עיונים ותמיהות בתפילה ובמנהגים וכ'

שמות פרק יב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:

זה היה בעשירי לחודש ניסן- זה היה יום גדול לעם ישראל- יום העצמעןת בעצם- בפעם הראשונה  עם העבדים הוכיח שהו כבר לט עבד- הם משכו צאון- ע"ז של המיצרים האדונים של אתמול  משכו אותם כנראה בעסק גדול וקשרו אותם לרגלי המיטות-כך כתוב- והמצריים רואים מה עושים עם אלוהיהם ולא יכולים להגיב. הכרזת עצמאות ושחרור  בכל הדרה- 
לפי המסורת גמרא בשבת- יום טו היה בים חמישי אם כן היום של המשיכה של הצאון היה אם כן ביום השבת, ראוי יום גדול כזה יום הכרזת השחרור לציון מיוחד. מבוסס מתוך זכרון- על התוספות ועל מחזור ויטרי.

המחלוקת בין הצדוקים והפרושים על ממחרת השבת- הצדוקים אומרים (בצדק) כי השבת זו שבת בראשית שבת רגילה.
לעומתם הפרושים טוענים שבת  =חג הפסח, בכדי להכיר בין שתי השבתות ציינו את שבת בראשית כשבת הגדול.

בהפטרה אומרים את הפסוק - לפני בא היו הגדול- אבל במחילה ממתי השבת נקראת על פסוק מההפטרה?  רק על  המילה הראשונה או השניה.

בשבת הזו דורש הגדול של העיר- נו תשובות יותר גרועות יש גם. זה נכון שלא הרבה.

עם ישראל הם נביאים ובני נביאים- הם ראו ברוח קדשם כי עם בא הגאולה והקמת המדינה תחוקק כנסת ישראל חוק שעון קייץ והזזת השעון אחורה  יהיה יומים לפני שבת  הגדול-וכך השבת הופכת לארוכה וגדולה יותר מקודמתה.