שרה פרידלנד העלתה בכנס גם ביקורת על ר' שלמה קרליבך, אחרי שלימדה מניגוניו. לא כל מה שטוב בעולם הבא טוב בעולם הזה 

שרה פרידלנד בן-ארזה הייתה חסידה של ר' שלמה קרליבך מצעירותה. הסבא החרדי שלה (אליהו כי טוב, מחבר 'ספר התודעה') אהב אותו למרות הביקורת בעולם החרדי על מנהגיו החופשיים של קרליבך עם נשים: "כשאבא שלי שאל אותו על כך, הוא אמר שישמח מאוד להיות השכן של קרליבך בגיהנום. אבא, שמאוד העריך את סבא, לא הבין את זה, עד שבמלחמת יום כיפור הוא ראה את קרליבך מרקיד את החיילים במצבים הכי קשים. הוא ראה אותו מרקיד חיילים קטועי ידיים ורגליים, ואז הוא התפרץ בבכי במשך שעה ארוכה ומיד אחר-כך טילפן לסבא, ואמר לו: זכיתי להכיר את השכן שלך מהעולם הבא".

וכך, בן-ארזה הצעירה בילתה מילדותה בהופעות של קרליבך, ובנעוריה בילתה גם ביישוב של חסידי קרליבך בארץ, מבוא מודיעים. בכנס הניגונים הוזמנה פרידלנד בן-ארזה – כיום משוררת ועורכת ספרים, מלמדת חסידות וגם 'חזנית' בתפילות נשים – ללמד מניגוני קרליבך, והיא הפליאה בשירתה; כפי שעשתה אחריה גם מימי פייגלסון, מתלמידותיו המובהקות של קרליבך שאף הוסמכה על-ידו כרבה אורתודוקסית, אבל כמובן לא מצאה עבודה בישראל עם התואר הזה ומצאה את עצמה גולה ללוס-אנג'לס, שם היא מכהנת כ'משפיעה רוחנית' (מעין מקבילה ל'משגיח') בבית-ספר קונסרבטיבי לרבנות. מה שמעורר כמובן הרהורים על כך שבישראל פייגלסון יכולה ללמד חסידות כרבה, ופרידלנד יכולה לשיר בפני גברים, רק אם הן עושות זאת בפני קהל חילוני.

ולמרות התרוממות הרוח הכללית בכנס, והאהדה העצומה לניגוני קרליבך בכלל זה, לא חסכה פרידלנד משומעיה גם את ביקורתה על האיש וחסידיו: "במבוא מודיעים נתקלתי לראשונה גם בצדדים הקשים של העולם הקרליבכי. אנשים דיברו שם, כמנהג 'ילדי הפרחים', על חופש מוחלט, על עולם ללא צורך בחוקים מגבילים. אבל בפועל, בעולם ללא תורנות, אותן שלוש נשים היו תמיד אלה שעשו את כל העבודה העצומה של הכנת שבת לאורחים הרבים שתמיד הציפו את המקום.

"בהרבה משפחות היו סיפורים קשים של בגידות וגירושין, של עוני מנוון. ולימים, שמעתי גם עדויות מארבע נשים שונות שהוטרדו מינית על-ידי קרליבך. הגעתי למסקנה שאסור לטפח עולם של חופש ללא גבולות. חסד ללא דין".

פרידלנד הסבירה שהחליטה לומר את הדברים למרות שקרליבך כבר לא יכול להטריד נשים נוספות, משתי סיבות: משום שגילתה שגם דרשותיו, שהתפרסמו לאחר מותו והפכו במקומות רבים להיות כתבי-קודש בפני עצמן, מכילות רעיונות אנרכיסטיים מסוכנים, ומשום שלדבריה, גם אצל כמה מתלמידיו המובהקים, החיים כיום, התגלו אותם כיוונים מסוכנים של הטרדה מינית ופגיעה בנשים. 

דממה השתררה באולם כשפרידלנד סיימה את דבריה. אפילו בקהל הזה, שכבר הפך את קרליבך לאחד מגיבורי התרבות שלו, הדברים אינם קלים לעיכול. התגובה הראשונה הייתה של מחאה: "את לא יכולה להטיל על קרליבך אחריות למעשי תלמידיו כיום", אמרה אחת הנשים. אבל מיד אחר-כך קיבלה פרידלנד רצף של תגובות חמות, מעודדות, שמברכות אותה על האומץ לחשוף ולומר את הדברים, וגם על המסר המבקש שלא לבטל את ערכם של הניגונים ומעשי החסד של קרליבך, אבל להיות זהיר לגבי הכיוונים הרוחניים שלו ולא להפוך אותו לקדוש. מאוחר יותר אמרה פרידלנד שכבר חשפה את הדברים קודם לכן גם בפני קהל דתי, "ולשמחתי אנשים הגיבו באותה דרך מקבלת ומעודדת, כולל אנשים שהיו קרובים לקרליבך בחייו".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בתמוז תשע"א, 22.7.2011,,,,,,,,,,,,,,,,,