בחירה חופשית וסתירתה לסיבת הסיבות

אם כבר עברת לפסים אישיים, אני אגיד לך מה אני חושב:

אתה מעולם, מעולם, לפני שנכנסת לאשכול הזה לא אימצת את מוחך בשאלה שהעלה סים-סים. ולכן, נראה לך שהתשובה אליה צריכה להיות נורא פשוטה ומונחת על פני השטח - שהרי אם היא אף פעם לא הטרידה אותך, הרי שכנראה אין בה ממש.

זו הפשטות המטעה של שאלות פילוסופיות - הן נראות כאילו התשובה אליהן צריכה להיות נורא פשוטה כי רוב האנשים אינם מוטרדים מהן.

האופציה ששאלות אלו הן אכן שאלות קשות, מפחידה מידי את רוב האנשים - כי אלו שאלות הנוגעות בחיינו באופן יומיומי. התמודדות אמיתית עמן דורשת מאמץ רב שרוב האנשים אינם מוכנים להשקיע ולכן, רוב האנשים מעדיפים לזלזל בהן ולא להתמודד איתן. 

עכשיו, אני לא בא לאנשים כאלו בטענות - כל אחד ומה שבא לו לעשות. 


אבל כשמגיע אדם ומתערב בדיון פילוסופי שמתנהל מכבר - אבל כשדורשים ממנו דין וחשבון פילוסופי על דעותיו, ישר הוא קופץ וצועק שפילוסופיה לא מעניינת אותו ולא בכבוד שלו לעסוק בה וכו וכו - אזי משול אותו אדם למישהו שיקפוץ לאמצע המגרש בעיצומו של משחק כדורגל ומחד לא יסכים להצטרף למשחק אך מאידך ימשיך לעמוד שם כמו בול עץ....

זה אמור לא רק לגביך אלא לגבי עוד טיפוסים שלעתים משתרבבים לפה...

רודף בנקודת מוצא כזאת האדם הוא רק כלי לבחירות אלוקיות, אין הוא עצמו "בוחר". הבחירה לא חלה לגביו כי אין לו שליטה על הבחירה הזאת, כי אילו היתה לו בחירה היה בזה שיתוף. בחירה מיוחדת אך ורק לא-ל עצמו.

אם כן הבחירות הן התערבויות של הא-ל ומשחק עצמי שלו עם עצמו. השכר והעונש אם כן, הן גם כן תוצר ישיר של משחק של הא-ל עם עצמו. מזכיר לי את הבדיחה הפילוסופית עם האצבעות: יוצא שהכל זה משחק בובות כזה של הא-ל עם הא-ל, ותוך כדי כך ובאופן ישיר מזה יש גמול ועונש לאדם, שגם הם תוצר של הבחירות של הא-ל.

לדעתי הצלחת לעמוד בעיקביות, אבל אינני רואה מה לאדם הפרטי, ותורת הגמול והעונש במובן הפשטני, ולזה. הא-ל משחק עם עצמו בבחירות שלו, שהן חופשיות, אך האדם הוא רק תוצר של כחות טבע דטרמיניסטיים ובחירות של הא-ל, והוא רק כלי שדרכו הא-ל מנהל את העולם, ושכר ועונש הם תוצאה לא של בחירות האדם אלא של בחירות הא-ל.

אם תרצה לא התרחקת מהדטרמיניזם, כי בעצם הא-ל הוא זה שמבצע את הבחירות, והוא גם יודע מה הוא יבחר, אם כן האדם נתון לחלוטין לחסותו של הא-ל בצירוף עם כחות טבע. אין לאדם מקום עצמאי שבו הוא בוחר את הבחירות שלו (יתכן והוא מרגיש שאלו הבחירות שלו, אבל זאת אשליה, כי הבחירות הן אך ורק של הא-ל עצמו, כי רק לו היכולת לבחור, ורק הוא הסיבה הראשונית). אם כן גישתך דומה לגישת הדטרמיניזם, ומכל בחינה מעשית אין בינהם הבדל, האדם עדיין נתון לחלוטין לחסותו של הא-ל, והשכר והעונש שלו הם תוצר של פעולות אלוקיות בלבד, כאשר הבחירה היא רק אשליה של עצמאות, כאשר בפועל היא נקודת איחוד עם הא-ל, והוא זה שמבצע את הבחירה.

