| צענערענע כתב: |  | ואגב לפי המחקר המקור של שלושת ברכות אלה הוא יווני .
|
|
האפולוגטיקה במיטבה, "לפי המחקר".. משמע שישנה איזו הסכמה של מלומדים, שכך הוכח, ושאין ספק, שמדובר בברכות שהמקור שלהם יווני. זה משהו שמציינים בדרך אגב שכך ברור. כשבודקים קצת מתברר שלא דובים ולא יער, טוקבקיסט באתר קולך בשם 'נועם' כותב: "אפולוגטי או 'מחקרי'. אני מתלבט בין שתי עמדות: ליבי ´המחקרי´ לוחש לי: הרי מדובר בשלש ברכות שהן חיקוי רבני לא מוצלח של עמדות יווניות קדומות, אז פשוט תשמיט אותן: "היוונים מזכירים ג´ ברכות שהיה אפלטון (או לפי גירסא אחרת: סוקרטיס) נוהג לברכן והן: שנוצר אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, יוני ולא ברברי",לוי יצחק גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, ג´, ניוארק, תש"א, עמ´ 229. ואילו הגישה השנייה גורסת..". בעיני נועם ישנה גישה אחת אפולוגטית (של הרב חסידה) והשניה מחקרית. אלא שמתברר שהעמדה ה'מחקרית' אפולוגטית לא פחות. בעוד הרב חסידה מדבר ביודעין דברי דרוש חסרי קשר למקור (האם מישהו מאמין שאנו מברכים "שעשני אשתו של אלהים", כמו שמלמדים המקורות שהובאו בהודעתו של דרום חוקר), האפולוגטיקה המוצלחת יותר מכסה את דבריה באופן שיכול לשכנע אנשים תמימים (ובמובן זה הרי היא יותר אפולוגטית, כרגיל). לפי נועם מדובר ב"חיקוי רבני לא מוצלח", הוא מציין לגינצבורג, אמנם גינצבורג כלל לא מדבר על חיקוי רבני, (ספרו של גינצבורג נמצא כאן עמ' 229). גינצבורג דן בדעה שיש לברך "שלא עשני בהמה", ומציין למאמרו של החכם דוד קויפמן שכתב שהיוונים מזכירים שאפלטון או סוקרטס היה מברך "שנוצר אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, יוני ולא ברברי", גינצבורג מדבר על הקבלה, זה מאד טבעי שבני אדם התברכו במה שמצא חן בעיניהם. לא מדובר על חיקוי מוצלח או לא מוצלח, ה'מחקר' לא אומר שום דבר בנושא, ייתכן שישנו איזה טקסט יווני שמזכיר שאפלטון התברך בדברים אלו, (לצערי לא הצלחתי לאתרו), מאיזו תקופה טקסט זה? בכל אופן אפלטון לא היה אומר ברכות השחר, כי לא היה מנהג כזה אצל יוונים לומר ברכה קבועה. לי בכל אופן אומר "ליבי המחקרי" שמדובר בחיקוי הלניסטי לא מוצלח, כחלק מתנועת ההחב"תה של היהדות ההלניסטית בתפוצות, החליט מישהו מהתועמלנים לייצר מקבילה יוונית לברכות השחר. אלא שאם הייתי הולך אחרי "לבי המחקרי" הייתי כבר מזמן עצכח"י דגול, אני מעדיף ללכת אחרי השכל. אין שום ראיה של השפעה, אין מידע שהטקסט הזה היה קיים, או בכל אופן שהיה מפורסם בזמן חז"ל, כמובן שאין שום הגיון שהתנאים ישבו בבית המדרש, וכשהגיעה לאזניהם השמועה שאפלטון אמר כך וכך, מיד קבעו שגם ליהודים ראוי לומר כך. (אפלטון לא מוזכר בכלל בתלמוד וכנראה שיושבי בית המדרש פשוט לא שמעו עליו). סביר הרבה יותר שמדובר בהתבטאות טריויאלית המתאימה להלך הרוח ולתנאים של העולם הקדום, ושלא רק אפלטון או אריסטו או קויפמן וגינצבורג השתמשו במטבע לשון זו, הכל יכול להיות, אבל אין כאן שום "לפי המחקר" ובטח לא "חיקוי רבני לא מוצלח". ולכן מצחיקה מאד הכותרת של נועם "אפולגטיקה או מחקר", בזמן ששני הצדדים שהוא מביא הם אפולוגטיים בעליל. אני לכשעצמי לא מבין בכלל את הבעיה, בניגוד לדעה הרווחת אצל קולניים מסויימים, במקור הדברים מפורש בצורה ברורה שהברכה לא נתקנה אלא משום שלגבר יש יותר מצוות, פעם חשבו שמצוות זה דבר חשוב, ומי שהיה חייב ביותר מצוות בירך על זה. אין כאן שום קשר להיות האשה בעיני הקדמונים פגומה פחותה וכדו' אלא רק לנושא של המצוות. עד כדי כך שלא הבינו מפני מה צריך לברך שוב שלא עשני עבד, הרי עבד חייב באותם מצוות כאשה, ועל זה מצאו תירוץ שעבד זילא ליה, יש לו יותר זילות ושוה להקדיש לו ברכה. (לגבי ברכה שלילית, הסיבה היא שנושא הברכה הוא שלא נשללו ממנו מצוות, הוא לא מברך על גבריותו, על הריבועים בחזה, וכדו', אלא על כך שלא נשללו ממנו מצוות. והברכה שעשני גבר אינה אומרת דבר בנושא).
|
|
