זכרונות מהעתיד

ידעיה, אני כבר קצת חלוד בפיסיקה, אבל ככל שאני זוכר צריך גם טמפ' (או אינטראקציה עם אמבט חום) כדי להסביר אי הפיכות של זמן. לא די במעבר לגבול התרמודינמי בלבד (אבל אולי אני טועה).
ההגדרה של איזורים היא אנליטית: לפי כיוון ציר הזמן (זוהי בעצם מעטפת קונוס האור, שאינה מאפשרת תנועה אחורה בזמן באותו איזור - בתוך או מחוץ לקונוס). המשמעות הפרקטית של טענתי היא שאין מצב שאותו צופה יוכל לראות בו-זמנית תהליכים שמתקמים קדימה ואחורה בציר הזמן. או שהוא לנו או שהוא לצרינו.

בו זמניות היתה פעם מילה גסה.
האם אותו צופה יכול לראות תהליכים שמתקדמים "אחורה", לאחר שראה תהליכים שמתקדמים "קדימה"?
המילה "לאחר" היא בזמן הסובייקטיבי של הצופה, היינו:
אירוע A ---> אירוע B ---> אירוע C ---> אירוע B

_________________

שכן, די לי אם נדבר על בו-תודעתיות, כלומר שאותו צופה (=אותה תודעה/הכרה) יראה (לא בו-זמנית) תהליכים כאלה וכאלה.

שלום שוב, 

חזרתי.


כמה הערות וסיכומיי ביניים.



1. אני לא עובד על אף אחד - זו באמת שאלה שמטרידה אותי.


2. מי שחושב שהשאלה איננה ראויה ליחס - אז שלא יתייחס אליה. 


3. תסכימו שהיה מגניב אילו ניתן היה לזכור אירועים מהעבר, הלא כן? :-)


4. בינתיים, הכיוון הקונסטרוקטיבי [=בונה] ביותר שראיתי פה לדיון היה זה שנקט בו ידעיה. אכן נראה לי ששאלתי איננה כה שונה משאלות דומות, כמו: מדוע ההד לא בא לעתים לפני הקול וכן הלאה.


5. התשובה שענה לו הרב אברהם, נראית לי רלוונטית ביותר - ולא ראיתי שהלה נענה לענין ע"י ידעיה:

דהיינו, במערכת בה יש קונפיגוראציה זהה אך שהווקטורים של הכוחות הם בעלי סימנים הפוכים, לכאורה אמור להתרחש תהליך "מהסוף להתחלה" - ולא מובן מה אמור למנוע תהליך כזה.

 
6. הנקודה ששנרב העלה [וגם ידעיה - במרומז] - שההשפעה הסיבתית היא חד כיוונית - ידעתי שזה בסוף יגיע לשאלה הזאת. עכשיו, מאחר ואינני פיזיקאי, אני כמובן לא אחלוק עליו.

אבל אז יש לי שאלה:

אם כדי לענות על השאלה שהעליתי נדרשה התרמודינאמיקה,  האם זה אומר שאילו הייתי מעלה את שאלתי באמצע המאה ה-19, אז לא היה לפיזיקאים מה לענות עליה?

לשון אחר - אם נניח שחוקי הפיזיקה הם כן סימטריים, כפי שמניחים במסגרת הפיזיקה הקלאסית, האם זה אומר שהיינו אמורים לזכור גם את העתיד?


ולמי שאיננו מצוי בסוגיה זו, על מנת לסבר את האוזן, אציע את הדוגמה של ריצ'ארד טיילור עם האקדח:


את התהליך הטבעי (1)  "כשיורים באקדח, אז כך וכך זמן אחרי כן, הקנה לוהט" ניתן גם לנסח (2) "כשקנה האקדח לוהט, אז ירו בו כך וכך זמן לפני כן"  -- אלו שתי צורות אקוויוולנטיות [=שקולות] של ניסוח אותו התהליך, ולכאורה אין עדיפות לניסוח אחד על פני משנהו. 


