|
|
| נשלח ב-19/10/2010 09:48 |
 |
| |
(א) בוקר טוב. (אנסה למספר את התגובות שיהיה נח להשתמש)
ניצלתי את פסק הזמן הכפוי עלי מאתמול כדי לנסות ולארגן מחדש את המחשבות, ויהי רצון שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.
משל: ישנו לפנינו ארמון גדול ולא מוכר, וישנן לפנינו גם כמה הצעות לתוכניות ההנדסיות המקוריות שעל פיהן הוא נבנה. התוכניות אמורות לעזור לנו להתקדם בהכרת הארמון והשימושים בו. אומר פופר* כל תוכנית שלא ניתן יהיה להפריך אותה כשתימצא לא צודקת, כי היא תשנה למפרע את ההסברים שלה בהתאם למה שמצאנו, איננה תוכנית ראויה לדיון מלכתחילה. זו תוכנית שהולכת אחרינו ולא מוליכה אותנו כנדרש, היא רק מסבירה לנו למפרע את מה שאנחנו כבר ממילא יודעים כעת.
אגב, ברור שהעובדה שאם תוכנית מסויימת מתיימרת לתאר את כל הארמון זה איננו לרעתה (ואין טעם במי שיאמר הרי יש לי את הארמון מה אני צריך את התוכנית).
ההנחה שבבסיס האמירה הזאת של פופר היא שאנחנו מתחילים בחוסר ידע אודות הארמון ומתקדמים בנסיון לרכוש את הידע שחסר לנו, ולכן אנחנו זקוקים למשהו שיוביל אותנו באמת ולא שיגרר אחרינו.
הטענה שלי היתה שהמהלך הוא הפוך. אנחנו יוצאים ממלוא הידע (כלומר הנשמה ששורשה בעולם העליון שאין בו סתירות) ו"מתקדמים" למקום שבו הידע "מסתתר" (עולם תחתון שמאבד בפריסתו את המבט השלם שלמעלה). אנחנו לא זקוקים למישהו שיוביל אותנו, אנחנו הולכים להוביל אחרים.
המשל החדש יהיה שהמהנדס בעל התוכנית המקורית עומד לפני קבוצת בנאים שמנסה לבנות את הארמון לפי תוכניתו, והוא בודק ומתקן אותם ע"פ מה שצריך להיות. התוכנית איננה משתנה כמובן בעקבות הנסיונות, אלא הנסיונות ותוצאותיהם הם שיובנו ויתארגנו מחדש ע"פ התוכנית. כאשר הבנאים יגלו קושי מסויים בעבודתם הם ירוצו להיוועץ (ולהימלך, וזה שורש מושג המלכות) במהנדס ובתוכניתו כדי לדעת לאן הבעיה שייכת וכיצד לפותרה.
עוד צריך להוסיף במשל שלנו שגם שפת הבנאים יכולה להיות מגוונת ומשתנה (סלנג) והמהנדס צריך להתאים עצמו אליהם בדיבוריו. בחלק הזה הם כביכול המובילים והוא הנגרר בעקבותיהם, כי הוא צריך לשנות דרכי ההסבר שלו לפי צורכיהם שהרי סוף סוף הם אלה שבונים. אמנם ברור שזה עניין צדדי ולא מהותי, כי באמת המהנדס מוביל ולא מובל למרות שנראה כך לפעמים.
בתיאור הזה ברור שמי שיאמר שיש לו את הארמון (שזה בעצם רק חומרי הבניה) והוא כבר לא צריך את התוכנית לא הבין כלום.
אז עכשיו אתם שואלים א"כ מה אתה רוצה מאיתנו- הרי יש את התוכנית לך ובנה את הארמון. ואני אומר:
א. קודם כל בואו ונכיר (יותר נכון ניזכר) את התוכנית, בשביל עצמנו.
ב. בואו ונבין יחד את שפת הבנאים וסיבוכיהם, כדי שנתרגם את התוכנית לשפתם..
ג. ואפשר גם לנסות סיבוכים חדשים, כדי להתאמן ביכולת התרגום הנ"ל.
לתגובתכם אודה.
