יושבים ונהנים מזיו השכינה (?)

שותףסוד

שאלותיך ממחישות את הכשל שבנסיון תיאור מצבי נפש ותודעה עתידיים במושגים עכשויים.

לכן כדאילא לנסות לחפור בעתיד, שמבחינת ההכרה האנושית לא יתכן להשיג בו כלום, מלבד פנטסיה דמיונית.

יוחנן וכולם

מיימוני

מה אתה מתכוון?  שההנאות הצפונות לנו יהיו דומות לשל עכשיו רק בעוצמה חזקה יותר

אז אולי בעצם מוחמד צדק...

יוחנן

מתוך הקדמת הרמב"ם בפירוש המשנה לפרק אחרון של מס' סנהדרין.



...דע כי כשם שלא ישיג הסומא את הצבעים, ולא ישיג החרש את הקולות, ולא הסריס תאות המשגל, כך לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים. וכשם שאין הדג מכיר יסוד האש מפני שהוא שרוי בהפכו, כך לא יודע בעולם הזה הגשמי תענוגי העולם הרוחני, לפי שאין אצלינו כלל עונג זולת עונג הגופות בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה והתשמיש, וכל שהוא חוץ מזה הרי הוא אצלינו בלתי מצוי ולא נכירהו ולא נשיגהו בעיון ראשון אלא אחרי חקירה מרובה. והדבר כך לפי שאנו בעולם הגופני ולא נוכל להשיג אלא תענוגיו, אבל התענוגות הנפשיים הם תמידיים בלתי נפסקים, אין בינם ובין אלו התענוגות שום יחס בשום אופן כלל ואין נכון לנו לפי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים לומר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אלא יש להם תענוג גדול מאד במה שהשכילו מן הבורא יתהדר ויתרומם, והם על ידי כך בתענוג תמידי בלתי פוסק, ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהן מה שאנחנו משיגים. וכן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה המעלה אחר המות, לא ישיג את התענוגות הגופניים ולא ירצם אלא כמו שירצה המלך האדיר במלכות שיעקר ממלכותו ויחזור לשחק בכדור ברחובות, ואף על פי שכבר היה בזמן מסויים בלי ספק מעדיף את המשחק באותו הכדור על המלכות והוא בהיותו בגיל צעיר בזמן סכלותו בשני הדברים יחד, כמו שאנו מעדיפים היום התענוג הגופני על הנפשי. ואם תתבונן בענין שני התענוגים הללו תמצא שפלות התענוג האחד ועליונות השני ואפילו בעולם הזה, שהרי אנו מוצאים רוב בני אדם ואולי כולם מטילים על נפשם וגופם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי להשיג גדולה או שיכבדוהו בני אדם, והרי תענוג זה אינו תענוג מאכל ולא משתה. וכן רבים מבני אדם מעדיף להנקם מאויבי יותר מרבים מתענוגי הגוף. והרבה מבני אדם נמנעים מן הגדול שיכול להיות בתענוגי הגוף מחשש שמא תבואהו בכך בושה או חרפה מבני אדם, או כדי להשיג שם טוב. ואם כך הוא מצבינו בעולם הזה הגשמי כל שכן בעולם הנפשי והוא העולם הבא שבו תשכיל נפשינו מן הבורא בדומה למה שמשכילים הגרמים העליונים או יותר, הרי אותו התענוג לא יתחלק ולא יתואר ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמתו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. וכך אמרו עליהם השלום העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. והכונה באמרו עטרותיהם בראשיהם, קיום הנפש בקיום מושכלה והיותה היא והוא דבר אחד כמו שהזכירו בקיאי הפילוסופים בדרכים שיארך ביאורם כאן. ואמרו נהנים מזיו השכינה, כלומר שאותם הנפשות נהנות במה שמשכילות מן הבורא כמו שנהנות חיות הקדש ושאר מעלות המלאכים במה שהשכילו ממציאותו. והנה האושר והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה המרומם, ולהמצא באותו המצב וקיום הנפש כמו שאמרנו עד בלי סוף בקיום הבורא יתרומם שבחו שהוא סבת קיומה בהשגתה אותו כמו שמתבאר בפילוסופיה הראשונה, וזהו הטוב העצום שאין טוב להקישו אליו ולא עונג לדמותו בו, ואיך ידמה הקיים שאין לו תכלית בדבר האבד, והוא אמרו יתעלה למען ייטב לך והארכת ימים ובא בקבלה על ידיהם בפירושו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והנקמה הגמורה היא שתכרת הנפש ותאבד ושלא יהיה לה קיום והוא הכרת האמור בתורה. וענין הכרת הכרתת הנפש כמו שביאר ואמר הכרת תכרת הנפש ההיא ואמרו עליהם השלום הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. ואמר הכתוב והיתה נפש אדוני צרורה וכו'. וכל מי ששקע בתענוגות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השוא נכרת מאותו השגב, וישאר חומר מוכרת בלבד, וכבר ביאר הנביא שהעולם הבא אינו נישג בחושים הגופניים והוא אמרו עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו, ואמרו בפירוש דבר זה כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתיך. אבל ההבטחות והפכן האמורים בתורה ענינן כמו שאבאר לך, וכך הוא, שהוא אומר לך אם תקיים את המצות הללו אעזרך על קיומן והשלמות בהן, ואסלק מעליך כל המעצורים לפי שאי אפשר לאדם לעבוד [את ה'] לא חולה ולא רעב ולא צמא ולא במצב של מלחמה, ולכן הבטיח בהסרת כל אלה ושיהיו בריאים ושלוים כדי שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם הבא. נמצא שאין תכלית התורה שתדשן האדמה ויאריכו ימים ויבריאו הגופות, אלא ייעזרו על קיומה בכל הדברים הללו. וכן אם עברו יהיה עונשם שיבואו עליהם כל אותם המעצורים עד שלא יוכלו לעשות טוב וכמו שאמר תחת אשר לא עבדת את ה' וכו'. וכאשר תתבונן התבוננות נפלאה זו תמצא שהוא כאלו אמר אם עשית מקצת אלו המצות באהבה וחריצות אעזרך על כולם בהסירי מעליך כל העוצרים והמעכבים, ואם הזנחת מהם מקצתם מתוך זלזול אביא עליך מעכבים שיעכבוך מכולם עד שלא תשיג שלמות ולא קיום, וזהו ענין אמרם עליהם השלום שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה.

