|
|
| נשלח ב-19/10/2010 13:14 |
 |
| |
בנוגע למזוזה - המטייל בשכונת השומרונים רואה כי מנהגם הוא אכן לכתוב את המזוזה על הקיר בפתח הבית כפשוטו. לרוב זהו לוח שיש עליו כתוב/חרוט הנוסח (בכתב העתיק). האם יתכן שהם משקפים בכך מסורת שהיתה קיימת גם בקרב יהודים?
ובנוגע לציטוט הוראות הבמאי - רבים מן המתפללים לא שמים לב שהם מכניסים לתפילתם את הוראות הבימוי. בברכת הישועה בשמונה עשרה הנוסח המקורי הוא "כי לישועתך קוינו כל היום. ברוך אתה..." בדפוסים מסויימים הוסיפו הוראות בימוי "ומצפים לישועה" על מנת להדריך את המתפלל מה צריך לכוון כאן (לצפות לישועה). עם הזמן השתרבבו ההוראות לתוך הנוסח (ראו הערה בסוף העמוד כאן). משעשע במיוחד הוא סידור בית יעקב ליעבץ. שם הוא מפרט לגבי כל ברכה את מס' המלים הנמצאות בה. לגבי הברכה הזאת הוא כותב שיש בה 20 מלים, אע"פ שבתוך הנוסח מודפסות שתי המלים המיותרות הנ"ל שמעלות את המספר ל22.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 13:29 |
|
| |
על זה הדרך הוא גם התיבות "בזכות תפילת רב" (שנוסחה גם "בזכות תפילת רבים"), אלא שכאן זה מראה מקום ולא הוראת בימוי. עיין ערוה"ש הלכות ר"ח סי' תיז סעי' ט, ובאוצר התפילות בתקון תפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 13:54 |
|
| |
אליעזרט
הדברים פשוטים בתכלית, תמיהתך בודאי במקומה, וכפי שביארנו את פשוטו של מקרא במזוזה.
***
מה ששאלו מביכורים, בפסוק נאמר כו,ג ובאת, אל-הכהן, אשר יהיה, בימים ההם; ואמרת אליו, הגדתי היום לה' אלדיך, כי-באתי אל-הארץ,... כו,ד ולקח הכהן הטנא, מידך; והניחו--לפני, מזבח ה' אלדיך.כו,ה וענית ואמרת לפני ה' אלדיך, ארמי אבד אבי, וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט; ויהי-שם, לגוי גדול עצום ורב.
יתחיל ויאמר הגדתי היום ... ויניח את הטנא לפני המזבח, ואח"כ יאמר, ארמי אובד אבי, אבל את שאר המילים שבפרשה לא יאמר, זהו פשוטו של מקרא.
***
גם בוידוי מעשר, הפסוק אומר כו,יג ואמרת לפני ה' אלדיך בערתי הקדש מן-הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה...
יתחיל ויאמר, בערתי הקודש מן הבית, אבל את שאר המילים שבפרשה לא יאמר, זהו פשוטו של מקרא.
***
גם בפרשת סוטה, בפסוק נאמר ה,יט והשביע אתה הכהן, ואמר אל-האשה אם-לא שכב איש אתך, ואם-לא שטית טמאה, תחת אישך--הנקי, ממי המרים המאררים האלה. ה,כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; ויתן איש בך את-שכבתו, מבלעדי אישך. ה,כא והשביע הכהן את-האשה, בשבעת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך--בתת ה' את-ירכך נפלת, ואת-בטנך צבה. ה,כב ובאו המים המאררים האלה, במעיך, לצבות בטן, ולנפל ירך; ואמרה האשה, אמן אמן. ה,כג וכתב את-האלת האלה, הכהן--בספר; ומחה, אל-מי המרים.
יאמר הכהן לאישה, אם לא שכב איש אותך...מבלעדי אישך. ואז ימשיך הכהן ויאמר, יתן ה' אותך ... וגם יכתוב את האלות בספר, כלומר מהמילים יתן ה' אותך.
***
בנוגע לברכת המזון לא ניתקן נוסח, ויאמר באיזה נוסח שירצה, ומתי שירצה.
***
בנוגע לפרשיות שכתוב בהם וידבר ה' אל משה לאמר, שם יקרא בציבור את כל הפרשה, וזהו לשון לאמר, שכך יאמר להם כפי שאמר לו ה', ואין להשוות בין לשון לאמר ומצוות קריאת הפרשה, מקראי קודש, לבין שאר המצוות שנכתבו בתורה, שאין צורך לקרוא את כל הפרשה בקיומם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:05 |
|
| |
שלום רב לכולם,
ולאיש האשכול[ות] - ירוחם.