* אם זכיתי להבינו נכון- אני מבקש את אישורכם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 11:30 |
|
| |
לענ"ד תעזוב את פופר בצד כי1. רוב המשתתפים בפורום זה מסתמכים על השכל הישר שבשבילו לא צריך את פופר
2.לא תצא ממנו.כי בשביל להבין אותו צריך אשכול נפרד.
ולכן,לפי דעתי,כפי שהצעתי,תתחיל בנקודה אחת בלבד ותבאר בהמשך את הדרוש באור .
תוקן על ידי צענערענע ב- 19/10/2010 11:32:32
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 11:47 |
|
| |
(ב) צענע-
האם הגישה שאני מגיע איתה מובנת ? אני לא מגיש את הקבלה כתיאוריה שצריכה בדיקה ואימות כפי שמוגשות תיאוריות אחרות. אני אומר שהעולם צריך אירגון מחשבתי ע"פ הקבלה, כי רק אז ימצה את מה שהוא צריך ומסוגל לעשות. אם זה מוסכם נוכל להתחיל ללמוד מה הקבלה אומרת בעניינים שונים ולבדוק את דרכי היישום של עקרונות אלה. אם זה לא מוסכם הרי השאלה תעלה ותצוף כל פעם מחדש.
אגב, עברתי שוב על כל האשכול ונדמה שבשום מקום לא טענתי שאני זקוק לאישור על הקבלה, ולכן לא קבלתי את ההצעה לשנות את השאלה להאם הקבלה נותנת תשובה נכונה. השאלה היא גם לא האם היא נותנת תשובה לכל דבר (כי היא ודאי נותנת). השאלה או יותר הבקשה היתה בואו נשתמש בה.
כעת אחרי שהכותרת הפרובוקטיבית עשתה את שלה הייתי משנה אותה קצת- יש בקבלה תשובה (הדרכה) לכל שאלה.
לעניינך- אם את מבינה את המסגרת שבתוכה אני פועל, נוכל לפתוח אשכול חדש לעניין החסדים והגבורות וכל השפע היוצא מזה.
תוקן על ידי שותףסוד ב- 19/10/2010 11:52:41
תוקן על ידי שותףסוד ב- 19/10/2010 12:03:11
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 11:54 |
|
| |
1. אם אתה חושב שנחוץ לנקודה זו אשכול נפרד 2. אם מיימוני יאשר אז בוודאי שאין שום מניעה לאשכול נפרד.
ולגבי שינוי שם האשכול הנוכחי נראה לענ"ד שגם נוסח זה,עדיין יומרני מידי לאשכול ומתאים יותר לספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:39 |
|
| |
שותף סוד, [יש עוד שותפים לסוד?]
קריאת האשכול מעלה שיש זהות בין הטענות שאתה מעלה לבין הצורה שאתה מעלה אותן: שתיהן מתיימרות להסביר ולתת מענה, בלי להתייחס לשאלות. המענה שהקבלה - המאוחרת על כל פנים - נותנת לשאלת משמעות הקיום והצורה הרוחנית שלו, מתעלמת לחלוטין מכל הקשיים והסתירות העצמיות שהיא מייצרת (הטענה היא כמובן שהאין סוף הוא למעלה מטעם ודעת, ועל אחת כמה וכמה הרצון העצמי של האין סוף), ומלאה בהנחות מוקדמות מוצנחות המהוות הבסיס לטיעונים. וכך גם אתה, מתעלם (באמצעות תשובות הנראות כאילו נכתבו בשפה אחרת) מכל התהיות, השאלות והקשיים הלוגיים והמתודלוגיים שמופנים אליך, ובנוסף, בדבריך מונחות הנחות יסוד מוצנחות שאין לנו שום דרך להתחיל להבין מדוע הן נכונות.
שנרב,
אתה מתעלה על עצמך מפעם לפעם! מדהים!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 16:50 |
|
| |
כבוד החופש-
אחרי שמעכת אותי לעפר וגם סובבת את הרגל, מה אתה רוצה? תגיד מה כן, מה לא, ואיך ממשיכים.
