|
|
| נשלח ב-12/10/2010 11:56 |
 |
| |
מה פירוש- הלא זו בדיוק טענת האשכול ! למרות כל הנסיונות לדכא את הנושא האמונה בבורא חיה וקיימת ולא נעלמת (כמו דברים אחרים). אלה שמתחמקים ממנה לא מצליחים למנוע את הימשכותה, וזוהי תבוסתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 12:17 |
|
| |
יסלח לי שותף הסוד על קהות החושים, אבל עדיין לא ירדתי לסוף דעתו.
האם אותם מוכי גורל שלא מאמינים בהשגחה פרטית, מחוייבים למאמץ בינלאומי להדברת האמונה בהשגחה הזו? אילו הייתי אתאיסט, ר"ל, האם חיי היו פגומים בגלל ששכני מאמין?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 12:26 |
|
| |
שוב- זו היתה הטענה: גם המאמינים וגם הכופרים לא מצליחים לסיים את העניין. מי שלא בעניין- יבושם לו.
אתה יודע את ההבדל בין הבן התם לזה שאינו יודע לשאול ? אולי בפעם אחרת...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 12:55 |
|
| |
האמירה של פותח האשכול, שמי שמכחיש את קיום האל זקוק לאל לצורך ההכחשה, היא אולי נאה כווארט אבל חסרת הגיון ובסיס במציאות. הכפירה היא הגדרה שנולדת מתוקף קיומם של המאמינים, אם אלה האחרונים היו נעלמים, הכופר היה חוזר להיות סתם שפוי. מכאן שאין סימטריה בין הצדדים וטענתך עדיין סתומה: מהי תבוסתם של אלה ש"מתחמקים" מאמונה? אילו דיברת רק במסיונרים אתיאסטים ששמו לעצמם מטרה להדביר את האמונה, ניחא. אלא שאתה קובע שכל מי שמתחמק מאמונה הובס משום שעדיין יש מאמינים בעולם. זו טענה שזקוקה לדוגמא, שלא לדבר על הוכחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 13:12 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 18:20 |
|
| |
דינו
בוא נקרא לילד בשמו
האל שכולם מדבר עליו ,הוא האל שבמקרא ובמיתוס . האל המתערב ומנהל את ההיסטוריה והטבע,
האל העונה למשה על שפת הים האל שפוקד עקרות לפי דרישה של הצדיק הגוזר .
כמובן שאם נתווכח על האל שגרם והצית את המפץ הגדול, הוא בהחלט אל אמורפי ואל שאין שום רלוונטיות אם הוא קיים ואיך הוא קיים , ומה הן רצונותיו ודחפיו...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 18:59 |
|
| |
דוד:
תראה אני לא מדבר על השכן שמאמין שרבו חי, אני לא סופר אותו ממטר,
וכן אני לא מפחד ממוחמד או מישו הנוצרי אפי' אם הייתי בחייהם,
אני לא מדבר לגבי סוג המאמין הזה, להפך זה עוד יותר מקשה על השאלה שלי, תראה כמה אמונות כאלה היו ואינם,
לגבי המושג אלוקים, זה אחרת לגמרי, אין מלומד אחד בכל הדורות שלא התייחס לזה בעד או נגד, ורובם כהיום אפי' מספיק הגונים לומר לא יודע, כלומר זה רודף את האנושות כל הזמן,
אין מה להשוות בין מאמינים בשטויות שאף אחד לא סופר אותם, לבין הבעיה האם יש או אין ח"ו אלוקים,
והוארט שלי תקף רק בגלל המכחישים, כי מי יוצר את הוויכוחים בעניין ? הרי עם משיחיסט אף אחד לא דן איתו, ולכן אין ויכוחים ודיונים ופילוסופיות למיניהם לגביהם, מה שאין כן לגבי האלוקים יש מכחישים ומתווכחים ופילוסופיות בכל הזמנים,
אני טוען שכל קיומו של האלוקים (בתבונה האנושית כן או לא) היא אך ורק בגלל המכחישים,
המאמינים היו צריכים להיתבטל כמו בכל סוגי האמונות האחרות אם זה גבורים אלילים משיחיסטים וכדומה,
ולכן אני טוען שיוצא שהמכחיש צריך אותו כמו שהמאמין צריך אותו,
(אגב: מכחיש = בתוך המאמין גם, כלומר למאמין יש גם צורך להכחיש, למשל שיש התנגדות בין רצון האלוקית לבין רצון של רבו משיחו וכדומה, ואז הוא הופך את רבו לאלוקים, ומכחיש את האלוקים התבונתי, כלומר שרבו יאמר ש1+1=3 הוא יאמין בו)
תוקן על ידי maxmen ב- 12/10/2010 19:27:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 19:08 |
|
| |
דפל-
גם אם המאמינים היו נעלמים השאלה היתה נשארת והכופרים היו צריכים להתייחס אליה. המושכל הראשון שבמוחו של אדם (האם לא חבל שהאבולוציה אירגנה לו את זה ככה...) הוא הסיבתיות (החלב בא מאמא) ושרשרת הסיבתיות מובילה לסיבת הסיבות לפחות כתרחיש מסתבר. גם אדם באי בודד היה מתבונן בזה ומתלבט. ממילא יוצא שהכפירה היא קום עשה (התחמק מהשאלה הקשה) ולא רק שב ואל תעשה (אל תשים לב למטיף ההוא).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 23:39 |
|
| |
| שותףסוד כתב: |  | ממילא יוצא שהכפירה היא קום עשה (התחמק מהשאלה הקשה) ולא רק שב ואל תעשה (אל תשים לב למטיף ההוא). |
|
כלומר, אם אדם מתמודד עם נטיית הלב שלו להמציא סיבות במקום שאינן ניכרות, לומד באילו שאלות ה"מושכלים הראשונים" מניבים תוצאות ומתי הם יורים באפלה, מנסה להמציא שיטות להתמודד עם שאלות בקנה מידה שהשכל הישר קורס מולו, מתגבר על הדחף לצעוק את התשובה הראשונה שעולה בראשו ותחת זאת מקבל את האפשרות שאין לו תשובה ברורה - כשכל זה מתקיים, אזי האדם מתחמק.
