|
|
| נשלח ב-1/12/2010 16:31 |
 |
| |
הרי במקור שהבאתי זה מובא בהערה 2
ואם לא ראית אצטט הערה 2:
"שמות רבה (שנאן) פרשה א "ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן ולכך הוא חייב הריגה, שנאמר: מות יומת הנאף והנאפת (ויקרא כ), והיינו דכתיב: ויפן כה וכה (/שמות/ ב'). שמות רבה (שנאן) פרשה א ד"ה א, כט "ניצים - זה דתן ואבירם. קראם נצים על שם סופן. הם שאמרו דבר זה, הם שהותירו את המן, הם שאמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד), הם שהמרו על ים סוף".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 16:36 |
|
| |
ואת משוה את זה בדיוקו ובהבנת הנושא למה שאני כתבתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 16:47 |
|
| |
אתה שאלת מה שם הגבר.
עניתי לך ששמו דתן.
שאלת מה המקור
עניתי לך שהמקור באתר ישיבה.
הבאתי ציטוט.
האם עשיתי השוואות בין דבריך לדבריו?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 17:38 |
|
| |
טעם נאה לאכילת סופגניות (כמובן חות מהטעם של הסופגניות עצמן...), כתב הגרש"ז זצ"ל:
כיון שמברכים ברכת 'על המחיה'- ושם מוזכר המזבח [שאינו מוזכר בברהמ"ז], ובחנוכת החשמונאים 'טיהרו את מזבחך,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 18:57 |
|
| |
צענע
לא התקפתי אותך, שאלתי שאלה של סקרנות? ותו לא
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 19:05 |
|
| |
לאברהם העברי
הטעם הידוע (בגלל השמן)נראה לי מתאים יותר שהרי כדי לברך על המחיה יכל היה להספיק מנהג של אכילת רוגעלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 19:43 |
|
| |
צענע,
די, אל תהיי כזאת כבדה...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 19:48 |
|
| |
זה לא עניין של כובד(אם כי הסופגניות לא במיוחד קלות) אלא עניין של טעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 19:51 |
|
| |
אברהם , ברוך השב. עליך יוטל העול שלא נברך לשווא. היכן נעלמת ?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 20:00 |
|
| |
צענע,
לאמיתו של דבר- אם אנו מדברים על 'טעם' במובן של 'סיבה', ברור שלא זה ולא זה הטעם (אף אחד לא החליט יום אחד 'חבר'ה, מהיום אוכלים סופגניות בחנוכה זכר לנס פך השמן').
בודאי שה'טעמים' השונים הגיעו בעקבות הפולקלור ולא להיפך, ולכן אין מה להתעקש על הטעמים, ואדרבה- ריבוי הטעמים [ריבה, ריבת חלב, שוקולד,,,] מגביר את הענין הנשגב באכילת הסופגניה (מי יתן ומספר הטעמים לאכילת הסופגניה יהיה כמספר התירוצים לקושיית ה'בית יוסף')...
פי האתון, ברוך הנמצא [אהבתי את החרוז, שב, שווא...]. היעלמותי לא היתה דרמטית, אלא היעלמות נקודתית לתקופה קצרה עקב אילוצי המקום והזמן. תודה על ההתעניינות.
חנוכה שמח לכולם!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 20:22 |
|
| |
לא מדובר פה על פולקלור אלא על מנהג.
ואשמח אם תביא מקור לדבריך הלא הגיוניים שהטעמים הגיעו בעקבות המנהג.
הרי מי שהנהיג את המנהג עשה זאת בגלל טעם מסוים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 20:33 |
|
| |
אולי לא קשור לחנוכה.
כמו ביצי חג הפסחא....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 23:03 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | לא מדובר פה על פולקלור אלא על מנהג.
|
|
אשמח לשמוע מה בין 'פולקלור' לבין 'מנהג'.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 23:41 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | הרי מי שהנהיג את המנהג עשה זאת בגלל טעם מסוים. |
|
אשמח לשמוע מי 'הנהיג' את המנהג המקודש של אכילת סופגניות, מהו הטעם המסוים ומהו המקור לדברים נשגבים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2010 22:04 |
|
| |
ביום ו' השתתפתי בלוויה, ועל פי מנהג ירושלים הכריז איש חברה קדישא: 'הילדים אינם מורשים ללוות את המת'.
מקור מנהג זה באמונה שמן הקרי נולדים שדים ורוחות והללו מציקים לנפטר - אבל כשהשדים והרוחות שומעים הכרזה זו הרי הם מתנהגים בנימוס ואף הם אינם הולכים אחרת מיתתו של המת.
אשמח לקבל את הערותיכם למנהג זה.
|
|
|
|
|
