|
|
| נשלח ב-21/10/2010 09:33 |
 |
| |
צענע-
האשכול מתייבש. את הזמנת אותו. אולי יש לך קצת מים להחיות אותו ? טענת שיש לך בזה עניין אישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 00:40 |
|
| |
לשותףסוד
יצחק,שנטיתו גבורה נולד בפסח חג המסמל גבורה("אומץ גבורותיך הפלאת בפסח")
האם יש קשר בין תאריך ההולדת לבין הנטיה לגבורה או לחסד?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 00:16 |
|
| |
[quote]
כבר התפרסם ברבים האופן שבו מגדירים חכמים את שלושת האבות הקדושים כ"מרכבה" לשלושת קוי ההנהגה של הבורא בעולמו- אורך, רוחב ועומק (אר"ע). אברהם איש האורך ('הגדול בענקים'), יצחק איש הרוחב ('כי אתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ'), יעקב איש העומק והשילוב בין שני האבות (וצ"ב מה זה עומק ואיפה זה ניכר בחייו). גם מקובל להתייחס לקוים אלה כמימד הקיום הראשוני (אורך), המאפשר שינוי (רוחב) והמאפשר אינטראקציה עם העולם (עומק).
הקבלה מתייחסת לשלושת האבות בצורה שונה לכאורה. כאן ההגדרות הן חומצה, בסיס ונייטרלי. הטענה היא שקוי בסיס וחומצה אינם רק השפעה וצמצום אלא הם בעיקר הקיום והשינוי. עניין הבסיס הוא קיום הדבר כשלעצמו, ועניין החומצה (חמצון, החמצה) הוא כוחות הפעולה שלו. לפ"ז עניין הקו האמצעי הוא לאפשר מציאות קיימת וגם משתנה בו זמנית בלי סתירה ביניהם. זו מידת המים (או H2O בניסוח אחר).
רבותינו מבארים שבניין אב בעולמנו לקיום ופעולה הם החומצה והבסיס (ע"פ הגדרת ברונסטד-לאורי). הבסיס (המקבל פרוטונים), בבחינת המנוחה הגמורה בקיום שאינו זקוק לשינוי וכל פרוטון מיותר בעולם הוא מחזיר מיד ובכח למקומו (מקושר לבסיס), ואילו החומצה (המוסרת פרוטונים) היא כח הפעולה המתמדת אשר תמשיך להתגלגל ולפרק ולהוציא לפועל כל שינוי אפשרי. כל אחד מהם לחוד מביא את העולם למצב סופי (קפאון או חדלון) ושניהם יחד לבדם סותרים זה את זה. הקו השלישי, שהוא תמיסות נייטרליות (כמו מים), אמור להחזיק ביו הקצוות (מכח מה?) ולדאוג למהלך מתקיים ומתפתח כאחד (לאן?).
למעשה יש שבע חומצות (ז"ח) ושבעה בסיסים (ז"ב). מקום ריכוזם הוא בסקאלת ה pH, ומשם הם מתפשטים לאורך הסקאלה. הקו האמצעי ביניהם הוא, כמובן, המים (כל החומצות והבסיסים הם נגזרים של אידיאות חומצות ובסיסים אלו הנמצאים על אידיאת סקאלת ה pH).
ריאקציות בסיס-חומצה הן מפתח להבנת כל נושא הזוגות זכר ונקבה בעולם, כך שההשלכות של ההבנות האלו הן ללא גבול ומידה בכיוונים רבים ומעניינים. השילוב שבין קיום ופעולה, והשימוש הנכון בגבורות, הוא הבסיס לסוגיות כמו צדיק ורשע, שכר ועונש, עוה"ז ועוה"ב, עשה ולא תעשה, ישמעאל ועשיו ועוד ועוד.
כבר התבאר באשכול הקבלה שאנחנו לא מחפשים הוכחות לחכמת הקבלה, אלא יישומים והשלכות של עקרונותיה, והאמת תהיה עד לעצמה. כל שאלות והרחבות בנושאים הנ"ל תתקבלנה בשמחה.
שאלה לשותף סוד: ילמדנו רבינו - האם מה שכתבתי כאן פחות אינפורמטיבי ממה שכתבת אתה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 10:10 |
|
| |
צענע-
ע"מ שניתן יהיה להמשיך בדיונים ענייניים צריכים קודם ליצור להם מקום. כבר הזגרתי דברי התנא אין לך דבר שאין לו מקום. אם אין סביבה שמאפשרת קיום אין טעם ליצור דברים, כי כולם "יושטחו" ויתפסו כחלק מהמקום הקודם. לכן אני צריך קודם כל להתייחס לדברי הפרזנט (לא יודע אם ראוי להשתמש בתואר ההווה, וטוב עשה שכתב זאת באנגלית) ואחרים, ואם יווצר מקום ננסה גם להיכנס לפרטים. מלכתחילה חשבתי ללכת בדרך של המאור שבה, כעת (אחרי שהכרתי קצת מהמשתתפים פה, וגם קצת מההיסטוריה של הפורום) ננסה דרך אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2010 10:57 |
|
| |
פרזנט-
אני מבין שטענתך היא מה הועיל לנו השימוש במונחים של חסדים גבורות ואיזון ביניהם, איזה כלים קבלנו כתוצאה מהם, האם השימוש בבסיס חומצה ונייטרלי לא ישיג את אותה התוצאה. אני אתייחס לשאלתך זו. אם השאלה היתה אחרת אנא תקן אותי.
