כה אמר ארתח:
היטב חרה לי על הקקיון הזה אשר אכלו התולעת, פתקתו של ברוך שאמר, מבטן מי יצאו הפנינים האלו??
הנה ענין זה של פתקא דנפל מן שמיא, לא בשמים הוא, וכבר נמצא בתלמוד ביומא סט. וכן בב"מ פו. ושם נפלו כמה וכמה פתקאות. אמנם הרב ליווא שם פירש "כי ידיעה המגיעה אל השכל בפתע שכך הסכימו בדעתם נקראת פתקא דנפל מן שמיא". כאמור בברכות נז: השכים ונפל לו פסוק אחד הרי זה נבואה קטנה. וכן פירש הרב שיח יצחק דרוש לשבת שובה, שהכוונה שהסכים קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידם.
אבל מה ענין מעשים אלו לברוך שאמר? כל הקדמונים מאז ספר הערוך הזכירו אמירת ברוך שאמר (ופתיחתו מוזכרת כנוסח נאמר כבר בויקרא רבה ג ז), וביארו ענינו וטעמיו, ואף אחד מהם לא ידע כלל החידוש הנורא שתפילה זו נפלה מן השמים, ואפילו הרוקח והריקאנטי שמחבבים את הכזבים לא שמעו על בדיה זו. ואמרתי אולי נתחלף ענין זה מההיא כודנייתא דילדה ונמצא בצוארה פתקא (בכורות ח:), אבל יותר נראה שהיה כתוב בו תפלה נוראה אחרת, היא תפילת פיל"ד.
נלכה נא בעקבות התולעת הזו המאכלת את הקקיון. המ"ב מציין על מעשיה זו "אחרונים", והוא בספר ט"ז שמביא בשם תולעת יעקב בשם א"ז, שברוך שאמר מקורו בפתקא דנפל מן שמיא. אבל לא מצאנו כזה בספר אור זרוע, וכבר אתמחי גברא דהרב התולעת ללקט כל מה שמצא כתוב (הוא מהר"ם אבן גבאי זלה"ה), אבל היכן מצא כתוב כיוצא בזה? ואולי נשתרבב כאן טעות, ומצא כן באיזה ספר קבלי ששמו הוא א"ז כגון אפי זוטרי או ארתח זוטא וכיוצא בזה??
כך לי תהיה הטעות שלו או של מקובל אחר, אין כאן אלא חוסר הבנה בדברי מהרח"ו. כי כך כתב מהרח"ו בעץ החיים אשר לו בשער הזמירות ד' תוכ"ד ביאור ברוך שאמר תיבה בתיבה:
"מהולל בתשבחות - מג' עולמות בי"ע שכולם מקבלין ממנו ומשוררין לפניו. ויכוין הוי"ה זו, זכרים קמצין נקבות בחולם. שכל עולם יצירה הוא בזעיר, הרומז לחולם. ומכ"ש מה שתחתיו, מושפעים מן הראשונים העליונים, שהם חו"ג. וב"ש רומז לאצילות, כי הוא עדות לישראל, המעידין עליו יתברך. ובמאמרו נעשו ד' עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכל אשר בהם, ועל זה נאמר, נפל פתקא מן שמיא. ברוך שאמר מעומד".
חשב הרב התולעת או הארתח זוטא או חברו כי מש"כ מהרח"ו על זה נאמר נפל פתקא מן שמיא וכו' הוא על כל ענין ברוך שאמר מתחילתו ועד סופו וכן שיהיה מעומד הכל בכתב עליו השכיל בהפתק. אבל לא מיניה ולא מקצתיה. מהרח"ו רק בא לומר סדר העולמות כיצד משפיעין מעולם לעולם, וסדר ההשפעה הזו נרמז במשפט של חכמים "נפל פתקא מן שמיא", כדרכו תמיד לבאר ענינים אלו בלשונות חז"ל.
וכן מהרח"ו בדרושי עלינו לשבח האריך לבאר ענין ברוך שאמר ולא זכר כלל ענין הפתק, ושום מקובל לא ידע מזה, גם הבאים אחרי מהרח"ו ושביארו כל סודות התפלה כמו השל"ה ועוד רבים רבים, לא הזכירו כלל החידוש הזה שברוך שאמר נפל מן השמים. עד שבא הט"ז והעתיק דברי הרב תולעת יעקב אשר לאו דסמכא הוא כלל, ויצא העגל הזה.
וכתב זוטא
