|
|
| נשלח ב-18/10/2010 13:20 |
 |
| |
מעפיל - אני מסכים אבל אתה יודע מה הסיבה ?!! הם פשוט הורגים את עצמם אין אדם שאין לו קשיים אבל צריך לדעת איך להתמודד איתם אני יכול להיכנס לדיקי אם אני יחושב על הכול ומצד שני אני יכול פשוט לא לצפות לכלום ואת הדברים הלא ממש טובים שקוראים פשוט לתת להם הרגשה שציפתם לזה (ואז תחשוב על זה יותר פחות )
אבל מה לעשות צריך להתקדם!!!
משתוקקת
את צודקת בקטע שאני לא מכיר אותך ולכן לא יכול להגיד מה שאמרתי אבל המטרה שלי זה לא לספר שיש עוד אנשים שקשה להם המטרה שלי זה לגלות לך שיש כאלו שגם קשה להם אבל יודעים איך לזרום אם הצרות
על הצד שחושבים נכון ומאמינים שהכול לטובה ושעוד מאט ניראה את התוצאות של היסורין
ואת ממש צודקת לא מתנגד למה שאת אומרת שהכול מה' אבל סבבה כול אחד יודע את זה אבל לא כול אחד נותן לזה טיפה מחשבה אחרת לא היו שאלות או מצבי יאוש
אלה שכולם מאמינים אבל יש קשיים
ולאט לאט מגברים עליהם מה לעשות !!!!
ומי שאין לו אמונה לפי דעתי הוא מחוק (סליחה על המילה מחוק אבל יהיה לו יותר קשה וכול דבר שיהיה הוא יקבל יותר קשה מאשר אדם שיש לו אמונה )
תוקן על ידי אבירץ ב- 18/10/2010 13:27:56
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 18:36 |
|
| |
כתבתי תגובה והיא לא נקלטה, כנראה שלא היית צריך לקרוא אותה.
אני אעביר לך רק המסר העיקרי.
מאחלת לך שלא תרגיש בחיים מה שמרגישים אילו שלהגדרתך "הורגים את עצמם".
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" משנה לשנה זה מקבל אצלי משמעות עמוקה יותר.
כמוך תמיד טענתי ועמדתי מאחורי הדברים כשלא הבנתי למה בחור בן 30 נעשה יבש..
למה בנות 30+ נעדרות מארועים משפחתיים... למה בגיל מבוגר נעלם הזיק וצריך הרבה גרויים.
היום לצערי אני יכולה להבין אותם.
אני נלחמת בציפורניים נגד זה -רק שיהיה לך ברור שאנחנו לא מביאים את זה על עצמינו אלא
שאלו חלק מפגעי הזמן וההשלכות של כך.
תמשיך להאמין לסוף טוב כי אחרת למה לך לחיות ויחד עם זאת תאמין שאתה לעולם לא תבין מדוע
"המתבגרים" כלשונך הרוגים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 20:29 |
|
| |
אמונה היא לא להאמין שיהיה טוב אלא מה שיהיה הוא הטוב, תקווה היא לקוות לטוב. אם השכל היה הגיוני כמו שהרגש מרגיש אז האמונה לבד היתה עוזרת, כשאדם נמצא אצל הרופא וצועק שכואב לו זה לא בגלל שהוא לא חושב שזה טוב הוא יודע שזה טוב אבל מרגיש רע. גם בלי להיות רווק בן 30 אני יודע שזה מרגיש רע, אבל להיות בדיכאון ויאוש זאת בחירה. ולפני שתתקפו אותי אם על תדון את חברך עד שתגיע למקומו, יש כאלה שהיו במצבים יותר גרועים, ויקטור פרנקל היה מגדולי הפסיכולגים יהודי שהיה במחנות הריכוז והרבה מדבריו נשענים על מה שראה שם וכתב "סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו." אין חולק שהמצב הוא קשה ומכאיב, אבל מי שרוצה לעבור את זה ולהשאר בחיים צריך להפסיק להיות ציני ולהגיד אני כבר לא מאמין לכלום ובכלום, ושלא יבוא, אלא לקוות לטוב. ובחרת בחיים... _________________
אני לא אומר את כל מה שאני חושב, ולא חושב את כל מה שאני אומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 23:46 |
|
| |
כל מילה פנינה.
