|
|
| נשלח ב-21/11/2010 13:06 |
 |
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | במי שברך בעליה לתורה אומרים בין היתר---- יברך את האשה ואת כל יוצאי חלציה. חלציה? לאשה יש .חלציים?
לא חבל?ברכות הולכות לאיבוד |
|
כמדומה אני שאתה מפרש 'חלציים' כלשון נקייה לאבר המין הזכרי. אבל בן יהודה ואחרים מפרשים 'חלציים' כמותניים. וראה גם את דבריו של א"י לוי בלשוננו ז עמ' 247 שאומר במפורש ש'חלציים' הכוונה למותניים, והוא ממשיך כך:
במקומות האחרים שבהם נזכרת המלה, משמעה מליצי בהחלט כמו למשל: "ומלכים מחלציך יצאו", כי לאמתו של דבר
הילדים יוצאים מחלציה של האשה ולא של הגבר. יש אפוא להניח, כי הביטוי מחלציך יצאו הוא מושאל בשביל הגבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 13:24 |
|
| |
בראשית פרק לה
(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
האם לא היה מתאים כדבריך- שה' יגיד את זאת לרחל ולאה?
ממתי יוצאים הילדים מהמותניים? האם אין קשר לרישא של פרו ורבו - עם מה- לסיפא,
אגב בכל התנ"ך אין חלצייך בהקשר לאשה.
דברי הימים ב פרק ו
ט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי בִנְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:
לא יותר טוב היה לו להבטיח את זה לבת שבע?
ישעיהו פרק יא
) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:
למה הכפילות? אם כדברי החכמים חלציים זה מותניים? ישעיהו כנראה לא ידע?.
אגב איני טוען שחלציים הם אבר המין הזכרי- אלא מקור הזרע- האשכים
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 13:33 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | |
אברהם
הדוקטרינה החרדית סוברת שאנחנו לא עושים שום דבר מדעתנו.
|
|
תיקון:
הדוקטרינה החרדית סוברת שלא קיים דבר כזה "דעתנו". יש רק "דעת גדולים"..
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 13:39 |
|
| |
תוקן על ידי יIנתן ב- 21/11/2010 13:42:46
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 15:32 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | |
אברהם
הדוקטרינה החרדית סוברת שאנחנו לא עושים שום דבר מדעתנו.
|
|
ירדת לסוף דעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 16:13 |
|
| |
שאלתי ולא נענתי- הרי יש פה גם ת"ח באמת למה לא עונים!!
בפיטום הקטורת שאומרים אותה בתפילת שחרית- מהגמרא- מופיע לקראת הסוף פסקה משונה
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף
מה פרוש אינו אלא שרף? למה הייתי חושב אחרת? למה ההדגשה החריפה אינו אלא?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 18:15 |
|
| |
ירוחם אני מתנצל לא הספקתי לבדוק את שאלתך האחרונה. אבל יש לי שאלה אחרת.
מה פשר עניין שבירת הכוס מתחת לחופה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:02 |
|
| |
אליעזר
מבלי לבדוק במקורות- הרי זה ברור לזכר חורבן ירושליים- שוברים כוס השבירה של דבר חשוב- פעם כוסות עלו כסף- גורם לצער, הגמרא מספרת על תנא שהשיא את ביתו ןחכמים שמחו בשמחתו שבר כלים בכדי לגרום להם צער.
משאלה לשאלה מדוע בהופה שוברים כוס זכוכית- הדגש זכיכית, ובאערוסין צלחת חרסינה- והדגש על חרס
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:20 |
|
| |
ירוחם,
לי זה לא לגמרי ברור ששוברים את הכוס לזכר החורבן. והרי המקור שהבאת אינו מדבר כלל וכלל על החורבן!
בכל מקרה, אשמח לשמוע תשובה לשאלתך האחרונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:37 |
|
| |
אליעזר
נכון הוא לא מדבר על החורבן- אבל הוא בהחלט מדבר על פסק זמן בזמן שמחה, לזכר החורבן- כמו שאנו מחויבים להשאיר קטע לא מטויח על הבית, לזכר החורבן, כך מנהגנו בכל דבר בעיקר של שמחה חובה להזכיר את החורבן- זאת ההלכה.