[כמובן שהקנה יכול להיות לוהט גם מסיבות אחרות, אבל באותו אופן, יכולות להיות השפעות שתמנע ממנו להיות לוהט אחרי ירי. לגבי כך, כבר ראסל כתב, במאמרו על הסיבתיות, שתיאור תהליכים סיבתיים תמיד מניח במובלע הסתייגויות מהסוג "אלא אם כן...", ceteris paribus וכן הלאה- כך ששוב, הסימטריה נשמרת.   ]

ניוטון בפרינקיפיה אכן מנסח את כל החוקים בשני האופנים - מהההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה [בעזרת כוחות ובעזרת אנרגיה פוטנציאלית ההופכת לאנגריה קינטית]


במסגרת מחשבתית כזו - המניחה סימטריה של השפעה סיבתית, המכה היא לא יותר סיבת הרעש מאשר הרעש הוא סיבת המכה. 

וזו גם תשובה למקסמן.



7. חשבתי,חשבתי, ונראה לי שמצאתי דרך לנסח את השאלה כדי שהרב אברהם יבין אותה [למי שכבר הבין את השאלה, כמו השכן, למשל, לא מומלץ לקרוא את הבאות - כי זה רק מסבך את הענינים. אבל מי שחושב שתשובה הנכונה לשאלתי היא "כי בהגדרה זה כך" - ראוי שכן יקרא את הסעיף הזה. זה לא יותר קשה משקלא וטריא תלמודית ממוצעת. כך שזה קטן עליכם]:

ניתן להבחין בין "היזכרות" כתכונה רלציונית [=יחס] בין האדם הנזכר לבין מאורע בו הוא נזכר - נקרא לזה "הזכרות1" - לבין "הזכרות" כתכונה אינטרינזית [=פנימית] של המערכת הניורופיזיולוגית/פסיכולוגית/"רוחנית"/... שהיא האדם הנזכר במאורע, כל אימת שהוא נזכר במאורע זה - כלומר, כל אימת שיש אינסטאנציאציה [=אידגום, מימוש] של הזכרות1. נקרא לתכונה אינטרינזית זו "הזכרות2".



[ לשם אנאלוגיה: ניתן להבחין בין "בושה1" כתכונה רלציונית בין אדם המתבייש לבין אדם שמפניו הוא מתבייש, לבין "בושה2" כתכונה אינטרינזית של אדם מתבייש כל אימת שהוא מתבייש מפני אדם כלשהו - כלומר, כל אימת שהתכונה הרלציונית של "בושה" מתממשת.]


אז לגבי הזכרות1, ניתן לטעון שחלק מהגדרת היחס הזה הוא שהוא מתממש רק אחרי המאורע הנמצא ביחס זה עם האדם הנזכר.
 
לכן נעזוב את הזכרות1 ונדון רק לגבי הזכרות2.


הזכרות2 שונה מדמיון גרידא, או מדמיון המלווה בידיעה. וכוונתי היא שבאופן אינטרינזי [לא רלציוני], הזכרות2 היא חוויה שונה מדמיון או דמיון מלווה בידיעה.

אם אני אקרא ספר אודות קרב ווטרלו ואבקר במקום הקרב וכו' - אולי אצליח לדמיין באופן מאד מוצלח את הקרב כפי שהוא באמת התרחש. וכשאני עושה זאת, גם אדע שהוא אכן התרחש כך - כפי שאני מדמיין אותו.
ובכל זאת, החוויה לא תיהיה חוויה של הזכרות2. למשל, במקרה זה, אצטרך להרכיב את הסצינה המדומיינת בדמיוני - מה שאין כן כשאני נזכר2 במה שקרה לי אתמול.

אבל אני חושב שכל אחד, כשהוא יבצע אינטרוספקציה יוכל להבחין בין שני סוגי החוויות.

[אגב - זה שלעתים הדמיון מתערב בזכרון, ושלעתים קשה להבחין בין השניים - אין זה מוריד מתוקף דברי:
כי אני מדבר על כך שמדובר בשתי חוויות שונות - ועל זאת אף אחד, מן הסתם, לא יחלוק עלי - ולא על יכולתנו, המשתנה מפעם לפעם, להבחין בין שתי סוגי החוויות. ]

עכשיו, כדי לסבך את זה עוד יותר [אבל זהו טירחא דציבורא שהוא לצורך הענין], נגדיר עוד מושג - נקרא לו הזכרות3:

הזכרות3 הוא היחס שבין הזכרות2 לבין המאורע בו נזכרים2. זהו יחס הדומה לאיזומורפיות או דומי או שכפול או שחזור או משהו כזה. 

