אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ג']

[לראשונה בישראל: גבר בן 24 בהריון וצפוי ללדת
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4121040,00.html ]

הודעת הנהלה:

הנושא על שינוי מיגדרי ומהות מיגדרית הועבר לאשכול עצמאי.

מחקר חדש קובע: ככל שהחברה דתית או שמרנית יותר, כן ירבו חיפושי הפורנוגרפיה

http://blogs.discovermagazine.com/d-brief/2014/12/30/religious-conservative-pornography/#.VKYpOCusWCq

הנה הגרף שמראה לנו את זה:

כמו עוד הרבה מחקרי חרטא אחרים, ניתן להסברים בדרכים חילופיות, למשל:

בחברה החילונית יש הרבה יותר חיפושים 'בחדרי חרדים', אני מעיז לקבוע אפריורית כי רוב החיפושים 'בחדרי חרדים' באים בחברה חילונית, יודעים למה? כי חרדי ממוצע, מעלה את בחדרי חרדים מהמועדפים / דפים מוצעים / היסטוריה, הוא לא צריך לחפש.

גלישה באתרי פרונוגרפיה בחברה דתית שמרנית היא מעשה שנעשה בסתר, לא שומרים היסטוריה, לא מועדפים, לא מקבלים שיתופים מחברים, ואולי אפילו לא מכירים מספיק, מגיעים דרך גוגל. בגוגל מחפשים משהו שלא יודעים איפה הוא נמצא.

ישיבישר

נשמע הגיוני מה שאתה אומר. 
אבל יש לי שאלה, הרי לשמרנים אין בכלל אינטרנט ולא יודעים מזה גוגל. אז על איזה שמרנים הם מדברים ? 

מקס 
אל דאגה השמרנים יכולים להוציא אישור מיוחד מרבותיהם. ואם הם לא מצליחים ללכת לספריה הלאומית

