"יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, שאף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השם יתברך במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול הבא וכו', עד שיזכה להשלים מחשבת הבורא שחשב עליו."
אני בחור חילוני ומקשיב מדי פעם לשיעורים של "קבלה לעם" שם מדברים על למשוך את אור התורה בזמן קריאה בספר הזוהר ללא צורך בהבנת הנקרא אני מנסה להבין מה זה אומר לעורר את האורות המקיפים מתוך הרצון להבין מה לומדים. זה נשמע כמו משהו מיסטי, למה מתוך רצון חזק אני מעורר עלי אורות?
אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי, תודה!
נשלח ב-19/10/2010 23:48
למשה: ראה את הדיון באשכול הסמוך על קבלה ["יש לקבלה את כל התשובות"]. במיוחד - ראה את דברי שנרב האחרונים מהיום [ה-19 לאוקטובר]
נשלח ב-20/10/2010 00:22
משה
ברוך הבא אל הפורום!
מה חבל שלא פנית לקבל אישור לפני פתיחת האשכול, כמבואר בחוקה. משתתפים חדשים צריכים לשלוח את האשכול המתוכנן לאחד המנהלים (כגון כותב שורות אלו) לבדיקה.
אולם יש לציין כי הבדיקה נועדה לוודא שהאשכול מסודר היטב, ואכן ניסחת את השאלה בצורה ברורה ביותר וגם מעניינת.
אנסה לענות, אם כי היום יש לנו מומחה לקבלה, הלא הוא שותף סוד.
וכן עלי לגלות גילוי נאות: כותב שורות אלו אינו חסיד של הקבלה אלא להפך.
ועם כל זאת, השאלה שלך היא פשוטה למדי, וצריך רק להסביר כמה הנחות יסוד ורקע.
א. לפי הביאור הרגיל, עד כמה שאני מכיר, הקבלה (בגרסתה המאוחרת, כגון זו שאתה לומד) מציעה לראות את הנשמה (או התודעה) האנושית ואת יחסה לידע שיש לה בצורה הבאה: יש ידע שהוא נתון לאדם, ויש ידע שהוא בר השגה.
הידע הנתון נקרא "פנימי". הידע שהוא בר השגה, וצריך מאמץ מסויים כדי להגיע אליו, אך הוא כאילו מציץ אלינו ומזרז אותנו שנתור אחריו, זה מכונה "מקיף".
ב. תהליך הלמידה יכול להתבצע באופנים שונים. הרי אין דומה לימוד של שפה ללימוד של מתמטיקה. לימוד הקבלה בתור תורת הסוד מתחולל לפי כללים שאמורים להיות יוצאי דופן בהשוואה לכל סוגי הידע האחרים. כאן הידע אינו מתקבל, או אינו אמור להתקבל, על ידי ניתוח, הצגת שאלות ותשובות, בירור הנחות יסוד, העלאת השערות וכיו"ב. הידע אמור להתגלות כאילו במעשה פלא. רגע אחד הוא חסר לנו, ברגע הבא הוא כאילו מנצנץ אלינו ומראה לנו שהוא קיים ורק עדיין לא בידנו, וברגע שלאחר מכן, מעשה נס, אנו פתאום תופסים דבר חדש.
המקיף הופך לפנימי.
ג. כאשר אדם מתעניין בנושא, כאשר אדם מוכן להקשיב ולשנן מתוך אמון במורה שלו (הרב המקובל ומחבר הספר שהוא לומד אותו), יש מקום לצפות כי פתאום יתגלו לו תובנות חדשות, המקיף יהפוך לפנימי. ושכחתי לציין קודם כי לאחר שהמקיף הופך לפנימי, מגיעים מקיפים חדשים בזה אחר זה, והתהליך עשוי להיות אינסופי.
ד. בלשון הקבלה לדורותיה חביב מאד המשל של אורות. אור יכול להיות משל לספירות, היוצאות מן הבורא הראשוני (אינסוף לפי מספר שיטות), לשפע שנשלח לעולם הזה, וגם לידע.