דאפל

מיימוני, מה שכתבתי לא היה רעיון, סתם אסוציאציה.
התאור הזה:

"יכול להבין בקלות איך הגיעו הקדמונים לתאור הזה של העולם הבא. וזה תקף כמובן לעוד הרבה כתבי קודש"
 
להבין בקלות?

לא קל לבלוע את מה שרמזת אבל אודה לך אם תפרט.

DFL
יש צדיקים שרואים עולמם בחייהם.

הרמב"ם כידוע הסיק מהמימרא שנביא פותח האשכול שבעולם הבא אין גוף. אם אין גוף וחומר אין זמן שלדעת הרמב"ם הוא מקרה בחומר וממילא המצב הוא תמידי.

בעל,

עם כל הכבוד לרמב"ם, המסקנה שלו אינה רצינית. אם יש דינמיקה, יש זמן. זה לא משנה באיזה תווך היא מתקיימת - תודעתי או מה שאתה ומורה הנבוכים קוראים "חומר".

צענענרענע, לא הבנתי מה יש לפרט. פותח האשכול מנסה להבין את המציאות שמציצה מתוך תאור מסוים של העולם הבא. התאור הזה דומה לחוויה שאפשר לשחזר באופן די עקבי על ידי תהליך זול ונפוץ של צריכת חומר מסויים. לפני שמכניסים שיקולי קדושה, מה פשוט יותר - לחפש פירושים שמהם אפשר לשער את המציאות שנרמזת בתיאור, או להניח שמחבר התיאור הגה אותו אחרי צריכת אותו חומר? אני לא חולק על ההנאה שבפתרון חידה על ידי הצבת אילוצים קשים, אבל אם עסקינן סתם בנסיון לקלוע לדעתו של המחבר הקדמון, יותר מסתבר שהוא חווה סוטול ושיער שזה יהיה מצב התודעה המתמיד שלו בעולם שכולו טוב.

אותם דברים אמורים בכתבי קודש כמו ספר יחזקאל או, להבדיל, חזון יוחנן שחותם את הברית החדשה. תילי פרשנויות נכתבו על המרכבות והנחשים והלהבות והחשמל, אבל מצד הפשטות קל מאד לסכם את העניין בפטריית הזיה.

DFL
מיהם יורדי המרכבה המודרניים?