|
|
| נשלח ב-31/10/2010 22:44 |
 |
| |
| אליעזרט כתב: |  | ירוחם, המשך לשמח אותנו במשליך. אוי כמה עצוב (אילו יכלו הקופים לדבר היו בוודאי אומרים: 'מנהג קופים תורה היא!).
|
|
אני לא רואה כאן שום דבר עצוב. הקופים צודקים יותר ממך ומירוחם. לפי המידע שהם קבלו עליה על הסולם היא מסוכנת, ומידע זה אכן היה נכון. זה שבמקרה הם היו חלק מתרגיל והתעללות לא אומר כלום על עצם החלטתם. תאר לעצמך קבוצה של אנשים הלכודים באיזה שהוא אי, שנזהרים מלדרוך על חלקה מסויימת כי ידוע להם שהיא שדה מוקשים, בעבר אנשים התפוצצו שם. והנה לאחר הרבה שנים שהם נזהרים התברר שמישהו בעבר פינה את המוקשים.... חה חה חה.. כמה מצחיק...
שום דבר לא מצחיק, מידע בעל ערך הועבר, הזהירות משתלמת, ובאם יש מידע שהמידע מבוסס על מציאות המשתנית - מעדכנים אותו. אלו הם תולדות המנהג, וזו הנהגה הגיונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 23:09 |
|
| |
ארתח
דברייך היו נכונים אילמלא היה מדובר בקופים, אבל עדיין אני מקווה שאתה לא מסכים כי מותר האדם מן הקוף- אין.
ואם כן לפחות אתה מסכים כי קוף לא ידע ללמוד דף גמרא או ראשונים.ואין לו חשיבה עצמית כמו לאדם שלמד,
ילד קטן המתרגל למוצץ - לא ימשיך עם המוצץ לאחר שהוא אמור להגמל ממנו, למרות שזה נעים-
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 31/10/2010 23:16:51
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 23:23 |
|
| |
| שותףסוד כתב: | | זאת העבודה הנדרשת לצאת מהתפוח הריחני שבידך אל מי שסיפק לך אותו כנוכח כביכול, ומשם למקורו האינסופי הנעלם. אם כל הברכה היתה בנוכח זה היה מקצץ בנטיעות (מפריד הנטיעה משורשה) ואם היתה בנסתר זה היה כופר בעיקר (הקשר בין נברא לבוראו). |
|
שותף סוד,
כנראה שאנחנו מדברים בשפה שונה. אני פשוט לא מבין מילה ממה שכתבת, וכיצד זה עונה על בעייתי.
תתחשב בי. אני סתם אשכנזי הדיוט ופשטן, שלא מבין באין סוף ובנטיעות . סתם אחד, ששלומד בגמרא שאסור להנות מהעוה"ז ללא ברכה, נוטל תפוח ורוצה לברך את האינסוף ולא מתחבר לנוסח של הברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 23:41 |
|
| |
| אברהםהעברי כתב: | |
סתם אחד, ששלומד בגמרא שאסור להנות מהעוה"ז ללא ברכה, נוטל תפוח ורוצה לברך את האינסוף ולא מתחבר לנוסח של הברכה.
|
|
אתה מבין שלברך את האינסוף זה דבר שלא מתקבל על הדעת. ברכה היא בעלת גבול מסויים (מילים, תוכן) ואיך זה יכול להתייחס לדבר שאין לו גבול. לכן כדי שלעבודתנו תהיה משמעות חידש הבורא מערכת קשר, כמו שפת דיבור, שבה הוא ואנחנו משתמשים יחד כביכול ליצור קשר.
אם אתה און ליין אני אעצור אחרי כל משפט. תאשר/תדחה ואוכל להמשיך למשפט הבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:03 |
|
| |
שותף,
מאשר.
רות עבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:04 |
|
| |
לאברהםהעברי
תחשוב על העניין מהכיוון הפסיכולוגי ואז תגיע למסקנה שאין יותר ברור מזה:
אדם מתפעל מאד מן התפוח שבידו ומודה בהתלהבות לקב"ה-ברוך אתה -מרוב התלהבות הוא שכח את כללי הכבוד המינימליים המתבקשים כשפונים למלך והוא פונה למלך בלשון נוכח-דבר לא מקובל.
אבל בהמשך,כאשר מוזכר כבר מלך העולם-האדם מכיר את מקומו השפל ומסיים בלשון נסתר.(שהרי לשון נסתר היא הראויה למלך העולם.)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:09 |
|
| |
אברהם-
אתה לא עונה לי במיידי, אז אני אסיים את הרעיון ואתה תענה בזמנך החופשי.
מערכת הקשר בינינו לבינו מתחילה בשיחה פנים אל פנים (ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם) ועוברת להתייחס לבחינתו הנעלמת מאיתנו בגוף שלישי (אשר קדשנו במצוותיו וכו'). אנחנו מדגישים בזה שעם היות הקשר מתחיל בפנים אל פנים עכ"ז ברור שעניינו של הבורא נשגב ועליון מאיתנו וראוי להתייחס אליו כבחינת "הוא" ולא "אתה".
