל לא מחוייב לקבל את העדר הבחירה החופשית מתוך הטיעון המוצג פה.
לשון אחר: תיאיסט יכול להחזיק הן באומניציינטיות [=ידיעת-כל] של האלוה כפשוטה והן בהנחות הקומונסניות (3) ו-(4) והן ב'קיומה של הבחירה החופשית -- וזאת ללא ללא סתירה כלל!
אלא מאי -- אם יציגו בפני תיאיסט רגיל את הטיעון הזה בצורה הזו, הוא כמובן לא יעשה עליו רושם כלל -- כי הוא יידע ישר לזהות את העובדה שהנחה (1) איננה מקובלת עליו.
אלא שמאחר ובעיית הידיעה והבחירה לרוב מוצגת לא באופן כה מסודר כפי שהצגתי אותה פה, נוצר בלבול בין הגרסא הראשונה של הטיעון -- שהיא טיעון בטל אך שהנחותיו מקובלות על כולם כמעט -- לבין הגרסא השניה -- שהיא טיעון תקף אך שאחת מהנחותיו איננה מקובלת על רוב האנשים.
אני חושב שבכך פתרתי את בעיית הידיעה והבחירה.
אתם - כמובן -- מוזמנים לחלוק עלי -- אבל אנא, אם ברצונכם להביע מחאה, קיראו בבקשה קודם את מהלך הדברים פה. אם אין לכם זמן או כח, אז, כפי שאומרים הכמרים האנגליקאנים בסיום טקס החתונה:
"forever hold your peace.."
 |
|
|