ומה יותר נכון- בזמן שמחה כמו חתונה להזכיר את החורבן.,
בחתונה שוברים זכוכית= זכוכית אפשר לשחזר- להתיך וליצר זכוכית חדשה, כלומר אפשר להתגרש- ולהתחתן שנית.
אבל את הווארט אסור להפר מוצא שפתיך= לכן שוברים חרס שאת החרס אי אפשר לשחזר. שברת- אבוד.
הרבה רבנים כשנשאלים בענין מה לעשות במקרה של אירוסין. להפר? הוא מיעץ להתחתן ואחר כך מיד להתגרש. הרבנים ממוצא הונגרי והגלילות מאד מקפידים על כך. ויש ספרים המלאחם על דברים נוראים שקורה למי שמפר אירוסין.
המקור על ההבדל בין זכוכית לחרס- הוא מהגמרא בחגיגה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:41 |
|
| |
שמעתי מר' שמאול אוירבך, שכיון שכל המנהג הזה הוא כדי לזכור את החורבן, צריך לבטלו במתכונתו הנוכחית. כי בימינו, באופן אבסרדי, זה נהיה הפוך בדיוק- זה סמל לשמחת נישואין [עד כדי כך שכשנשברת כוס סתם ככה, כולם צועקים 'מזל טוב']. ומאוד כואב לו שמיד אחרי השבירה צועקים 'מזל טוב', ולא עוצרים שניה אחת כדי לחשוב על ביהמ"ק (כשמניחים הכוס מתחת רגלי החתן הוא מבקש מהחתן להגיד את הפסוק 'אם אשכחך', ומדגיש לו לחשוב על תוכנו].
(יש לו יסוד באופן כללי, שכל מצוה ומנהג, ככל שמקורו יותר מאוחר- יש יותר שייכות בין טעמו לבין הקיום. לדוגמא- לולב, שעיקר הטעם שלו לשמחה- צריך לנענע גם מי שלא שמח. כי למצוה עצמה יש יותר תוקף עצמאי.
לעומת זאת- איסור הקפת הבימה ב'הושענות' לאבל, שטעמו הוא משום שהקפות אלו הן שמחה, טוען ר' שמואל, שמנהג זה בטל- ואבל יכול לסובב את הבימה. כי ממילא אנשים לא שמחים בשעת ההקפות. אז מדוע שלא יסובב את הבימה, שיבכה קצת...)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:46 |
|
| |
| אברהםהעברי כתב: | | שמעתי מר' שמאול אוירבך, שכיון שכל המנהג הזה הוא כדי לזכור את החורבן, צריך לבטלו במתכונתו הנוכחית. כי בימינו, באופן אבסרדי, זה נהיה הפוך בדיוק- זה סמל לשמחת נישואין [עד כדי כך שכשנשברת כוס סתם ככה, כולם צועקים 'מזל טוב']. ומאוד כואב לו שמיד אחרי השבירה צועקים 'מזל טוב', ולא עוצרים שניה אחת כדי לחשוב על ביהמ"ק (כשמניחים הכוס מתחת רגלי החתן הוא מבקש מהחתן להגיד את הפסוק 'אם אשכחך', ומדגיש לו לחשוב על תוכנו].
|
|
ודבר מעין זה ראיתי היום בירחון סיני (אם איני טועה מס' קנו) בשם הרב אליהו. ושם יש סיבות נוספות למנהג זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:49 |
|
| |
כבר כתבתי כאן לפני מספר ימים, שא"א לומר 'סיבות' נוספות, אלא 'טעמים' נוספים.
(שהרי 'סיבה' קודמת ל'מסובב', ואילו כל אותן 'סיבות' שאנשים מוצאים למנהגים- באים בעקבות המנהג ולא להיפך. לכן צ"ל 'טעמים'- כטעם החיך המגיע בעקבות אכילת המאכל).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 19:50 |
|
| |
אברהם ואליעזר
בחתונות הד"ליות נהוג לשיר אם אשכחחך ירושלים אחר שבירת הכוס.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:15 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | |
בחתונות הד"ליות נהוג לשיר אם אשכחחך ירושלים אחר שבירת הכוס. |
|
וכבר הדגשתי בהודעתי הקודמת בשם ר' שמואל, שאין תועלת באמירה גרידא [וה"ה לשירה גרידא], אלא צריך לחשוב ולהזדהות עם המילים.
_________________
|
|
|
|
|