ה. כיצד אדם מעורר אורות? במשלים של הקבלה יש שתי אפשרויות להתחברות עם הספירות שהיא היא מקור הידע, השפע וכל הטוב. התערותא דלעילא והתערותא דלתתא. כלומר, התעוררות שבאה מלמטה, מן הכיוון שלנו, והתעוררות שבאה מלמעלה.
כאשר אדם בוחר ללכת לשיעור בקבלה, הוא מבטא את רצונו ללמוד ולדעת קבלה. זו התעוררות מלמטה. התעוררות זו כאילו מקדמת את התגלות האורות אליו, ומזרזת את התהליך של מפגש עם מקיף חדש ושל הפיכת המקיף לפנימי.
***
ניתן אם כן לתרגם את המונחים הקבליים לשפה יותר ברורה, ולסלק את הפן ה"מיסטי".
הידע מתחלק לפנימי - מה שיש, ולמקיף - מה שעתיד להתגלות בקרוב, השלב הבא ברכישת הידע.
את הידע ניתן להציג גם במשל של אורות.
הרצון הטוב ללמוד ולהתמיד בלימוד למרות שאין עדיין הבנה פועל לסייע בהשגת הידע. כנראה באופן ניסי.
***
תיאור התקדמות הידע במשלי הקבלה, גם עבור מי שאינו מאמין בה, או מפקפק בה, כמוני, עדיין הוא מעניין מאד. ניתן לראות בו תיאור מדוייק מבחינה פנומנולוגית. כלומר, זה תיאור מדוייק של מה שקורה אצלנו בתודעה כאשר אנו מכירים רעיון, הרעיון הולך ומתחוור לנו, עד שאנו כאילו "לוכדים אותו".
אלו כולן מטאפורות שמתארות את התחושה שמוכרת לכולנו, אני משער, של זיהוי שיש רעיון שעומד להתגלות ולהתנסח במילים, רעיון שהוא חמקמק ובורח מהבנה מפורשת, עד שפתאום הוא כאילו נופל בידנו ותפסנו אותו.
***
גילוי נאות: כותב שורות אלו מפקפק מאד אם יש ממש בתיאוריות השונות של הקבלה, וחלק מן הביקורת המתבקשת על נושאי הקבלה הוצג באשכולות שונים בפורום. כותב שורות אלו עשוי לפיכך לטעות בפרשנותו ולכן יש לראות בהצגת הדברים כאן השערה בלבד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-20/10/2010 06:11
משה היקר יש ביהדות כיוונים בריאים בהרבה מאשר זה שבחרת בו, מה לנו שקטנים שנציץ בכבשונו של עולם, טוב לנו שנמצא פרנסה לנפשנו הצמאה בדברים שאנו יכולים להבין.
נשלח ב-20/10/2010 08:57
משה-
מקווה למצוא אותך עדיין חי בריא ושלם (מבחינה רוחנית) עד הערב, אחרי שהאריות יגמרו לטפל בגלדיאטור האומלל שנפל אליהם, ואז אוכל לומר גם אני משהו.
נשלח ב-20/10/2010 09:28
שותףסוד
נדמה שאתה כבר מגזים.
הבהרת את עמדותיך בקשר לקבלה באשכולות שפתחת.
החברה לקחו אותך בהומור, וניסו בעדינות ובכיף להסביר לך שהקבלה לא מסבירה כלום, אפילו לא את עצמה. כל מה שהיא מתארת איננו אפילו תיאוריה-לכאורה, היא רק מסגננת ומסדרת מושגים בקודים סתומים ומוזרים, שבמילים פשוטות אפשר להסבירם כהגיונות אנושיים פשוטים. היא לא נושאת שום סוד מעבר לתובנות רגילות. אין שום בעיה פילוסופית שהיא פתרה, היא סתמה בעיות והפכה אותם למערכות כלליים ופרטיים שאינם מורים דבר.