אכן כך הם פני הדברים ומרוויח מי שבוחר בדרך ההתמודדות הזו.
יחד עם זאת אני עדיין לא אקבל את משפטי העדוד ה"מבטיחים" את השמש שתזרח אחרי החושך.
כי אין הבטחה כזו. התקווה היא אוכל נפש ולעיתים היא מאכזבת שוב ושוב. צריך להיות ערים לזה.
ד' נתן ד' לקח אומר את זה היהודי מבלי להבין ובטח שלא עם הסברים שמהרע הזה תצמח טובה.
אלא עצם המציאות המרה היא כנראה הטוב בשבילו מבלי לדעת מדוע-בתמימות-האמונה.
תמים תהיה עם ד' אלוקיך זה בכל צעד ושעל גם בנסתרות השידוכים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 00:30 |
|
| |
הוא לא יבא כשאת כמו דיונה במדבר
אלף גרגירים של חול
מורקדת לקול שריקת הרוח
וחלקים נעלמים אי שם
הוא לא יבא כשאת כמו רוח ים
אלף רסיסים של ים מלוח
מוקפצת על זעף הגלים
שיירים של קצף לבנבן
הוא לא יבא כשאת שלכת
אלף עלעלים של חום
נמשכת אל מדמנת רחוב
שבה אל אמא אדמה
הוא יבא לשמש עגולה
לאלף סינוורים
לחום
ליום של אהבה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 00:42 |
|
| |
טוב יכול להיות שלא ירדתי לסוף דעתה של משתוקקת מה לעשות אני גם בנאדם!!!
בכול אופן לא אמרתי שאין מושג כזה של צרות ולא יכול להשוות בין הצרות שלך לבין הצרות של אחרים
אבל מה שבטוח שבסוף יהיה רק טוב ואת יודעת את זה !!! רק קשה לך להגיד !
סבבה יש מצבים שלא ממש רוצים להיות בהם
אבל אם תביטי על זה שהכול לטובה המבט שלך על החיים יראה בצורה שונה ולפי דעתי יותר נחמדה !!!
וושוב המשפטים זה רק לחזק ולעודד לא לחפור ולא יודע משום מה מאוד נפגעת מהמשפטים אם הייתי יכול היית מוחק !!
חשבתי שזה יתמוך כמו שזה בדרך כלל עושה אז טעיתי סליחה !! בי
תוקן על ידי אבירץ ב- 19/10/2010 00:44:50
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 07:21 |
|
| |
| משתוקקת כתב: |  | כל מילה פנינה.
אכן כך הם פני הדברים ומרוויח מי שבוחר בדרך ההתמודדות הזו.
יחד עם זאת אני עדיין לא אקבל את משפטי העדוד ה"מבטיחים" את השמש שתזרח אחרי החושך.
כי אין הבטחה כזו. התקווה היא אוכל נפש ולעיתים היא מאכזבת שוב ושוב. צריך להיות ערים לזה.
ד' נתן ד' לקח אומר את זה היהודי מבלי להבין ובטח שלא עם הסברים שמהרע הזה תצמח טובה.
אלא עצם המציאות המרה היא כנראה הטוב בשבילו מבלי לדעת מדוע-בתמימות-האמונה.
תמים תהיה עם ד' אלוקיך זה בכל צעד ושעל גם בנסתרות השידוכים.
_________________
|
|
היטבת עם ליבי.
כל מילה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 13:10 |
|
| |
טוב,
ברשותכם אסכם את כל הנאומים ב2 מילים:
החיים- קשים!