אגב, גם אתה שותף לסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 20:02 |
|
| |
שותף
כתבת שיש בקבלה תשובה לכל שאלה, ובכן:
אני מתלבט בין רנו מגאן 2003 אוטומטית במצב טוב קילומטרז' נמוך 25000 ש"ח לבין הונדה סיויק 2004 אחרי אוברול (צבע מטאלי, מרופא). מה עלי להעדיף לפי הקבלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 20:21 |
|
| |
לשנרב
עברנו את השלב הזה,אם לא שמת לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 20:31 |
|
| |
שנרב-
אני מתפלא ששוב חזרת לסגנון השאלות הזה, כבר היית בו לפני חמישה ימים ומאז חשבתי שהתקדמנו הרבה (האם זה קשור למחמאה שנתן לך החופש?). בכל מקרה היות ויש צופים רבים מסביבנו שאינם אשמים אענה לך ברצינות.
באמת שאינני מבין כלום במכוניות (כבר עשר שנים או יותר שאני מסתדר בלעדיהן), אבל לכאורה נראה היה שאתה אמור להמר על המכונית שתגרום לך הוצאות פחותות במהלך השנים הבאות (בהנחה שהתועלת מהן שווה). אמנם היות שע"פ תורתנו הקדושה ההוצאות של האדם נגזרות עליו לפי חשבונות שאינם קשורים להשתדלותו הישירה בעניינן אלא מכח מעשיו הטובים ודרכי תיקונו, לכן אין שום נפק"מ איזו מכונית תקנה מבחינת ההוצאות עליה.
אמנם יש רובד עמוק יותר שבו יש בכ"ז נפק"מ בין המכוניות אבל אליו אני כבר אנסה לא להיגרר באוירה הקיימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 22:23 |
|
| |
"ועוד פגימה אחת יש בשיחם של קצת מן האנשים, שגם אותה אפשר למנות עם סוגי השגעון: לאמר אותו שימוש לרעה במלים שעליו עמדתי בפרק החמישי וקראתי לו בשם 'אבסורד'. וזה כאשר אנשים משתמשים במלים שבהצטרפן יחד הן ריקות, אלא שקצתם נאחזים בהן, אם מתוך אי הבנה של המלים שאותן קיבלו ועליהם והם חוזרים עליהן כדבר שבשגרה, ואם מתוך כוונה לגנוב את הדעת בדברים סתומים.
דיבור זה רווח רק בפי אלה הדנים בעניינים בלתי ניתנים להבנה, כגון אנשי האסכולות, או בשאלות של פילוסופיה קשה ועמוקה. פשוטי אדם רק לעתים רחוקות הם נוקטים לשון ריקה, ולכן הם נחשבים הדיוטות בעיניהם של אותם אנשי מעלה.
אבל כדי שניוכח כי אין שום התאמה בנפש לדיבוריהם ראוי לנו שנביא כמה דוגמאות. ואם יש אדם שדרושות לו דוגמאות, ייטול נא לידו ספר מספרי אסכולאי ויבדוק אם יכול הוא לתרגם לאיזה מן הלשונות המודרניות פרק כלשהו בענין הנוגע לאיזו נקודה קשה ... כדי שיהיו מובנים, או לניב לטיני סביר כלשהו ..
מה פירושן של מלים אלו "הסיבה הראשונה אינה משפיעה בהכרח שום דבר לתוך השניה, מחמת כפיפותן המהותית של הסיבות השניות, שבאמצעותן תסייע לו לפעול"? זהו תרגום הכותרת של הפרק הששי בספר הראשון של סוארס... כאשר בני אדם כותבים כרכים שלמים על חומרים כאלו, כלום אין הם משוגעים, או האם אין כוונתם לשגע אחרים ?..
כל אותן השעות שבהן המחשבה הברורה, המכוונת לספק את תאוותיהם הגשמיות של הללו, מדריכה אותם ומונעת מהם להתווכח על דברים כאלו או להעלותם על הכתב - אותן השעות אינן אלא פרק ביניים של צלילות"
[השנה היא 1651, ותומס הובס חושב שהוא יחסל סוף סוף את הקשקשת. לויתן סוף פרק ח']
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 22:27 |
|
| |
שנרב-
תהיה בריא.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 23:43 |
|
| |
"אני לא מגיש את הקבלה כתיאוריה שצריכה בדיקה ואימות כפי שמוגשות תיאוריות אחרות. "
אז למה הצעת את הקבלה לדיון? למה בכלל פתחת אשכול על הנושא? מה חשבת שיקרה? שכולנו פשוט נענה "אמן" וניתן לך קוויטאלאך?