את לימודי הכימיה סיימתי לפני 35 שנה, ואני לא מתכוון כרגע לבדוק אם באמת יש משהו בעניין הבסיס והחומצה, או שרק התכוונת ללגלג בדוגמא זו (ואני מבקש מראש סליחה אם חשדתי בכשרים). המהלך שאני רוצה להכניס כאן בפורום (ברשות החברים ובהסכמת המנהל) הוא היכרות עם כמה מושגים בסיסיים של חכמת הקבלה והגדרותיה, האם הם יכולים לעזור לנו להבין את דברי התורה והלכותיה מצד אחד ואת תהלוכות העולם והרפתקאותיו מצד שני. יש כמובן קשר ביניהם, שהרי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, ז"א צריכה להיות חפיפה מלאה בין מה שהתורה (התוכנית) אומרת ובין מה שהעולם מראה. אני יודע היטב שחפיפה זו רחוקה מאד מההרגשה שלנו היומיומית, ובכ"ז שווה להתייגע.
כבר הקדמתי כמה פעמים שאני באופן אישי לא מוטרד ולא מתעניין מהיכן בדיוק הגיעו הפרטים ומי אמר למי ולמה (ההיסטוריה היתה מאז ומעולם חשודה בעיניי משום הקלות הרבה שניתן לזייפה ולהסיטה לכיוונים אחרים, ואכמ"ל). היות ואני חייב לפלס לי דרך חיים בעולם, אני צריך לבחון את מה שיש סביבי הצעות בפועל ולבחור משם כיצד להמשיך. לא נאריך בסיפורים- לעניין הקבלה גדולתו של הגאון מבחינתי היא הדבר היציב ביותר שעליו אני יכול לסמוך, ומשם אני מתכוון להמשיך. איך מגיעים לבטחון כזה ? כמו להסביר לילד סקוטי שמסתכל מה טעם הגלידה. כשטועמים כבר יודעים ורוצים עוד.
לכן אני מבין את החכמים שאומרים כאן מי הגאון ואשמע בקולו. יותר הייתי מבין אם היו חילונים שבאמת לא שמעו, פחות אני מבין את אלה שכן ראו כמה דברים בבית המדרש, אבל ברור שאיש איש וזוית הראיה שלו לעולם, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו ותראה איך הדברים נראים משם.
נחזור לעניינינו. קבלת האר"י ואחריה קבלת הגאון, אשר העריך מאד את דברי האר"י וראה עצמו כממשיכם במידת מה, עוסקות הרבה מאד בסוגיית שלשת הקוים שבהם מתנהל העולם. נתחיל אולי בסדרת נקודות:
א. הבורא הוא לפני כל הגדרה והגבלה (גדר וגבול הם סוגי סוף) המוכרות לנו.
ב. גם אינסוף זו הגדרה שהוא חידש, כי המושג מתייחס לסוף ובא לשוללו.
ג. רצונו ליצור את מושג הסוף הוא מה שאנחנו קוראים א"ס (אינסוף).
ד. כל הנבראים באשר הם הרי הם בעלי סוף וגבול (הן במרחב והן בזמן).
הרי לנו עד כאן שהבורא ורצונו האינסופי ברא את הנבראים הסופיים והמרחק ביניהם הוא אינסופי (במושגים של הנבראים) ובלתי ניתן לגישור.
ה. הבורא חידש מערכת קשר בין רצונו האינסופי ובין דעת הנבראים הסופיים, כי כך עלה ברצונו (עומק העניין הוא כדי לאפשר לסופיים לחזור אליו ואכמ"ל). זאת המערכת נקראת תורה המצויה בידינו, על כל פרטיה ורבדיה.
ו. התורה עושה פעולה בלתי אפשרית לכאורה, היא צריכה לקרב נבראים סופיים למהות אינסופית. כל קרבה כזאת פירושה להגדיל ולהרחיב את יכולת הקיבול של הסופי אבל יש לדאוג לשמר עדיין את מציאותו הנפרדת.
משל לאבא שמנסה ללמד את ילדו דבר שהוא מעבר למידותיו (של הילד). האב חייב להרחיב את מערכת המושגים הקיימת של הילד אבל בלי להרוס אותה. כל מי שעוסק בזה יודע כמה הדברים דורשים זהירות מצד אחד והתמדה מצד שני. מי שלא הבין הדוגמא עם ילד יכול לתרגל ברב עם תלמיד או כל משפיע ומקבל אחר.
אם ננסה לתאר את פעולות האבא הרי הן שלש: פתיחת שערים כדי להוציא ממנו ידע נוסף, צמצום הפתיחה כדי לא לשטוף את הילד בעודף ידע שאינו יכול לקבלו, האיזון שבין שניהם. חז"ל קראו לזה ימין מקרבת ושמאל דוחה.
והנמשל הוא שהמעבר מרצונו האינסופי של המאציל לגילויים הסופיים של הנבראים מחייב שימוש מצידו בשלושה קוים: ימין מקרבת ומשפיעה, שמאל מתחשבת ומרחיקה, אמצע מקשר שניהם ומביא להדגלה מתונה של הקשר.
אני לא שלושה מושגים טובים בלשון בני אדם לעניין זה. אם יציעו מושגים אחרים שיתאימו -למה לא.
זקוק לאישורך כדי להמשיך.
|
|
|
|
|
|
