אפיקורס, מהו להוציא את הרבים יד"ח

שלום.

ברצוני לשאול כאן שאלה שמטרידה אותי, אישית ומצפונית.

אני בן-ישיבה, בעל סקרנות יתירה.
כל ספר שנמצא באזורי, מיד צד את עיני ואינני מניח לו עד שאעבור על כולו בעיון.

בשנים האחרונות, קראתי כמה ספרים חדשים על ביקורת-המקרא ועל עניני דת ואמונה.
 ומה אומר, האמונה ביג' עיקרים התערערה אצלי לגמרי לגמרי.

לא שכל מה שלמדוני רבותי אני מיד פוסל. אבל בהכל אני כבר מטיל ספק חמור.
היחס שלי לתורה שבכתב ובעל-פה השתנה מהקצה אל הקצה. וכמוהו היחס לדקדוק במצוות.

אני לא יודע אם אני יכול עדיין להיחשב בכלל ה"מאמינים".
מאז שנקראתי לברור אצל רבותי, אשר ניסו להסביר לי ולשכנע אותי בטעותי. הוספתי עוד ספיקות כשהבנתי מה תשובותיהם, ועל מה הם מסתמכים.

ניסיתי לקרוא ספרי אמונה של רבנים שהומלץ לי עליהם כמבינים ובעלי חשיבה פתוחה, אבל תחת אמונה טהורה נחלתי סקפטיות צרופה. כמו"כ קראתי גם בפורום הזה דברים בעניני אמונה ופילוסופיה שרק הוסיפו לי מבוכה ותהייה גדולה.
כל העולם האמוני הטהור בו הסתופפתי, נמוג ונעלם. כל מסורת בית הורי נראה בעיני כפולקלור עממי.

בקיצור, אני כיום במקרה הטוב "ספקן" ובמקרה הפחות טוב "כופר".

עכשיו שאלתי היא כזו.

א)  אני ידוע כחזן ובעל-קורא מעולה. אשר נהוג להעלותי בהרבה הזדמנויות בפרט חגיגיות.

לאחרונה התחילו נקיפות מצפון אצלי. אולי אני מכשיל את הרבים, שהרי אם אני כופר הרי כל ברכותי ותפילותי הם מן השפה ולחוץ. אינני מאמין במה שאני אומר. אני מטיל ספק בכל. והכל אצלי כברכה ותפילה לבטלה. אשר וודאי אינה מוציאה את הרבים.
מאידך אני מרגיע את עצמי ואומר, אם הכל שקר ואין אמונה. הרי שאין כל ענין להוציא את הרבים. ומה לי כי אשתונן.

שוב עולות במחשבתי מצוקות, שאולי האמונה היא אמיתית ורק אני נידחתי ממנה, וא"כ איך אני יכול לשקר את שולחי ששולחים אותי בתום-לב, כי הם סבורים שאני כמותם, מאמין. בעוד שאני גונב את לבבם ואינני מספר להם שאינני כשר לתפילה והוצאת הרבים ידי חובתם.

בקיצור, פלונטר.

ב) אני כמעט לא מקפיד על כשרות, וכשבאים חברים שעלי לכבד. הם סומכים עלי שאני מאכילם מהכשר המקובל עליהם. ושוב עולות בי נקיפות מצפון האם אני לא בוגד באמון שהם נותנים בי.
אולי הכל שקר והם טועים ואולי הכל אמת ואני גונב את כשרותם.

כמו"כ בקדשי קידוש או בנגעי ביין אולי אני מכשילם ביין נסך.
  
 אני פונה אליכם, לאחר שנוכחתי שישנם כאן אנשים מבינים ענין.
אנא ענו לי ברצינות, ובשקילות הדעת. כי בנפשי הדבר.

צענערענע

תראי, פה אני כבר חלוק עליך.
הייתי מגיש לו לשתות את אותו הכוס. כי אני משוכנע שאמונתו טפילה.

שאלתי היא, כי בכל אופן יש לי מחמת הרגל ומחמת אי החלטה מוצקה, הרהורים שמא יש אמת ביהדות. ואז האם כדי להשביע את אותם הרהורים, עלי לחדול מלהעמיד פנים.
וגם כי בהתייחס לאותם הרהורים, הריני מתנהג בצורה לא מוסרית

בקיצור, שאלתי היא שילוב של מוסריות וסקפטיות.



מקסמן
אתה מפרש כרצונך.

שתבין, אם אין דת גם לא בטוח שיש מוסר. המוסר הוא יותר לצורך בטחונך ורווחתך המצפונית והקיומית.

תוקן על ידי נבךאפיקורס ב- 18/10/2010 23:21:27

כאחד שנמצא במידה מסוימת במצב שלך (למעט הקול הערב), אני אומר ככה:
כל עוד אתה מקיים מצוות קלה כבחמורה אז גם אם יש לך 'ספיקות' אתה יהודי למהדרין, וזאת גם בלי להיזקק לדעתו של ליבוביץ' אודות הפרקטיקה כיסוד היהדות (כלומר, גם אם נקבל שיטת הרמב"ם, נניח, שיש עיקרי אמונה ואדם שאינו מאמין הוא שונה מאדם המאמין, הגם ששניהם קושרים רצועות עור עגל כל בוקר. הסיבה לכך היא שלדעתי אין דרך אחרת להבדיל בין מאמין לאחד שהפסיק להאמין מלבד שינוי התנהגותי, כי מחשבות מנקרות לכל כיוון שהוא הן פשוט בלתי נשלטות).

והיה ואתה מפסיק לקיים מצוות, משמע - הוחלט אצלך חוסר האמונה, ואז עליך לגבש עמדה מוסרית לגבי 'גניבת דעת' בדברים שלפי השקפתך אין בהם ממש. כדי לנקות את הדיון המחשבתי משרידיהן של מחשבות אובססיביות וחרֵדוֹת הנובעות מתהליך החיברות (סוציאליזציה, בשפה פשוטה - הערכים וההתנהגויות שהחברה מטמיעה בפרט בתהליך החינוך), שאל את עצמך אם תרשה לעצמך למכור למוסלמי משקה אלכוהולי בתואנה כלשהי, או להשקיע בבורסה השקעה טובה בהתעלם מבקשתו של אדם שביקש ממך להשקיע בקרן אחרת, גרועה. אם אתה 'מסופק' לגבי האמונה, וחושב שעצם מצב הספק אינו ראיה לוגית לשלילתה, מדוע אינך שומר מצוות?

שיהיה בהצלחה

סגסג

אחד שלא מאמין, דינו כמומר וודאי שלא מוציא את הרבים.


אני לא יודע מה היה פעם בפורום הזה, אבל מעלעול בדף הנוכחי על אבולוציה וקבלה ולוגיקה ואתאיזם וביקורת המקרא. ברור שלא יוצאים מאמינים גדולים.
זה לא שמימוני לא מנסה בכל כוחו לשלב אמונה ורעיונות אקטואליות, אבל אמונה היא ערך יותר מוטה-רגש מאשר מבוסס-שכל. הרבה מהטענות נכתבו כאן ע"י מגיבים רבים.