לעומת זאת, אם הוא פוער את פיו ונוהם את המעשיה הראשונה שעולה בדעתו של איש מערות נדהם - לזאת ייקרא התמודדות ישרה ואמיצה.
אין לי אלא להודות למקום על קומץ המתחמקים שבהם זכתה האנושות, שאלמלא הם היינו עדיין שורפים חיות בתקווה לשכנע את אלוהי הגשם להעניק לנו מחסדיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 16:45 |
|
| |
!!! ואמר מי שאמר עפ״ל שאלוהים מת מזמן
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 17:10 |
|
| |
והוא צדק האלוהים שלו באמת מת מזמן- ולכן בני עמו ותלמידיו המיתו מיליונים
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 19:39 |
|
| |
דפל-
אותו האמיץ מהאי הבודד (כזכור אין שם מאמינים כלל, רק הוא ושאלותיו) שהגיע למסקנה שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו בטבעו החייתי כי "יש שאלות שאי אפשר לפתור" הוא פחדן עלוב. האמיץ האמיתי יהפוך אבן על אבן וינדד שינה מעיניו עד שימצא תשובה ברורה ומשמעותית, שאם לא כן אין טעם לחייו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 19:52 |
|
| |
שותף
טעם = אמת?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 21:15 |
|
| |
שותף, מהודעה להודעה אני למד שיש רזין גדולים שמסתתרים מאחורי כל משפט שלך.
עכשיו מתברר שמי שלא מגיע למסקנה שקיים מנהיג לבירה, מיד נכנע ל"טבעו החייתי".
לי, בעניותי, נראה שסדר הדברים הפוך: מי שנקלע לאי בודד ויש לו טבע חייתי עד כדי כך שאינו מצליח לאכוף משמעת עצמית, צריך להמציא מפלצת בלתי נראית שרק אימתה יכולה לגרום לו לאגור מזון לחורף, להתעמל, לשמור על חדות מחשבה וכיוצא באלה פעולות מועילות. אדם בעל מחשבה צלולה, ראיה למרחוק ושליטה עצמית יכול להקפיד על כל אלה מכוח שכלו והבנתו.
אגב אורחא נמצאנו למדים שהבהמה שזקוקה לאלוהים כדי לשמור על משטר חייה, היא גם פחדנית עלובה שיכולה להתגבר על דחפים רגעיים רק מכוח איומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 21:26 |
|
| |
דפל-
לאגור מזון להתעמל ולשמור על חדות המחשבה ושאר ירקות זה בסך התארגנות לסיפוק תענוגות (חייתי) יותר מתוחכם לטווח יותר ארוך. אין פה שום יציאה מעצמו לקראת כלום אלא רק חיפוש ריגושים וגירויים עצמיים. המחשבה המטרידה שמא בכל זאת יש משהו יותר גדול וחשוב מזה לעשות בחיים נדחית בתשובות כמו "אף אחד לא חזר משם" ו"אף אחד לא יכול לדעת יותר ממני" ושאר...
ולכן הכופר זקוק להמציא לעצמו אלקים כזה שאותו הוא לא סובל ולחזור ולהתגרד בשקט.
זה מזכיר לי בדיחה, אבל אני צריך להתייעץ עם ירוחם לפנ"כ (אין ספק שהוא המומחה כאן לעניין זה).
בעל-
אם האמת לא טעימה זה חשוד מאד.
|
|
|
|
|