או שמא חשבת באמת לנהל "דיון" על זה - שתיהיה לנו הרגשה שיש הצדקה ראציונאלית לטענותיך - אך ברגע שהבנת שנתקלת בבני פלוגתא לא פראיירים, אז פתאום נסוגות לדוגמאטיות- מה שנקרא באנגלית to save face?
כך או כך - מי שפשוט מניח דבר מה - לא ניתן לוגית להוכיח שהנחה זו שגויה - וזאת משום שכל ראיה שנביא - הלה, או שיפסול אותה או שיישב אותה עם הנחתו.
אז במקרה זה, אין עם מי לדבר - לפחות לא ראציונאלית. זה לא אומר כמובן שלא ניתן לשכנע אותו לזנוח הנחה זו - אבל זה יכול להעשות רק בכלים פסיכולוגיים - רטוריקה במקרה הטוב ודמאגוגיה במקרה הרע. אבל לשם כך, צריך להכיר את קהל היעד - את נקודותיו החלשות וכו'. אבל בכל אופן לא נרד לרמה כזאת.
[יש אימרה בקרב פילוסופים "המודוס פוננס של אחד הוא המודוס טולנס של האחר". ופירושה היא שטענה מהסוג "אם א אז ב" יכולה לשמש הן כראיה ל-ב וכן כראיה ללא-א - תלוי מה מניחים ומה בוחנים לאור מה: אם מניחים את א, אזי זו ראיה ל-ב, אם מניחים לא-ב אזי זו ראיה ללא-א. ]
"לענ"ד תעזוב את פופר בצד כי1. רוב המשתתפים בפורום זה מסתמכים על השכל הישר שבשבילו לא צריך את פופר
2.לא תצא ממנו.כי בשביל להבין אותו צריך אשכול נפרד. "
פופר הוא לא הנושא.
הנושא הוא הרלונטיות של ההסבר לדבר אותו הוא אמור להסביר. הנושא הוא הרלוונטיות של הקבלה לעולם הזה - בו כולנו חיים.
אם מדובר בהסבר סגור - כזה ש"סוגר את כל הפינות", כמו ששותף אמר, הרי שהסבר זה, גם אם לכאורה אומר משהו על העולם - איננו באמת עושה זאת - זו אשליה אופטית בלבד. מדובר על משחק מושגי פנימי ותו לא.
למה כוונתי במשחק מושגי?
אסביר.
בעקרון, אין שום בעיה ליצור שפה, נקרא לה "פורפורית", בעלת אוצר מילים עשיר, דקדוק, מילון פורפורי-פורפורי המבאר בפורפורית משמעה של כל מילה בפורפורית והמגדיר כל מילה כזו במדוייק ע"י מילים פורפוריות אחרות [כהערת אגב: הרבה יותר קל להגדיר מושגים בשפה מלאכותית מאשר בזו הטבעית]. ניתן אפילו ליצור אינציקלופדיה פורפורית המסווגת משפטים פופוריים לנכונים ובלתי נכונים. ניתן לבנות תיאוריות מדעיות מאד מתוחכמות ומורכבות המנוסחות בפורפורית.
אלא מאי? דא עקא ששום אדם איננו יכול להצביע בעולם האמיתי על אובייקט ולהגיד את שמו בפורפורית. ושום אדם לא יכול להצביע על מצב ענינים ולתאר אותו בפורפורית.
בעיה.
זה פשוט אומר שהשפה הזאת - למרות המבנה המרשים שלה - היא חסרת פשר.
אבל פה אני מתאר מצב של שפה שיצרו אותה from scratch [=יש מאין]. לגבי שפה כזו - גם לאף אחד לא תיהיה אשליה שיש בה תוכן כלשהו מלבד צורה גרידא.
אבל משחק פנימי איננו נוגע בעולם כמלוא נימה, גם אם נוצרת התחושה שהוא כן עושה זאת.
האפקט האשלייתי הזה מושג ע"י כך שהמשחק הפנימי הלז שואל מילים מהשפה הרגילה - אך מקנה להן משמעות חדשה לגמרי. כך - כל מונח המושאל מהשפה הרגילה סוחב איתו מהשפה הרגילה את הקונוטאציות [=המטען הרגשי; האסוציאציות וכן הלאה] שלו אבל מאבד את הדנוטאציה[=הוראה; הדבר שעליו הוא מורה] שלו.