מדי פעם יש רגעים קטנים של אושר צריך לתפוס אותם חזק.. ולהינות מהם..
אבל הכל קשה.....
גם אחרי החתונה..
גם לפני..
לא ככה?..
בעל כרוחנו באנו לעולם...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 15:23 |
|
| |
ודברת- חזק ביותר.
זאב- מגיח מידי פעם עם שירים מדהימים, היצרה הזו היא דוג' טובה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 18:53 |
|
| |
[quote]טוב יכול להיות שלא ירדתי לסוף דעתה של משתוקקת מה לעשות אני גם בנאדם!!!
בכול אופן לא אמרתי שאין מושג כזה של צרות ולא יכול להשוות בין הצרות שלך לבין הצרות של אחרים
אבל מה שבטוח שבסוף יהיה רק טוב ואת יודעת את זה !!! רק קשה לך להגיד !
סבבה יש מצבים שלא ממש רוצים להיות בהם
אבל אם תביטי על זה שהכול לטובה המבט שלך על החיים יראה בצורה שונה ולפי דעתי יותר נחמדה !!!
וושוב המשפטים זה רק לחזק ולעודד לא לחפור ולא יודע משום מה מאוד נפגעת מהמשפטים אם הייתי יכול היית מוחק !!
חשבתי שזה יתמוך כמו שזה בדרך כלל עושה אז טעיתי סליחה !! בי
תוקן על ידי אבירץ ב- 19/10/2010 00:44:50 [/quote]
נשמע שאתה נפגעתי ממני. אז ראשית מחילה!
ואנסה להסביר את עצמי.
אני דוגלת בשיטת עדוד שונה משלך.
אין לנו סמכות להבטיח שיהיה טוב-זה באמת לא מחייב שיהיה סוף טוב.
יש לנו המחויבות ללמד את האדם לנצל את הקושי שלו לעלית מדרגה.
הוא צריך להכיר בסיכונים ולהאמין שיש לו את הכוח לנצח אותם.
וכמו שאבירץ ציטט (אגב ספר מומלץ מאוד) לפעמים אתה מחויב ליצר סיבה לעתיד טוב.
זה שאני אחשוב עד כמה הצרות שלי קטנות לעומת הסבל של השני זה לא משכנע כ"כ.
את הקשיים אנחנו לא בוחרים הם מזדמנים לפתחינו ואנחנו נהיה "גבורים" אם נגבור עליהם
בחריקת שיניים, במאמץ גדול, בהרבה נסיונות וכוונות טובות.
אם "אני אבטיח לעצמי" שהאור מתקרב אלי, כנראה שאני נלחמת למען זה והסיכוי להשיג את זה גדול יותר.
אם אחרים "יבטיחו" לי את זה זה חסר ערך מיוחד. זה לא נותן לי גב בכלל. אני אפילו לא מרגישה
שמישהו חולק איתי את הקושי או מנסה לעזור לי במצבי.
לדעתי צריך להסכים עם כל הקושי של השני, לחזק את הנקודות הכואבות להתחבר לגמרי לחשיכה של המצב.
לתת לזה גיבוי מלא ומכאן לא להבטיח אלא ללמד לחפש דברים טובים נוספים ששווה בשבילם לשרוד.
כי אם נתאכזב בציפיה הספציפית מה יהיה עלינו?? יכול להיות שכל יום שווה להמליח בשביל משהו אחר.
זו החשיבה שלי מבלי לפגוע בך. התדיינות גרידא.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 20:11 |
|
| |
שלא יבוא, יא, רייט.
כאילו שהית כותבת את ההודעה הזאת אם באמת לא היה אכפת לך ההיעדרות שלו.
כואב לחכות למשהו שלא בא, כואב להיות בצד שכמה למשהו שנראה כמו כלום - אנחנו יודעות את זה מצוין.
אבל הי, לכאוב זה לחיות.
הציניות הזאת הורגת. ומבריחה.