בנוגע לשאלתך מדוע בפרשה שניה לא כתוב ובכל מאודכם: אנא הקדם לבאר מהו 'מאודך' לפי הבנתך.
עוד הערה לגבי מה שכתבת לעיל בענין 'ושננתם לבניך ודברת בם':
שים לב, כי על פי פשוטו של מקרא אין בפסוק זה הוראה ללימוד התורה! מעיון בפסוקים הקודמים לפסוק זה מבואר כי צריך לשנן לילד ולדבר בענין אהבת ה'. וכן ביאר הרב הנצי"ב [שבענין פשוטו של מקרא למדתי ממנו רבות! מומלץ לכולם]. מצוות לימוד התורה שנלמדת מפסוקים אלו היא דרש בלבד!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:10 |
|
| |
לדרום חוקר
ממתי החלו לכתוב את שתי הפרשיות בשלמותן על המזוזה ומדוע?
2.איך אתה מסביר את בשכבך ובקומך בקריאת שמע?האם אין אלה הוראות במאי?
תוקן על ידי צענערענע ב- 19/10/2010 15:11:16
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:21 |
|
| |
אברהם.
מאודך מפרשים לפי ר' עקיבא- וזה הפרוש המקובל- מאודך -ממון,
והתשובה שלי- אם יש לך אחרת מקובל-
הפרשה הראשונה של שמע, היא להלכה. והיה אם שמוע- זה למעישה. להלכה אדם מוכן לוותר על ממונו ולא למעישה.
אגב אני אישית לא מקבל שמאודך פרושו ממון.
בענין להבהרתך בושיננתם לבניך.-
היא האמת הנכונה והיא בעצם משלימה את מה שאמרתי- ושיננתם לבניך- אינו חיוב ,רק עצה טובה ומועילה לקשר עם הבנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:24 |
|
| |
לדעת המשך חכמה הא דכתב הרא"ש שקריאת פרשת פרה היא דאורייתא הכוונה שבזמן שנעשתה היה כהן מצווה לקרוא את הפרשה טרם העשיה, להראות שהוא מצווה ועושה (וכך יאה לחוקה)- הרי שיש ערך לקריאת הוראות השימוש
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:34 |
|
| |
צענערענע
1- ממתי החלו לכתוב את שתי הפרשיות בשלמותן על המזוזה ומדוע?
תשובה: בבית שני התחילו להתגבש המצוות על פי פרשנות חז"ל, אבל בבית ראשון היו פרשנויות אחרות לפי פשוטו של מקרא.
***
2.איך אתה מסביר את בשכבך ובקומך בקריאת שמע?האם אין אלה הוראות במאי?
תשובה: פרשת קריאת שמע מצוה את האדם שיהיו הדברים האלה על לבבו, ויעסוק בהם בשבתו בביתו ובשכבו ובקומו ובלכתו בדרך (בקיצור תמיד).
ומהם הדברים האלה? לאו דוקא 3 פרשיות קריאת שמע, אלא כל ציוויי ה' שבספר דברים.
כלומר התורה מצווה את היהודי שיהיו ציווי ה' שבספר דברים תמיד לנגד עיניו, הוא צריך לזכור אותם תמיד, וגם לדבר בהם בבוקר בקומו ובערב בשכבו לישן, וגם באמצע היום בשבתו בביתו, וגם בלכתו בדרך, וכמו שאמרנו תמיד, בכל הזדמנות שיש לו זמן פנוי ויכולת, יעסוק בדברי התורה, וידבר בהם.
אם אדם מדבר תמיד על ציוויי ה', נמצא שהם תופסים מקום מרכזי בחייו, וזה יגרום לו גם לקיים את מה שהם מצווים, וגם שיזכור תמיד את ה' ומצוותיו ולא יעסוק בדברים טפלים.
זהו פשוטו של מקרא, ולא מופיע בו שום רמז שיעמוד בבוקר השכם ויקרא 3 פרשיות, וגם שיחזור ויקרא את אותם 3 פרשיות בערב.
