בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה-ערב לכ' ספרה של ד"ר מרקס

וכשיש
היא מגיעה די מהר לפראסטע פרומקייט (כביטויו של הרב קוק).

מואדיב,

אני לא הייתי מזכיר בחדא מחתא את הראב"ע עם המונקאטשער. לאמתו של דבר דבריו הקיצוניים של האחרון בנוגע לסודות הטמונים במשחקי הלשון של הפייטנים אינם מקובלים גם על מי שמתייחס ביתר מתינות לפיוט ולפייטנים.

המבוא לספר
http://www.text.org.il/index.php?book=1010084

בברכה

מתוך כל הדברים המטומטמים שכתבתי בפורום בשנה האחרונה כנראה שרק עכשיו ממש דרכתי באוצרו של הכלב. וכל הרוצה ליטול את השם של פלספן ואינלקטואל במינימום מאמץ יבוא וידרוש הגדרה מדוייקת של רוחניות, כאילו שביאור מילה אחת בעזרת מילה אחרת תבהיר משהו. ואין לו שמירה אלא... במחשבה שנייה, אולי אין תקנה כלל.

התפקיד העיקרי של הטמפל הרפורמי הוא להיות מרכז קהילתי ולספק ליהודים ולבני\בנות זוגם מקום לעשות ברביקיו ברביעי ביולי. כל הכוחות והדרשות מנותבים ל"תיקון עולם", דהיינו ערבי התרמות למען טיבט והמועמד הדמוקרטי המקומי לסנאט. האידאולוגיה כולה נעה על ציר הומניזם---שפינוזה. כל הידע ביהדות, שמגיע במקרה הטוב לקצת רש"י על הפרשה, נאנס להטפות הליברליות הסטנדרטיות. בדרשות ימים נוראים בטמפל רפורמי לא תשמע משהו שלא יכול להאמר על ידי גוי מהצד הנכון של המפה הפוליטית. שמעתי פעם ממישהו (רפורמי) שאין סתירה בין אתאיזם ליהדות רפורמית, ועוד לא מצאתי רפורמי שיחלוק על כך (דהיינו, שיאמר בבירור שרפורמי אינו יכול להיות אתאיסט). צריך למתוח הרבה מאוד את הדימיון עד שיהיה אפשר לקרוא לזה רוחניות.

את הדברים הללו אני כותב מתוך היכרות עם התנועה הרפורמית בארה"ב. באמת טעיתי שכתבתי באשכול הזה, ומסתבר שרפורמים ישראלים שונים מאלה האמריקאים. [הציונות מטהרת טמאים, כדבריו של מהרי"ד מבעלז.] זה מזכיר את ההבדל בין יהודי ישראלי ויהודי אמריקאי שאינם שו"מ.

אולי באמת קיימת איזושהי אליטה רפורמית שמתכתבת עם עצמה ומפיקה משהו שאפשר לכנות ספרות דתית. גם אם זאת המציאות אפשר להבין את הפליאה של אדם כמוני מהשורה שרואה עיסוק רפורמי בתפילה מעבר להתאמתה לתובנות אמריקאיות ליברליות כנ"ל.

[מקסוול,

ראשית, הערה "טכנית" - יש אשכול ארוך, מלא וגדוש על הרפורמה. למה לא תשטח טענותיך שם? אשכול זה אינו מיועד לכך.

שנית, לתוכן דבריך-
משום מה יצרת הקבלה בין "רוחניות" ובין עיסוק בתפילה. על סמך מה אתה בונה את הקשר הזה בדיוק? האם מצוות התפילה מחייבת רק יהודים רוחניים? אולי עיסוק אקדמי (שהוא חלק חשוב, אם כי לא עיקרי, של הספר הנדון כאן) נדמה בעיניך כפעולה רוחנית?
אם, לעומת זאת, אתה מאמין שפעולת התפילה עצמה היא חוויה רוחנית ולכן יצירת תפילות, כמו גם לימוד שלהן באופן שאינו נועד לשינון מחד גיסא או שהוא בעל שאיפות מחקריות מאידך גיסא, הם עצמם מעשה של רוחניות, פשוט איני מבינה את טענותיך. אם יש היום חברה שעסוקה באמת בכל אלה, היא נמצאת בקהילות הרפורמיות (אגב, לא רק בארץ, ואמנם ארה"ב גדולה וגם סוגים שונים של קהילות המוגדרות אורתודוקסיות פגשתי שם - חלקן מגיע בשבת במכוניות יחד עם הנכדים שאביהם/אימם גוי/ה - אבל גם שם יש תזוזה רצינית ביותר בתוך התנועה הרפורמית והעיסוק המשמעותי בתפילה הוא חלק ממנה).

כל זה, כמובן, רק כתשובה לטענותיך שלך.
הרבה ד"ר דליה מרקס, מחברת הספר הנדון כאן, אינה זקוקה לי שאסביר את רצינותה האקדמית או את העומק והמחוייבות הדתיים שלה. אני גם לא בטוחה שהיא היתה מסכימה להקבלה החד-משמעית שערכת אתה בין תפילה ובין רוחניות (הקבלה, אגב, שיש שיאמרו ואולי בצדק שמקורה ברפורמה). ]

תוקן על ידי אמשלום ב- 17/10/2010 06:57:19

שנרב
הם עוסקים בתיקון עולם ואתה מלגלג?

בעל, לא ראיתי כאן שום לגלוג. ובאמת יש בדורנו יראים ושלמים שמקיימים יפה את האמור 'אותי עזבו ואת תורתי שמרו' הם חדלו להאמין בעיקרי העיקרים אבל עדיין שומרים תורה. הדברים עצובים מאוד, ואין כאן שום לגלוג.

"בדרשות ימים נוראים בטמפל רפורמי לא תשמע משהו שלא יכול להאמר על ידי גוי מהצד הנכון של המפה הפוליטית".
 
תנוח דעתך, גם בבית הכנסת האורתודוכסי. מובן שבמקום בו מדברים על בשר וחלב ושאר "תורתי שמרו" הרי שמדובר ביהדות לעילא ולעילא. ברגע שמגיעים לדרשות בתחום המוסר - אין בין בני ובין בן חמי מאומה. שמעת פעם רב אורתודוכסי מדבר על שמירת ערכי הטבע בפרשת כי תבוא, על איסור שימוש בפרוות בפרשת ראה או על מנהיגות מוסרית בפרשת קרח? תרגם לאנגלית, והגש למועמד הדמוקרטי החביב עליך.

אז מה? 

יש בנו שיאמרו שהעולם מתקדם לקראת המוסר האלוקי, וכולם למדו מהיהודים (המקור הוא בתורת הרב קוק, או בתורת רבי נחמן, או ברמב"ם, או בכל פילוסוף יהודי שבחר, או בכולם יחד - תלוי במשמיע ובשומעים). ויש שיאמרו שמוסר הוא תכונה אנושית שהיא מתחת למוסר התורני ששייך דווקא ליהודים (אותם מקורות בדיוק), או שסתם בא להם להגיד משהו.

לעיל כינה זאת מישהו חרטא, ושייך זאת לרפורמים. אהה ואללי! דרשות ליל שבת בבתי הכנסת האורתודוכסיים שבהם אני מתפלל, זהות בתכלית (אגב, אצל הרפורמים התקבל המינהג האורתודוכסי המהודר לישון בדרשה?)

_________________