כך, מילה כמו "גבורה" נושאת איתה קונוטאציות של אומץ, עוצם, וכן הלאה, ונוסכת פחד בשומע - אבל איננה מורה על גבורה אלא על משהו אבסטראקטי שאין מה לפחד ממנו. באותו אופן, "חסד" נושא איתו קונוטאציות של טוב לב וכן הלאה ונוסך תחושת בטחון בשומע - אבל איננה מורה על חסד אלא על משהו אבסטראקטי שאיננו מקנה בטיחות של ממש אלא רק תחושת בטחון לא מוצדקת.
אביא דוגמה ממחוז אחר.
דמיינו לכם שתי מבקרות ספרות פמיניסטיות: האחת פמיניסטית פסימית והאחרת פמיניסטית אופטימית.
ובכן, נתחיל מהפסימית.
המבקרת הפסימית רואה כל יצירת ספרות כמעודדת את דיכוי האשה.
למשל, אם יש ביצירת ספרות גבר שמתייחס רע לאשה, אזי אותה מבקרת תאמר: "יצירת ספרות זו מעודדת דיכוי נשים ע"י הצבת דוגמה רעה".
אם יצירת ספרות מתארת אשה המתייחסת רע לגבר, המבקרת תאמר: "יצירת ספרות זו מעודדת דיכוי נשים ע"י דמוניזאציה שלהן - בכך שהיא מתארת נשים כרעות".
אם יצירת ספרות מסויימת מתארת גבר ואשה חיים בשלום ובשלווה אחד עם השניה, אזי אותה מבקרת תאמר:
"יצירת ספרות זו מעודדת דיכוי נשים ע"י כך שהיא מציירת מיצג שווא של שלום ואחווה בין נשים לגברים, בעוד שבעצם נשים מדוכאות על כל צעד ושעל בעולם האמיתי [להבדיל מהאשליה המתוקה שמספקת יצירת הספרות]. בכך שהיצירה מתעלמת מדיכוי זה, היא מסיחה את תשומת לב הקוראות מהמאבק שלהן על זכויותיהן מחד ומאידך, מספקת הצדקה עצמית לגברים וטופחת על שכמם כאילו אין הם מדכאים נשים כלל."
המבקרת האופטימית, לעומת זאת, רואה כל יצירת ספרות כמעודדת את מאבק הנשים על זכויותיהן כנגד הדיכוי הגברי.
אם יש ביצירת ספרות גבר שמתייחס רע לאשה, אזי אותה מבקרת תאמר: "יצירת ספרות זו מעודדת את מאבק הנשים על זכויותיהן כנגד הדיכוי הגברי בכך שהיא מראה שיש דיכוי גברי".
אם יצירת ספרות מתארת אשה המתייחסת רע לגבר, המבקרת תאמר: "יצירת ספרות זו מעודדת את מאבק הנשים על זכויותיהן כנגד הדיכוי הגברי בכך שהיא מציבה דוגמה טובה".
אם יצירת ספרות מסויימת מתארת גבר ואשה חיים בשלום ובשלווה אחד עם השניה, אזי אותה מבקרת תאמר:
"יצירת ספרות זו מעודדת את מאבק הנשים על זכויותיהן כנגד הדיכוי הגברי בכך שהיא מתארת את מצב העניינים כפי שהוא יכול היה להיות - ושהממסד הגברי טוען שקיים בפועל - ובכך רומזת לניגוד הצורם שבין האידיאל למציאות. נשים שתקראנה את זה תבינה עד כמה המצב שלהן גרוע ותצאנה להלחם על זכויותיהן".
ובכן - המשותף לשתי המבקרות הוא שלא משנה איזו יצירה תיקלענה לידן - הן תראנה בה את אותה תכונה - כל אחת לשיטתה.
אבל אז יוצא שאין תכונה זו אלא היות יצירה ספרותית.
כלומר, כל אחת לפי שיטתה משתמשת בביטויים "מעודדת דיכוי נשים", "מעודדת מאבק נשים" [בהתאמה] פשוט כשמות נרדפים ל"יצירה ספרותית".
