| צענערענע כתב: |  | למה תורת האבלוציה אינה מוזכרת ברמז בפרשת בראשית? |
|
ספורנו (שנת 1480) בראשית פרק א (כד) תוצא הארץ נפש חיה. החיונית נוספת על הצומחת:
ויהי כן. בלי תוספת וגרעון, שאם יתחדש מורכב משני מינין לא יוליד: (כה) ויעש אלהים את חית הארץ למינה. נתן לכל מין הסגולות והרגשות כפי הצריך למין: (כו) ויאמר אלהים נעשה. נתן אז כח בפמליא שלו להשפיע את הצלם, בנושא, המוכן לו:
אדם. מין ממיני "נפש חיה" שיצרתי ששמו "אדם", כאמרו "ויהי האדם לנפש חיה" (להלן ב, ז) נעשהו "בצלמנו". שהוא עצם נצחי ושכלי. ונצחי ובזה פתח האל יתברך פתח בתורתו, לקנות ידיעה בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו:
כדמותנו. בענין המעשיות שידמה בם קצת לפמליא של מעלה, בצד מה שהם פועלים בידיעה ובהכרה. אמנם פעולתם היא בלתי בחיריית, ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לאל יתברך, הפועל בבחירה. אמנם בחירת האל יתברך היא לעולם לטוב, ולא כן הבחירה האנושית. ועם זה, הנה האלהית על אופן נכבד מאד יותר מן הבחירה האנושית. ולכן אמר "כדמותנו" כמו דמותנו לא "בדמותנו" באמת: (כז) בצלם אלהים. הנה מלת "אלהים" על צד ההדמות תאמר על כל עצם שכלי בפעל, שלם, נבדל מחומר, ובזה הוא נצחי בהכרח. ולכן תאמר על האל יתברך ועל מלאכיו, וכמו כן תאמר על השופטים על שם החלק השכלי הראוי בהם. אמנם בהיות כי השכל האנושי אף על פי שפעולת השכלתו הוא בלתי שום כלי חמרי ותתפשט על בלתי מוחש, ועל קצת עתידות, ולא יחלש בהרבותו פעולת השכלתו, ולא בעת זקנת הגוף, אבל יוסיף אומץ. ומכל אלה התבאר שהוא נבדל מחמר בלי ספק, כי אמנם הפך כל אלה יקרה לכחות הגוף החמריות מכל מקום, קודם שיתבונן, בהיותו אז משולל מכל שלמות אשר הוכן לו, לא יקרא "אלהים", אבל יקרא "צלם אלהים" בלבד, עד שיקנה שלמות, בפרט בחכמה אשר בה יקנה אהבת האל ויראתו, כי אז יהיה עצם שכלי בפועל, שלם, נבדל מחומר, ומזה יתחייב שיהיה נצחי וקיים גם אחרי מיתת הגוף, ובהיות בבחירת האדם לקנות זה השלמות בהשתדלו להתבונן בחכמה הנזכרת, הנה התבאר שכאשר ימנע עצמו מזה ישאר כחו השכלי על כחיותו, משולל מכל שלמות בפעל, כמו שהיה בתחלה, ויעלה בתהו ויאבד, כאמרו "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט, כא). ואת כל אלה הורה האל יתברך בשתי מלות באמרו "בצלם אלהים":
|
|