כך חזרנו לדבר על יחס מסויים - אבל עקפנו את היזכרות1. 

לשם הדגמת השימוש הנאות במושג זה, אגיד ש:

כשאדם נזכר2 במאורע כלשהו אז ההזכרות2 שלו נזכרת3 במאורע הזה [פירוש - כשאדם נזכר2 במאורע כלשהו אזי ההזכרות2 הזו שלו "מסריטה" את המאורע בו הוא נזכר2]. 


אז שאלתי היא מדוע הזכרות2 תמיד נזכרת3 רק במאורעות הקודמים לה - קרי: מדוע ההזכרות האינטרינזית "מסריטה" רק מאורעות בעבר?


אני אביא עוד אנאלוגיה, כדי אולי לשכנע את הרב שזו לא שאלה מצוצה מהאצבע.

יש כידוע בימינו וויכוח בעולם המערבי על נישואים חד מיניים.

עכשיו, ניתן להתנגד לנישואים כאלו מטעמים דתיים ו/או מוסריים. זהו דיון קונסטרוקטיבי וחשוב.  

אבל יש כאלו שטוענים משהו יותר בסיסי - הם אומרים שמושג הנישואין מוגדר כיחס מסויים בין גבר לבין אשה דווקא ולכן "נישואין חד מיניים" הוא סתירה במושג - ולכן זה לא שאסור לאפשר כאלו נישואין -- אלא זה בלתי אפשרי לוגית.

עכשיו, ניתן להתחיל להתווכח אם האמנם המושג נישואין כולל בתוכו יחסים בין גבר לאשה. ומוויכוח כזה, כמו מכל הוויכוחים על הגדרות, לא נצא לעולם. דיון כזה לא יהיה קונסטרוקטיבי.

אבל ניתן לקדם את הדיון ע"י כך שנעקוף את הדיון בהגדרות באופן שקריפקה מציע לעקוף דיונים כאלה:

בואו לא נדבר על נישואין אלא על נשואין [י' חסרה] - שהם יחסים הדומים בכל תכונותיהם לנישואין חוץ מכך שאין הגבלה על מין/מגדר המשתתפים ביחסים אלו.

אבל פה יכול מישהו לקפוץ ולהגיד שהוא לא מכיר יחס כזה מלבד יחס הנישואין ואיננו מבין על מה מדובר ולדידו "נשואין שאינם נישואין" זהו מושג ריק מתוכן או אף סתירתי.

 
עד כאן בערך שחזרתי, בצורה אנאלוגית, את הדיון שהיה לי עם הרב עד כה.


אבל פה הצעד שאני מציע לעשות [באופן אנאלוגי] הוא כלדהלן:


נבחין בין נישואין1 - שהוא יחס בין בני זוג הנמצאים בקשר נישואין - לבין נישואין2 - שהוא המצב בו כל אחד הנמצא בקשר נישואין1 נמצא - דהיינו, התחייבויות כספיות מסויימות [כלפי X כלשהו - ויהיה אשר יהיה], הגבלות חוקיות מסויימות [למשל, שאינו יכול לבוא בקשרי נישואין1 עם עוד בן/בת זוג] וכו'.

לגבי נישואין1 ניתן לטעון שחלק מהגדרתו הוא שמדובר ביחס בין גבר לאשה. אבל נישואין2 איננו יחס כלל - ומגדר/מין בן/בת הזוג לא משנה כלל להגדרתו.  

עכשיו, נגדיר עוד יחס שהוא נישואין3: זהו היחס בין הנשוי2 לבין בן/בת זוגו.


ואז ניתן לשאול: מדוע, יחס נישואין3 יכול להתקיים רק עם בן/בת זוג שמגדרו/ה/מינו/ה [:-)] שונה מזה הנשוי2? 


עכשיו, אולי ניתן עדיין להתעקש ולטעון שאיננו מבינים על מה מדובר. אבל נראה לי שאחרי הבירור הזה, הרב יסכים שמי שמתנגד לנישואין חד מיניים מטעמים לוגיים גרידא [להבדיל מטעמים מוסריים/דתיים], הוא פשוט לא ישר אינטלקטואלית.


רדף

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 15/10/2010 15:34:55