אלא מאי - אם החוקרות הנ"ל פשוט תבואנה ותגידנה "האקלברי פין זו יצירה ספרותית" - יגידו להן "דא-א, כאילו שלא ידענו זאת גם בלעדכן" - והן לא תוכלנה לעשות קריירה אקדמית או עיתונאית.
דמיינו לכם: "החוקרת הדגולה מראה במחקרה שכל יצירה ספרותית היא יצירה ספרותית". חכמה גדולה..
זאת ועוד, אם זה כל מה שהן תגידנה, זה לא יעזור להן לקדם כל אחת את האג'נדה הפמיניסטית שלה [האג'נדה היללנית והג'נדה הלוחמנית בהתאמה].
אבל, בעזרת שימוש במונחים הלקוחים מהשפה הרגילה שסוחבים עמם את הקונוטאציות שלהם תוך כדי הקנייה של משמעות חדשה לגמרי למונחים אלו, נוצרת פה אשליה שבאמת נאמר פה משהו בעל תוכן. ספציפית, בעל תוכן פמיניסטי. ולא היא. לא נאמר פה כלום מלבד כך שמדובר ביצירות ספרותיות.
לפרוצדורה הזאת קוראים "טריוויאליזאציה" -- הרחבת משמעות של מושג עד כדי שמושג זה מאבד את משמעותו.
שהרי, כפי שמקובלנו מסוסיר, מה שמאפשר שפה הוא שהשפה מבחינה בין דבר למשנהו:
בין מינים של אותו סוג, בין עצמים בעלי תכונות דומות, בין תכונות של אותו עצם, בין הוה אמינא למסקנה, בין המצב בפועל לבין המצב שיכול היה להיות, וכן הלאה.
ברגע שביטוי לשוני אומר "הכל" - באותו רגע הוא כבר לא אומר כלום.
[בקשר לכך:
פעם דיברתי עם איזה חרדי ובמהלך השיחה נודע לו שאני יודע כמה וכמה שפות. והוא שאל אותי איך העברית בהשוואה אליהן.
אמרתי לו שמכיוון שזו שפה שהוצאה מהמחסן לפני זמן לא רב, אז היא ענייה יותר משפות כמו אנגלית וכו'.
אז הוא מחה: "הרי זו הגדולה שלה! שמילה אחת בעברית משמשת לציין כמה דברים - שבשפות אחרות דורשים כמה מילים שונות."
אז לא אמרתי לו שישנן שפות אפריקאיות בהן אוצר המילים הוא כמה מאות מילים בלבד. וזה כמובן מעיד על "גדולתן" של אותן שפות..
אבל ברצינות, ידועים המיתוסים שאצל האסקימואים יש כך וכך מילים לציין שלג ואצל הבדואים יש כך וכך מילים לציין גמל - אוצר מילים עשיר מעיד על עושר מושגי, על רגישות, על יכולת אבחנה בין דברים דומים אך שונים, על היות המוח לא במצב "דייסה" אלא בעל מבנה משוכלל.
לכן, אני תמיד אומר שאחרי לימודי לוגיקה, האימון הטוב ביותר לשכל הוא קריאת ספרות יפה (!) ]
"משל: ישנו לפנינו ארמון גדול ולא מוכר, וישנן לפנינו גם כמה הצעות לתוכניות ההנדסיות המקוריות שעל פיהן הוא נבנה. התוכניות אמורות לעזור לנו להתקדם בהכרת הארמון והשימושים בו. אומר פופר* כל תוכנית שלא ניתן יהיה להפריך אותה כשתימצא לא צודקת, כי היא תשנה למפרע את ההסברים שלה בהתאם למה שמצאנו, איננה תוכנית ראויה לדיון מלכתחילה. זו תוכנית שהולכת אחרינו ולא מוליכה אותנו כנדרש, היא רק מסבירה לנו למפרע את מה שאנחנו כבר ממילא יודעים כעת.
* אם זכיתי להבינו נכון- אני מבקש את אישורכם."
הבנת נכון את פופר. יפה, למדת משהו..
"אגב, ברור שהעובדה שאם תוכנית מסויימת מתיימרת לתאר את כל הארמון זה איננו לרעתה (ואין טעם במי שיאמר הרי יש לי את הארמון מה אני צריך את התוכנית)."