מאמר מאת הפרופ' רחל אליאור לכבוד השנה החדשה כמה הרהורים על זמן ולוח ועקרונות חישוב חלוקים. נדמה לי שאין נושא שמעלה את רמת החרדה, הרגישות והזעם הצדקני בחוגים דתיים שונים , יותר מאשר הדיון בענייני ההיסטוריה של הלוח היהודי. כל מיני צדיקים ואנשי מעשה, חלקם יהירים, חלקם בורים מתנשאים, חלקם גסי רוח שכל הרהור ספקני זר להם, חלקם כאלה שאין להם שום בעיה עם שום עוול וחטא הנעשים בשם ה״יהדות״ בבתי הדין הרבניים או בחוגי תג מחיר, כורתי העצים ומציתי המסגדים, חלקם תומכים בנעשה בישיבות ביצהר בגב ההר וברבנים המוציאים דין רודף ומקוויים להחליף את כיפת הסלע בבית השלישי ובביאת המשיח, גם אם בדרך רוצחים כמה יהודים וערבים, וחלקם שמשלימים בשתיקה עם מיני עוולות וחטאים ושאר מעשים יפים מעין אלה המחללים שם שמים ופוגעים בכבוד האדם, שעליהם לדעתם ראוי להחריש או לעבור בשתיקה, אבל יש להם בעייה חמורה כשמזכירים שמבחינה היסטורית הלוח -לוח השנה העברי - שאנו חיים על פיו היום לא היה הלוח היחיד הידוע בהיסטוריה היהודית. רבים מאלה העוברים בשתיקה על דברים מקוממים רבים מספור, נזעקים אל הדגל כשמעלים נושא אחד ויחיד שמעלה את סף הרגישות החרדה ולחץ הדם - הלוח היהודי וההיסטוריה שלו בעת העתיקה, שהרי הם כמובן היו בסיני ויודעים בדיוק מה היה ומדוע, למרות שלא כתוב בתורה על פי איזה עקרון יש לחשב את החודש או כמה ימים יש בשנה. הם יודעים בודאות איזה לוח היה לאברהם אבינו ואיך משה חישב את השנה או את החודש למרות שלא מפורש בשום מקום בתורה כמה ימים יש בחודש או בשנה לצורך חישוב לוח. רבים יודעים בודאות שתמיד היה לוח ירחי, למרות שאין כתוב בתורה מאומה על לוח ירחיאין רמז לעיבור המתחייב מלוח ירחי ואין קידוש חודש בתורה, אבל אם מישהו מספר להם בסוד שנמצאה ספריה שלמה של ספרי קודש בשפה העברית במגילות מדבר יהודה שמחבריה ומאספיה קוראים לעצמם במאה השנייה לפני הספירה בשם ״הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם״ והדבר הבולט בספריה זו היא העובדה שמדובר בה על לוח שמשי קבוע מראש בן 364 ימים הנפתח בחודש ניסן באביב ככתוב בפסוק ״החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון לחודשי השנה״ חודש האביב, ניסן, שבו יצאנו משעבוד לחירות, חודש שבו נפתח לוח מקודש המכונה בשם ״מועדי דרור״ הנשמר בידי משמרות כהונה במקדש, בעזרת שירים שכתב דוד בן ישי נעים זמירות ישראל שנמצאו בעשרותיהם בקומראן, ובעזרת סיפורים, מיתוסים שירים ומצוות שונות, שנמצאו במאותיהם ובאלפיהם במגילות בספריה שכולה כתבי קודש, הדנים בהבטים רבים ושונים של הלוח ושמירתו, החל במעגלי קרבנות וכלה במחזורי העלאת קטורת, כל אלה מבוססים על לוח שמשי מחושב מראש השומר על מחזורי חמישים ושתים שבתות מתוארכות מחושבות מראש וקבועות וידועות לצד תאריכים וימים קבועים של שבעת מועדי ה׳ - כל אלה המפורטים במגילת מקצת מעשי התורה, בספר היובלים, בספר חנוך, במגילת תהלים, במגילת משמרות הכוהנים ובסיפור המבול שהוא סיפור חישוב לוח, שנמצאו כולם בין מגילות מדבר יהודה שנכתבו ונשמרו בחוגי הכוהנים בני צדוק ובני בריתם, כספריית ספרי קודש, כל אלה אינם נחשבים כלל. אלפי שורות של ספרי קודש ושירי קודש ולוחות מקודשים הכתובים בשפה העברית אינם מעלים ואינם מורידים לכל אותם יהודים בני זמננו, היודעים בודאות שהלוח שהם חיים על פיו היום, היה הלוח היחיד מאז ומתמיד, אלא שמגילות מדבר יהודה מלמדות אחרת, היה ויכוח מר על הלוח במאות האחרונות לפני הספירה המתואר במגילת ירמיהו בביטוי הנוקב והכן: ״ויתקרע ישראל בדור ההוא להלחם איש ברעהו על התורה ועל הברית״ , אכן נקרעו ונחלקו אם הלוח הנכון הוא לוח שמשי קבוע בן 364 ימים הנודע משמים או לוח ירחי משתנה