מצד אחד אנחנו מודים (מלשון תודה) על הקשר הישיר ומצד שני מודים (מלשון הודאה) שאנחנו רחוקים כרחוק מזרח ממערב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:10 |
|
| |
צענערענע, הדברים שהצעת אינם מתיישבים על ליבי.
אנשי כנסת הגדולה [או מי שזה לא היה] ישבו על המדוכה וחשבו איך לנסח את הברכה, עלו מכלול של שיקולים, ובסוף הם תיקנו נוסח שיתאים פסיכולוגית ל'ספונטניזציה' של האדם כביכול?
זאת ועוד, רחוק מהלב לומר שהם תיקנו מלכתחילה ברכה המופנית למלך מלכי המלכים בנוסח שאיננו תואם את כללי הכבוד למלכות. ולכן לדעתי בודאי שזה נוסח ראוי ומכוון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:22 |
|
| |
מחברי הברכה רצו לשלב בין ההודאה הספונטנית מהלב (שהיא איננה יכולה להיות בריחוק נסתר אלא בקירבה) לבין הכבוד הראוי ולכן יצרו שילוב בין שני הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:23 |
|
| |
שותף, הבנתי עד כה. יש לך מה להוסיף?
כמובן שיש לי רק בעיה אחת. איך כל העסק הזה, גוף שני וגוף שלישי זורם במשפט אחד של הברכה. זה משפט לכאורה לא תקני. אבל אם אין לך מה להוסיף בנקודה זו ממש- אין בעיה.
בכל אופן אני מוכן ומזומן להמשך דבריך.
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 01/11/2010 00:29:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 00:50 |
|
| |
אברהם-
מה שייך פה תיקני ? בדיבורינו עם הבריות אנחנו מתייחסים אליהם כנוכח בגוף שני או כנסתר בגוף שלישי. דיבורינו עם הבורא אינם כדיבורינו עם הבריות ולכן המשפטים חייבים להתחיל בנוכח (שזו מתנה מצידו אלינו, נדמה לי שאין דבר כזה באומות העולם "פנים בפנים") ועוברים לנסתר, כאשר הסתירה היא עצמה מורה במה עסקינן.
זהו אני סיימתי את ההסבר הפשוט של נוסח הברכה. אם התכוונת שאבאר גם שאר דברי אודות נטיעות וכו' אמור ואעשה זאת בשמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 01:02 |
|
| |
שותףסוד
תודה על ההסבר, אהרהר בו בעת עלותי על מיטתי.
אשמח אם תואיל לבאר את דבריך על אודות הנטיעות, אם כי לא אקרא אותם היום יען אני הולך לעלות על יצועי
לילה טוב- ליהודי טוב ויקר!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 10:10 |
|
| |
אברהם בוקר טוב-
אם הברכה כולה היתה בלשון נוכח זה היה אומר שהקב"ה ואנחנו "סחבקים", כלומר סחבנו אותו אלינו כביכול והוא חלק אינטגרלי מעולמנו. זה נקרא אצל רבותינו קיצוץ בנטיעות, משל לאדם שעוקר את הנטיעה משורשה והופך אותה לחלק משימושו (כמו פרח להריח בבית).
אם הברכה כולה היתה בלשון נסתר זה היה אומר שאין לנו קשר איתו (רש"י בחומש מבאר אלהים אחרים- אחרים לעובדיהם, כלומר אין להם קשר ישיר אתם), הוא בשלו ואנחנו בשלנו. זה נקרא אצל רבותינו כופר בעיקר, כי עיקר אמונתנו היא בעבודה המשותפת שאנחנו עושים איתו כביכול בבנין מלכות שמיים, שהרי אין מלך בלא עם.
ולכן כדי להימנע משני התהומות המסוכנים האלה הוליכו אותנו חז"ל על חוט דק בנוסח הברכה שמתחיל בנוכח ועובר לנסתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 21:43 |
|
| |
תודה רבה שותף.
יש מילון בשפה פשוטה למונחי קבלה בסיסיים?
אם לא [וגם אם כן], אולי תפתח אשכול כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 23:53 |
|
| |
אברהם-
תודה לך על הנחמדות, שהיא נדירה קצת במחוזותינו.
בודאי התרשמת גם אתה מהעוינות העמוקה שבה נתקלים מונחי הקבלה בפורום זה, אפילו כשהם באים להגיד דברים פשוטים ושוים לכל נפש. אין עניין כרגע להאריך בסיבות הדבר, אבל זו עובדה ברורה. לכן צריך כרגע להימנע מהגדרות כאלה כפי שהצעת. הזמן יעשה את שלו, ובעז"ה יפשירו השלגים ויצטננו הרוחות הלוהטות, ונזכה לראות ולהבין יותר ויותר.
|
|
|
|
|