זה תלוי: אם היא הופכת את הארמון ליותר פשוט להבנה - אז כמובן שזה לטובתה. אבל אם היא רק מסבכת ענינים, ואם יותר קל פשוט לטייל בארמון על מנת להכיר אותו מאשר לפענח את המפה הזאת, אז באמת נאמר שהמפה מיותרת.
"המשל החדש יהיה שהמהנדס בעל התוכנית המקורית עומד לפני קבוצת בנאים שמנסה לבנות את הארמון לפי תוכניתו, והוא בודק ומתקן אותם ע"פ מה שצריך להיות. התוכנית איננה משתנה כמובן בעקבות הנסיונות, אלא הנסיונות ותוצאותיהם הם שיובנו ויתארגנו מחדש ע"פ התוכנית. כאשר הבנאים יגלו קושי מסויים בעבודתם הם ירוצו להיוועץ (ולהימלך, וזה שורש מושג המלכות) במהנדס ובתוכניתו כדי לדעת לאן הבעיה שייכת וכיצד לפותרה."
אוקיי - אז מה שאתה בעצם אומר עכשיו [אחריש דחקנו אותך לפינה] הוא שאין בקבלה תוכן דסקריפטיבי [=תיאורי, אינפורמאטיבי] לגבי העולם הזה שאנו חיים בו אלא רק תוכן פרסקריפטיבי [=מצווה/ציוויי, דורש, מורה (נותן הוראות)].
[כל מקובל שישמע את זה כמובן יתפלץ. הפלא ופלא: פירוש לייבוביצ'יאני לקבלה! לייבוביץ' בוודאי מתנועע באי נחת בקברו..]
אבל אז אל תגיד שלקבלה תשובות על כל השאלות - כי הקבלה לא מסבירה כלום אלא רק אומרת לך מה לעשות - לפי דבריך עתה.
זאת ועוד, על ציוויים מוחלטים, חסרי תוכן אינפורמאטיבי, כגון "תעביר לי את המלח" [בניגוד לציוויים מותנים, אינפורמאטיביים, כגון "כבד את אביך.. למען יעריכון ימיך" - כלומר, ציוויים מהסוג "עשה כך כדי שכך"] אין מה לדון באופן ראציונאלי - אפשר רק למלא אחריהם או לא למלא אחריהם.
ניתן כמובן לשכנע פלוני לעשות כך וכך גם ללא שסיפקנו לו אינפורמאציה כלשהי. אבל כפי שאמרתי לעיל - שכנוע, אין עוד פירושו הצדקה: ניתן לעשות זאת ברטוריקה, לחץ חברתי, פניה לרגש וכן הלאה.. זה בייחוד קל אם אנו יוצרים אצל פלוני אשליה שסיפקנו לו אינפורמאציה כלשהי בלי שבפועל עשינו זאת.
נסיים באימרת הכנף האלמותית של הגל (שהוא אמרה ברצינות גמורה, אבל ברבות השנים הפכה לשם דבר):
"אם העובדות אינן מתאימות לתיאוריה שלי - כל הבאסה עבור העובדות!"
רדף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2010 08:52 |
|
| |
רדף בוקר טוב-
יצירת מופת (במבט חטוף). יש לי הרבה מה לומר, ועוד אגיד בעז"ה, אלא שאני צריך לחזור לעולם "האמיתי" (עוד נראה עד כמה) ליום לימודים ארוך. אחזור בערב נקפל שרוולים ונצא לקרב, אחרי שכל הקלפים נחשפו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2010 10:08 |
|
| |
רדףהשיג,
יישר כוח על הצגת דעתך בצורה בהירה וקולחת, אבל יש מקום גם לדרוש את הודעתך לגנאי.
הכתם העיוור שלך הוא שוביניזם מערבי שניכס לעצמו מושגים כמו "הסבר" ו"סיבה" בלי להותיר מקום לשיטות אחרות.
ההנחה המובלעת בדבריך היא שהסבר קשור קשר אמיץ עם חוקיות. כשאנחנו מתבקשים להשלים סדרת מספרים, מקובל לזהות את הבקשה הזו עם איתור הפונקציה היוצרת של הסדרה. אם יתברר שהתשובה היא "האיבר הבא הוא חמש משום שכל הקודמים היו פרי גחמה שלי ועכשיו מתחשק לי חמש", אזי בתרבות המערבית זה לא נחשב להסבר. לכל הפחות, אנחנו נפטור תשובה כזו כ"לא מעניינת", אלא אם לא מדובר בסדרת מספרים אלא במדרגות המס או ביציאה למלחמה, שאז הדבר יהיה מעניין במובן מאד מטריד.