לסים-סים - נראה לי שדבריך לא כוונו אלי. 

רדף, צודק זה תשובה לשותף.

רדף השיג

אולי תבאר כוונתך מראשית האשכול.


1 )  כיצד יתכן ש"חופש בחירה" מוחלט ידור בכפיפה אחת עם "סיבתיות" כל שהיא.

בסופו של דבר, האם ההכרעה היא "הכרעה שאיננה מושפעת מגורם כל-שהוא" [ואישית אני חושב שזהו דבר שלא יתכן, כי מהו הכושר להחלטת ההכרעה ולהעדפת צד אחד על משנהו, א"ת שהכושר הוא לבחור את השיקול הנכון. א"כ קבעת שהשיקול הוא הגורם לבחירה ולא הכרעה פנימית שכנראה איננה בנמצא ] או שהיתה כאן סיבתיות כל שהיא שהשפיעה על אקט-הבחירה  ?.
כיצד יכונו השנים יחד?

2 ) התפלפלת האם חופש בחירה מתוך טבע תבוני, הוא חופש-מוחלט או למעשה הוא חופש-דטרמניסטי כי הוא פועל טבעי יוצא, והשוות אותו לרעיונו של שפינוזה. לדעתי החילוק בין שפינוזה לבין קאנט ברורים.

לשפינוזה הנפש היא סובייקט הנפעל אוטומטית בחשיבות סיבתיות [כשאותו סובייקט רק מודע פנימית לתהליכי חשיבה זו] , משא"כ לקאנט הסובייקט הוא ריבון מוחלט על הכרעה בין כל שתי צדדי שיקול, כשכל שיקול חומרי"אינטרסי אחר-חיצוני מהווה חלק ממכלול השיקולים שאין בידו להכריע אלא רק להישקל. ה"טבע התבוני" הוא הגדרת חופש-הכרעה מוחלט זה, שבידו לבחור בשיקול הנכון [וכנ"ל לדעתי קשה להגדיר זאת כהכרעה חופשית, כי למעשה היא רק העדפת השיקול הנכון] .

כמובן שכשחלק השיקולים נוטה באופן ברור לאחד הצדדים (למשל, לחכות לעיסקת ענק בעוד זמן אל מול וויתורעל עיסקה קטנה עכשוית) ההכרעה כאילו נעשית מאליה. ואנו רואים כאן סיבתיות להכרעה).
אך כשצדדי השיקול נראים שקולים כאחד אז צריך לכושר-הכרעה שאכן לא ברור על מה מסתמכת בסופו של דבר ההכרעה. [ושוב לדעתי, היא מסתמכת או על התחדדות הצדדים החשובים יותר לבעל ההכרעה (וא"כ הוברר שאין הספק שקול) או מהתעייפות להיות במצב של ספק ואז הצד בר מזל הוא שיצוד את המכריע. ובמילים אחרות אין כאן בחירה בין צדדים שקולים יש כאן חישוב-העדפתי של הצד הנכון או מוכרעות עצמונית].

3 ) כתבת "אינני חושב ששייך בחירה נטולת השפעה חומרית-חיצונית" .
 תמיד ההכרעה היא בין שתי אינטרסים. השאלה היא האם האדם בוחר ומכריע באחד משתיהם או שאחד מהם הוא המכריע את האדם.

אם כוונתך שבסופו של דבר אין הכרעה פנימית נטולת אינטרס. וככך ההכרעה היא למעשה חישוב והבלטת האינטרס החשוב יותר. אני מסכים איתך לגמרי [כמו שכתבתי לעיל].

אך יתכן שאין הכרעה ריבונית כלל היא רק מדומת אצלינו ממעקב פנימי אחר הליך השיקולים וההכרעה. גם במקרים שאנחנו קוטעים ספיקות ושיקולים באמצע, ואומרים "עכשיו אני מכריע כך" יתכן וזהו הליך נפשי אוטומטי הנובע מסיבות נפשיות שונות, שאנו מזהים בטעות כהכרעתינו אנו. (כך לדעתי ששפינוזה אחז).