עיונים ותמיהות בתפילה ובמנהגים וכ'

"ועוד נשאל בעסק עשרה בני רב פפא שמסדרין תלמידי חכמים שמותיהן כד מסיימי פרקים, אם הם בני רב פפא, ואם אביהם אחד או רבים, וסמנם שאומר ואתה את בריתי תשמור מאי פירושו. והשיב: לאו כולם בני רב פפא גאון תלמידו של רבא הן, כי בנו של רב פפא - אבא מר נקרא, ומפורש בכתובות. ונראין כי בני שנים ושלשה הן. ויש מהן שקברותיהן על נהר פרת למעלה מגשרא דבבל, וקרובין הן לרב, כי יש מהן ששמע שמועות מן רב חסדא, ורב פפא גופו לא היה באותו זמן. וסמן ואתה את בריתי תשמור לא שמענו מעולם, אלא ודאי עשרה הם ויש להם סמן אחר שסדור בפי החכמים ותלמידיהם גדוליהם וצעיריהם, ואמרו כי יש בו קבלה להסיר שכחה, לפיכך כל זמן שאדם גורס פרק וחוזר עליו כמנהג דרגילין רבנן למימר נהדר מר עלה, הדרנא עלך, אומר אחר זה, הסימן, וזהו, חננא רמא ליה נהמא לאחוי אבא דבביה דאפיק לריכשיה סרהביה אדא לבי דרו. ואלו שמותיהן, חננא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחא בר פפא, אבא מר בריה דרב פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא. ומקמי אדכורי בני רב פפא אמרי רבנן הכי, נהדר מר עלה, הדרנא עלך, ודעתן עלך, לא תתנשי   מינן ולא נתנשי מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי, תלתא זמנין, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך עמנו בעולם הזה ולא תנשי מפינו לעולם הבא".

שמות בני רב פפא האלו הוזכרו בתלמוד בהרבה מקומות, ורב האי טוען שהוא מכיר את קברותיהם של חלק מבני  רב פפא. אבל לענ"ד די ברור מה קרה כאן.

הסבוראים הנהיגו בתלמוד את שיטת הסימנים, משפטים בעלי אסוציאציות העוזרים לזכור את סדר התיובתות, וכן להבדיל בין האומרים. יסוד השיטה אצל האמוראים, אבל הסבוראים קבעו אותה בצורה יותר מסודרת. ומכיון שמצינו בתלמוד כמה וכמה בני רב פפא, וכפי שמעיר רב האי לא כולם בנים של אותו רב פפא, אלא שכך רצה המקרה שיהיו הרבה חכמים שלאביהם קראו 'רב פפא' בתקופת האמוראים, עשו הסבוראים סימן חביב וזה צורתו: "חננא רמא ליה נהמא לאחוי אבא דבביה דאפיק לריכשיה סרהביה אדא לבי דרו", סיפור זה כולל בתוכו את כל שמות בני רב פפא הנ"ל, ובלי ספק עוזר להיזכר בהן במקרה הצורך. וזו מהות הסגולה לזכרון, לימוד השיטה של זכירת סוגיות על סדרן ושמות אומריהן בעל פה. אלא שעם הדורות, נשמט הסיפור המעניין על חננא והלחם, ונשארו רק בני רב פפא. ולכן נשתנה הנוסח ל"ויועיל לשכחה", כפי שמקובל להסבירו בישיבות, שכל דף משכח ממך את הדף הקודם, ואיך תשכח את האחרון? תקרא את כל נוסח ההדרן הארוך וזה "יועיל לשכחה".