התלוי בתצפית אנושית בשנה שאין לה מספר ימים קבוע וידוע שנה שכל אחד מחודשיה מתחיל בסדר עוקב רק ביום רביעי או יום שישי או ראשון (זוכרים חז״ל קבעו לא אד״ו ראש, שייך לא שייך מי יודע אבל אלה בדיוק שלושת הימים שבהם בלוח השמש מתחיל חודש ניסן ותשרי תמוז וטבת תמיד ביום ד ; אייר, אב, חשון שבט תמיד יתחילו ביום שישי יום וו וארבעת האחרים ביום ראשון- סיון אלול כסלו אדר ) ומחלוקת זו קבעה גורלות וזהויות והזדהויות. לא מספיק לומר שהתומכים בלוח זה בעת העתיקה היו כיתתיים כי מי היה בדיוק המרכז הלגיטימי במאה השניה לפני הספירה אם בפשר חבקוק מספרים על מאבק בין כהן הצדק לכהן הרשע בדבר מועד יום הכיפורים! אז כנראה שזו לא רק איזה כת נידחת אלא קבוצה שכתבה מאות תעודות וחיבורים ואלפי שורות שיר וקראה לעצמה ״הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם״ שהאמינו בתורה שבכתב ובהרחבותיה מפי נביאים כוהנים ומלאכים, לא מספיק לומר ״אה אלה בטח האיסיים״, כי הם לא קוראים לעצמם אף פעם בשם סתום זה שאין לו שורש בעברית ואין לו זכר בתורה ואינו מזכר אף פעם במגילות-ואלה שמזכירים אותם בספרות שנכתבה ביונית בידי פילון ויוספוס ובלטינית בידי פליניוס אינם מספרים ולו ברמז על לוח שמשי ועל כהונה נאבקת, במגילות הם קוראים לעצמם אנשי היחד ובני הברית והכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם וכתביהם שנשמרו במערות קומראן במדבר יהודה ליד ים המלח, שכולם כתבי קודש כמו מגילת המקדש ומקצת מעשי התורה ושירות עולת השבת ומגילת משמרות הכהונה , לא נודעו לנו עד כט בנובמבר 1947 אבל משעה שנודעו לנו לכל הפחות האמת ההיסטורית מחייבת להודות בראש ובראשונה שיש פרקים רבים בהיסטוריה היהודית שמחייבים ענווה היסטורית. - איך לא ידענו כלום על ספריה יהודית שלמה שבה כתבים חיבורים וספרים שמציעים זיכרון חלופי לזה המקובל עלינו, כל אחד יכול להרהר ולשאול על המשמעות העולה מהדברים ביחס לעבר לעבר ולהווה וכל אחד רשאי להכריע היכן מתחיל הזיכרון שהוא מזדהה עמו ויש להודות ביושר שהיה ויכוח קשה לפני הספירה כשהיה מקדש בירושלים על השאלה מה הוא הלוח שעליו חייבים יהודים לכרות ברית או להתבדל. מחשבות על הזמן שאנו חיים על פיו ועל הלוחות שבהם הוא מחושב ומועבר מדור לדור בידי אלוהים ונביאים כוהנים ומלאכים חכמים ורבנים, הן מחשבות מאתגרות לשנה החדשה אותה חוגג העולם לפי הלוח היוליאני- גרגוריאני ואולי גם כדאי לזכור שבלוח היהודי היה רק עיקרון אחד שאיש לא חלק עלין - מדי שבעה ימים שבת, מועד של קדושה חירות דעת ושוויון מנוחה ושמחה-מועד שביתה מעבודה והתכנסות קהילתית המוקדשת להנחלת הזיכרון הקהילתי המורכב והכאוב שלנו, שכולל את ההכרה שהאמת, גם אם כואבת ומורכבת, יפה מכל ושמוסיף דעת מוסיף מכאוב׳ והשבת שהיא תרומתנו הגדולה לעולם לצד החירות הדעת והצדק, מתירה לנו זמן לנוח מטרדות היום לקרוא בספרים מהעבר הרחוק ומההווה, ומספקת לנו הזדמנות לחשוב, להרהר, להטיל ספק, לבחור, להזדהות, ליצור, לחדש ולשמור וגם לעצור ולחשוב איך זה. שדוברי עברית וקוראיה, לומדיה מפרשיה ויוצריה שרדו מבין כל עמי העת העתיקה במזרח הקרוב שנעלמו בתהום הנשייה אף אחד לא מדבר בבלית חיתית פריזית אמורית וגרגשית ואילו אנחנו דוברי העברית קוראיה וכותביה אוהביה ויוצריה מתווכחים על כל מה שאפשר להעלות על הדעת מאז ועד היום בכוח החירות והשוויון הדעת האמת והצדק וכבוד האדם שהושתתו במקורותינו. שנה אזרחית טובה לכולם מי יתן ותביא עמה שלום ושלוה לכל העולם מי יתן ונזכה לראות בחיינו דעת, אמת, וצדק חירות ושוויון לכולם, בזמננו.

מה הזעם שלה?

כל אחד וה"חרדה, רגישות והזעם הצדקני" (ציטוט מלשונה) שלו.
חדש לה שעניינים חמורים בהלכה לא היו חתוכים אז.