תשתמשי בה כדי להתגבר,
אבל שיהיה ברור לך ולכולם שאת מדברת בינתיים שטויות.
הרי עוד חודש וחצי כבר תצחקי על כל זה... בעז"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 22:51 |
|
| |
| כמעט_חדשה כתב: | |
 |
|
בתקווה שעד אז היא תצליח להרגיע את עצמה....ולהבין, שאין אדם שאין לו שעה-ואני אסביר, לכל בן אדם יש מערכת זמן שמתוכנתת במיוחד עבורו, לכל אחד יש שעה שבה הוא אמור למצוא, לגלות, להיוושע....!!!
***
בנות, זכורנה:
אתן לא בתחרות עם אף אחד, בע"ה, בשעה המיועדת זה יקרה! מתי? איך? זה לא ידוע, אי הוודאות יכולה להרוג, אך אם בוחרים לקחת את התקופה הזו ולנסות למצוא בה דברים חיוביים, להשתחרר עם חברות, וכן, גם עם חברות נשואות, ליסוע למקומות שלא הייתן בהן עם חברה רווקה-ואני בטוחה שיש כמה כאלה סביבכן!, ליסוע לחו"ל או לאסוף תקציב שיאפשר נסיעה לחו"ל, לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה בכדי להבריח את המחשבות המדכאות, וכמובן, הכי הכי-לפנק את עצמכן!!! כן, אני רצינית, יש כאלה שנהנות משופינג-אל תקנינה שטויות, אני למשל קניתי ספרי בישול, יש כאלו שאוהבות להתפנק במסאז' טוב, בספא, במסעדה, בשיחת נפש, בנסיעה לכותל, בלימוד של משהו חדש-לרקוד,לתפור,לבשל גורמה,שפה חדשה וכו'
אל תתנה לזמן להשקיע אותכן במרה שחורה ולהפוך אותכן למסכנות (ולפעמים בלתי נסבלות) בעיניי החברה (אל תכעסנה עליי, הייתי שם, ואני מדברת מניסיון!!!)
משתוקקת יקרה, תמי החביבה ולכל אלו שהלילה במעונן-אני מתחתנת בעוד שלושה שבועות, שלחנה לי את שמותיכן לתיבה הפרטית בכדי שאזכיר אותכן ביום כלולותיי!
שיהיה לכולכן ערב שבת שלום!
שנשמע, נבשר ונתבשר רק בשורות טובות!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 00:48 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | שלא יבוא אף אחד למשוך אותי החוצה מכל הבאלגן
שלא יבוא אף אחד לנחם אותי
שלא יבוא אף אחד להעלות לי חיוך על הבוקר וגם לפני השינה
מי צריך אחד כזה שלא היה לידי בתקופות שאני צריכה אותו
שיום אחד יופיע, כאילו הוא המלאך המושיע
בשביל מה לחכות לו? כמו שאני מסתדרת לבד, עם עצמי, אסתדר בלעדיו
שלא יבוא!
|
|
הרבה זמן לא צחקתי כמו שצחקתי כשקראתי את הההה.... אני לא יודע מה זה...
אבל זה מצחיק!!!
כתבת כאן בעיה פילוסופית קשה שהרי את צודקת בטענה, אם הוא כזה מוצלח וטוב למה עכשיו הוא לא עוזר...
(אחרי שצחקנו צריך לזכור החיים קשים בכל מקרה זה לא יעזור לנו אם נבכה או נצחק, חכם עיניו בראשו וצוחק אבל הכסיל, לא יחפוץ הכסיל בתבונה. וודאי שהכסיל זה אותן רגש קופצני אותו רגע בחילתי שהכל עולה... אבל צריך לדעת שעדין החכם עיניו בראשו, ויהנה מהחצי אולי רבע ואפי' טיפת המים האחרונה שנשארה בכוס כי גם איתה אפשר להנות!)
|
|
|
|
|
