יש בקבלה תשובה לכל שאלה (+++)

שנרב
נניח שהקבלה היא לא מדע במובן הפופריאני, עדיין יכול להיות שהיא תספק פרשנות טובה על העולם וההיסטוריה.
הכל חייב להיות מדע?

לבעל:

זה לא ענין של "מדע" מול לא-מדע. זה ענין של קשר למציאות.


הרי הקריטריון של פופר איננו סתם קביעה שרירותית של כללי משחק שהוא מציע למדענים לשחק בו. אלא זהו קריטריון המבחין בין תורות "סגורות" לתורות "פתוחות". 

החסרון בתורות סגורות הוא שהן סגורות - אמנם שום דבר שקורה העולם לא מפריע להם, אבל באותו אופן אין להם שום דבר להגיד על העולם.  

מי אני מול פופר?
אבל בכל זאת, האם טיעון שמצליח לשזור תופעות שונות אין לו ערך כלשהו?

תורה שמסכמת תופעות - יש לה ערך פסיכולוגי, דידאקטי, מנמוני - של ארגון מידע במוח [זאת בהנחה שהיא אכן מקצרת הליכים ולא מעריכה אותם ע"י הכברת מונחים על גבי מונחים -- מה שאיני כלל בטוח בו כשמדובר בקבלה] - אבל לא ערך הסברי. 

אבל זה אמור לגבי תורה שרק מסכמת תופעות. בעוד שאם תורה מסויימת גם מתיימרת לדבר על דברים שמעבר לתופעות - או אז, אם תורה זו סגורה, אזי איכא דאמרי [הפוזיטיביסטים] שהיא חסרת ערך-אמת [כלומר, לא מכילה אינפורמאציה כלל - ולכן איננה אמיתית ולא שקרית אלא גיבוב מילים - שאולי יש בו תוכן רגשי-פואטי אך לא מעבר לכך] ואיכא דאמרי [הראציונאליסטים הביקורתיים] שהיא בעלת ערך-אמת אלא שעקב סגירותה אין שום דרך לבדוק אם איננה שקרית. ומאחר שתורה ראנדומאלית, בלתי מאוששת, חזקה עליה שהיא שקרית [שהרי המציאות אחת ותורות תיתכנה אינספור] - הרי שחזקה על תורה זו ששקרית היא. 

ולכן היא מתבססת על גילויים ולא על ניסויים.

צריך להבחין בין (1) האופן בו פלוני ממציא תורה מסויימת לבין (2) האופן בו אנו בודקים את אמיתותה/שקריותה.

אין שום חשיבות ל-(1) כשדנים ב-(2).  (1) הוא עניין היסטורי-ביוגראפי גרידא. (2) הוא ענין הנוגע למהותה/חשיבותה/אמיתותה/.. של התורה הנדונה.

גם אם פלוני המציא תורה מסויימת בצחוק - כבדיחה - אבל התברר בדיעבד שתורה זו אמיתית, אז נקבלה.  כי מה שמענין אותנו איננו האותוריטה של פלוני אלא אמיתותה של התורה שהוא מציע. 

ניתן אף לדמיין מחשב שממציא תורות חדשות לבקרים וגם בודק אותן - עד שנתקל בתורה מוצלחת.


לכן, גם אם ראשיתה של תורה מסויימת בהתגלות, הרי שאם אנו באים לדון באמיתותה, אין לנו אלא את הכלים שלנו לבדוק זאת - ואנו איננו נביאים.


[זאת כמובן בהנחה שהתורה הזאת בכלל מועמדת לדיון - מה שלרוב לא קורה כשמדובר על אמונות שמקורן בהתגלות. אבל כאן, שותף דווקא כן הציע לדון בתקיפותה של הקבלה - ולא בא מכוח האותוריטה שלה. אחרת לא היה לי בכלל מה לומר באשכול הזה - שהרי אינני נביא.]