בבית שני התחילו להתגבש חוקי התורה ע"פ חז"ל ע"פ רוח הזמן, והם תיקנו קריאה מסודרת מאורגנת ומוגדרת, וזהו מנהג קריאת שמע בבוקר ובערב הנפוץ והמפורסם.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/10/2010 15:37:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:38 |
|
| |
ירוחם, למה אתה לא מקבל שמאודך זה ממון (חושדני משום שאינך מוכן למסור את ממונך, וכמו שאמרו חז"ל 'צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם'. שוב מצאתי כי גימטריא של שמך היא "כספכם בא אלי". ואולי כאן הרמז...)?
זכור לי שיש פירוש יפה למאודך של הרב הירש. אין תחת ידי את חומשו כרגע, אשמח אם מישהו כאן יעלה ציטוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:41 |
|
| |
כלומר,אם הבנתי נכון קרה משהו מדהים בתקופת בית שני.
חז"ל לא שמו לב שהם מכניסים הוראות במאי,חסרות טעם, לתוך המצוות,ולתוך התפילות.
איך זה שהם לא היו ערים לכך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:45 |
|
| |
צענערענע
ההיפך הוא הנכון, חז"ל הצילו את התורה, אחרת ספר התורה היה נחשב כספר קדמון המכיל בתוכו חוקים שעבר עליהם הקלח.
כדוגמת לא תבשל גדי בחלב אמו, והרי כבר אבד פולחן אלילי זה, ומה טעם לקיים ציווי חסר תוחלת.
וכדוגמת מות נערה שלא נמצא לה בתולים ולא גילתה את הדבר, והרי כבר לא מוציאים להורג על חטא זה.
וכדוגמת עין תחת עין, והרי עונש זה אכזרי.
נמצא שספר התורה מכיל חוקים אכזריים שלא ראוי כלל לקיימם, באו חז"ל ופירשו את התורה ברוח תקופתם, וכך נשאר ספר התורה מרכזי בחיי העם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:05 |
|
| |
כל מה שכתבת נכון וצודק אבל לא היווה תשובה לגבי שאלתי הספציפית על הכנסת הוראות במאי למצוות ולתפילות שזה,כפי שטען אליעזרט, חסר טעם.
תוקן על ידי צענערענע ב- 19/10/2010 16:06:59
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:21 |
|
| |
צענערענע
אכן בראי פשוטו של מקרא, קריאת הוראות יצרן כחלק מהמצוה היא חסרת טעם, כדברייך, וכדברי אליעזרט, אולם בראי חז"ל הדברים האלה ראויים וטובים.
עיקרון ראשון שהיה לחז"ל, שלא יהיו מצוות התורה בלתי מוגדרות, ובלתי מתוחמות, כי דבר זה גורם לאי קיום המצוה, הטוען יטען כבר קיימתי את המצוה, לא במקרה כמו שלי צוותה המצווה, וכן על זו הדרך, באו חז"ל והגדירו ברור את המצוה, וכעת נדע בדיוק אימתי צריך לקיים את המצוה.
נחשוב קמעה, התורה מצווה שיהיו חוקי התורה על ליבנו תמיד, ונדבר בהם תמיד בבוקר ובערב בשבתנו בבית ובלכתינו בדרך, יבוא הטוען ויטען, אני טרוד אני עסוק, אינני יכול לדבר תמיד במצוות, מה אדבר ואינני יודע את המצוות.
ראו חז"ל זאת ואמרו, נגדיר ברור מה צריך לדבר, ואז כולם ידברו באותם דברים, ונמצא שהציווי לדבר בחוקי התורה יתקיים ולא ידח ממנו נידח, הם לקחו את 2 הפרשיות בתורה שבהם מופיעה מצווה זו, ואמרו נדבר ב-2 פרשיות אלה, ואם ישאל השואל מדוע? תשובתו בצידו, בפרשיות עצמם כתוב שצריך לדבר בהם, וכך נוצר מנהג קריאת שמע, שהוא מנהג קריאת הציווי בעצמו.
נמצא שבראי חז"ל יש טעם ראוי מדוע דוקא לקרוא ציוויים אלה, וכן לדבריהם בקריאת שאר הציווים בתורה. זה היה דרכם של חז"ל, וזה הטעם לדבריהם ולקביעת פרשיות אלה כחובת קריאה בבוקר ובערב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:25 |
|
| |
והאם אותה מחשבה לוותה את חז"ל בנוגע לכתיבת שתי הפרשיות בשלמותן במזוזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:29 |
|
| |
אכן כן, אותו היגיון בדיוק.
וגם בתפילין כך.
|
|
|
|
|
