עיונים ותמיהות בתפילה ובמנהגים וכ'

בענין השאלה מדוע אנו מברכים בברכות השחר בלשון שלילה ולא בלשון חיוב. לדעתי הדברים מורים שבאמת אין מקום לברך על שעשני כך או אחרת, ראשית משום שאין זה יותר טוב להיות כך או אחרת, ובכלל אולי יותר נוח לגוי או עבד או אשה, אשנית וזו הסיבה האמיתית משום שאין מקום לומר בכלל אם הייתי גוי או אם הייתי אשה, אמירה זו היא אמירה שאינה ניתנת להאמר והיא נשללת אפריורית, משום שכל דבר שאינני אני הרי אילו הייתי כך לא הייתי אני, והרי המין ודאי שהוא חלק מהותי מזהותו של אדם, וא"כ מה מקום יש להודות שעשני איש ולא אשה, הרי אם הייתי אשה לא הייתי אני, והרי את אחרים כן עשה האלוקים נשים, ועל כרחינו שההודאה כאן היא על יכולת מסוימת אשר ישנה בחיי איש ואינה אצל האשה וכן בכולם, דהיינו שיש כאן הודאה ספציפית על מה שיש ביכולתי כאיש לעבוד את האלוקים גם במצוות עשה שהזמ"ג, בלי שום קשר לשאלה אם הסיבה לכך היא מעלת האיש או חסרונו; וכונתי לומר שהרי האמת היא שהסיבה שלאיש ישנם יותר מצוות אינה מעידה אלא על חסרון נשמתו והעדר שלמותה וצורכה בתיקון, אבל כאן ההודאה היא על קיום המצוות באופן ספציפי.

בענין השאלה מדוע אנו מברכים בברכות השחר בלשון שלילה ולא בלשון חיוב. לדעתי הדברים מורים שבאמת אין מקום לברך על שעשני כך או אחרת, ראשית משום שאין זה יותר טוב להיות כך או אחרת, ובכלל אולי יותר נוח לגוי או עבד או אשה, אשנית וזו הסיבה האמיתית משום שאין מקום לומר בכלל אם הייתי גוי או אם הייתי אשה, אמירה זו היא אמירה שאינה ניתנת להאמר והיא נשללת אפריורית, משום שכל דבר שאינני אני הרי אילו הייתי כך לא הייתי אני, והרי המין ודאי שהוא חלק מהותי מזהותו של אדם, וא"כ מה מקום יש להודות שעשני איש ולא אשה, הרי אם הייתי אשה לא הייתי אני, והרי את אחרים כן עשה האלוקים נשים, ועל כרחינו שההודאה כאן היא על יכולת מסוימת אשר ישנה בחיי איש ואינה אצל האשה וכן בכולם, דהיינו שיש כאן הודאה ספציפית על מה שיש ביכולתי כאיש לעבוד את האלוקים גם במצוות עשה שהזמ"ג, בלי שום קשר לשאלה אם הסיבה לכך היא מעלת האיש או חסרונו; וכונתי לומר שהרי האמת היא שהסיבה שלאיש ישנם יותר מצוות אינה מעידה אלא על חסרון נשמתו והעדר שלמותה וצורכה בתיקון, אבל כאן ההודאה היא על קיום המצוות באופן ספציפי.

הריני חוזר לשאלת אמירת שמותיהם של בני רב פפא בסיום מסכת. ובכן, חיפשתי ברמב"י והגעתי למאמר של חוקר פלוני בכתב עת אלמוני שדן בעניין: תחילה הוא מגבב ווארטים ותורה'לאך שקיבצם מפה ומשם, ורק לקראת סוף המאמר הוא מביא את תשובת רב האי גאון.

אבל כפי שהיו מחברי הספרים בדורות הקודמים* רגילים לומר: 'דבר אחד טוב יציל על הספר כולו' -- בכל זאת מצאתי חידוש במאמר והוא ששמות אלה מופיעים גם בהבדלה דר' עקיבא שהוא חיבור מאגי שאוסף כל מיני לחשים ונחשים ממקורות שונים. 

* בדורנו כבר אין למצוא ביטוי זה של צניעות בשום חיבור, בימינו איכשר דרא וכל מה שנדפס כולו טוב ואמת ויציב ונכון.

ציפורניים שנפלו לארץ מהוות סכנה לאשה מעוברת כידוע (בדוק ומנוסה) וכבר נידונה סוגיה זו בשני אשכולות שונים בפורום. עתה אני מבקש לשאול שאלה אחרת בעניין הציפורניים:

הרמ"א בהלכות שבת סימן ר"ס סימן א כותב כך:

         וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע וסימן לזה
         דבהג"א בשמאלו ובדאג"ה בימין

האם מישהו יודע טעם לכך?

ניחא. אבל אני מעוניין עתה לברר את הסוגיה מהצד הענייני וההיסטורי ולאו דווקא מן הצד ההלכתי.

מצטער על אי הסדר,
קיבלא במשמעות סגולה נמצא בערוך, ובחיפוש  קטן מצאתי שד"ר הלפרין מפנה להודעה ישנה בפורום של ממדבש ז"ל (זכור לטוב)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=701910&forum_id=1364