אלא שהחיבה שלנו להסברים כאלה, לא הופכת אותם לאמיתיים. בהחלט יכול להיות שעולם התופעות שלנו פשוט יותר מאשר הכוחות שמניעים אותו. המשפט " אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!" מייצג מצב עניינים כזה, שהרי המלאך ורצונותיו הם מורכבים לכל הפחות כמו תהליך הגדילה. תרבות המערב הטמיעה אצלנו סלידה מהסברים כאלה, אבל זה לא הופך אותם לבלתי אפשריים.
הביקורת שלך על שותף סוד הייתה רלוונטית אילו הוא היה מצהיר שהמודל שלו מתאים למסורת ההסבר המערבית. עד כמה שהישגתי בקריאה כאן, זה לא המצב. הקבלה אכן לא עומדת בקריטריונים שלך למודל הסברי, אבל זה לא מערער את תוקף התיאור שלה את המציאות. היא פשוט מספרת לנו איך העולם עובד. זו ידיעה לגמרי דקלרטיבית, משום שכך בנוי העולם. ואם הידיעה הזו לא מאפשרת ניבוי, אם היא קובעת סיבות שרירותיות לתופעות באופן שלא מאפשר לנו להבין תופעות אחרות ולא מאפשר לנו לבנות היררכיה הסברית - אזי זה אולי מאכזב, אבל לא מהווה פירכה. אם העולם בנוי מערימות של חסדים וגבורות שהם אכן חסדים ואכן גבורות, בניגוד לניתוח המגמד שלך לעיל, אזי כך הוא בנוי. אתה פשוט מניח שחסד הוא מושג שניתן לרדוקציה, אבל אם ההוויה מבוססת על אינטראקציה בין תודעות בלתי ניתנות לפישוט, אזי חסד וגבורה, טוב ורע, זכר ונקבה וכיו"ב הם מצבים אטומיים-מורכבים, מה שאולי נראה מוזר בעיניים מערביות אבל לא בלתי אפשרי.
יש אמנם מקום לתהות מדוע פרדיגמת ההסבר המודרנית הניבה הישגים בתחומים כמו גנטיקה, אלקטרומגנטיקה וכימיה, בשעה שתורת הקבלה אפילו לא הניעה את חכמי היהדות העתיקה לפסטר את החלב שלהם, אבל התהיה הזו מבוססת על משאלות לב ושוביניזם מערבי. כנראה שיש בעולם איים של חוקיות שאותם המדע כובש ומפענח, אבל אם ברצונך לדעת איך *באמת* עובדים הדברים, אתה צריך יותר נרנח"יות ופחות מודוס פוננס.
תוקן על ידי dfl ב- 20/10/2010 10:10:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2010 10:22 |
|
| |
לדפל:
נראה לי שצריך להבחין בין שני דברים:
1) בין היותה של תורה מסויימת הסבר לקבוצה מסויימת של תופעות
2) לבין היותה אמת
אם מה שרצונך להגיד הוא שתורה מסויימת יכולה להיות אמת גם מבלי להסביר כלום - הרי שזה נכון: יישים שונים קיימים ומקיימים אינטראקציה ביניהם לא כדי להסביר לנו דברים..
אבל אם רצונך להגיד שתורה מסויימת מסבירה תופעות מסויימות גם מבלי להתאים דווקא לתופעות אלה - ולא לתופעות האלטרנטיביות - אזי אין לי אלא לשאול אותך: למה בדיוק אתה קורא "הסבר"?
"הכתם העיוור שלך הוא שוביניזם מערבי שניכס לעצמו מושגים כמו "הסבר" ו"סיבה"... אבל התהיה הזו מבוססת על משאלות לב ושוביניזם מערבי"
תגיד, בשיטה הלא-מערבית והלא-שוביניסטית בה אתה מחזיק, האם אד-הומינם, תחת היותו כשל - כפי שהינו בתרבות המערבית השוביניסטית - במקום זאת הינו ראיה לעילא ולעילא?
רדף
|
|
|
|
|