בקיצור, לחכמי הפורום כאן, שרובם יודעים פחות או יותר במה המדובר. היא לא מתאימה. לכן כדאי שתנמיך קצת את ההשתלחות שלך במי שחושב שעתה טועה. ומנסה לפרש את העולם בצורה הגיונית משלו.
נשלח ב-20/10/2010 09:56
לעורר את האורות פרושו -להדליק את החשמל כשמחשיך
נשלח ב-20/10/2010 09:58
אבל מה אם יש חושך בנפש? רוצו ללמוד קבלה!
נשלח ב-20/10/2010 10:15
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות "
את הכלל הזה ממאנים כמה מחברי הפורום לעכל.
הצלחתה של הקבלה(בצורותיה השונות-מצד אחד חסידות חבד והרב גינצבורג ומאידך ,להבדיל,מדונה והדומים לה)
מוכיחים שהיא מתאימה לנפש של אנשים מסוימים ויש לה השפעה טובה על חייהם.
ומי שמגחך על עקרונותיה אולי יפסיק כשיזכר שספר התניא נלמד היום בחוגים שאיש לא חשב שאי פעם יחדור לתוכם.
ומי שאצלו האסוציאציה לאור היא חשמל עליו אפשר להגיד שהגר בבית זכוכית אל ישליך אבן.
.
נשלח ב-20/10/2010 10:34
צענע:
אז איך זה שמי שנולד בחבד או בחסידות יש לו אותו דעה ?
למשה:
אין שום אורות (אולי עורות,) זה הכל אתה, כלומר אתה מחפש איזה משהו מעבר הקיים, אבל אין מעבר לקיים,
במילא אל תחפש מה שלא קיים,
ומאוד חבל כי יש כל כך הרבה עומק בקיים שאפשר למצוא את הצרכי הרוחניות כביכול בקיים,
כל צורותינו באנושות ובמיוחד ביהדות היא החוסר עניין בקיים, וחבל, כי יכלנו להגיע לשלמות כבר מזמן,
שלומות במוסר וערכים, שלומות בהנאות גשמיות ורוחניות כביכול,
נשלח ב-20/10/2010 10:35
צענע אסוציאציא- לא דווקא , זה שהרבה אנשים לומדים קבלה וביניהם מדונה בלי להבדיל- ולמה את רוצה להבדיל מהיתר. אותה את מכירה אולי ,לפי מה שאני מכיר- אשת חסד מאמצת יתומים ותורמת גדולה לארגוני צדקה- מבחינה מקצועית היא קפדנית ופרפקצינסטית- כמתבקש ממעמדה- אבל את היתר הלומדים קבלה את לא כל כך מכירה. את שומעת עליהם, עושה עליך רושם- הרבה אנשים, לאחר הע"ז הלכו גם הרבה מאד.
נשלח ב-20/10/2010 10:39
צענערענע כתב:
הצלחתה של הקבלה(בצורותיה השונות-מצד אחד חסידות חבד והרב גינצבורג ומאידך ,להבדיל,מדונה והדומים לה) מוכיחים שהיא מתאימה לנפש של אנשים מסוימים ויש לה השפעה טובה על חייהם.
גם אסטרולוגיה, קריאה בקפה, קלפי טארוט וכדומה נותנים נחמה לאנשים רבים.
נשלח ב-20/10/2010 10:59
כל הדוגמאות שהזכרת אינן דומות לקבלה
הקבלה היא שיטת לימוד ולא סתם התייעצות של רגע.
היא שיטת לימוד שהתקבלה בכל החוגים(כפי שהזכרתי לגבי ספר התניא) ולכן מי שמזלזל בה דומה לחובב גלידה וניל שמזלזל בחובב גלידת שוקולד.
פשוט מגוחך.
תוקן על ידי צענערענע ב- 20/10/2010 11:00:34
תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2010 16:47:36
נשלח ב-20/10/2010 16:53
אברהם בורג
אני מוחה.
גם אני איני חסיד של קבלה, אבל קראתי מה שכתב שותף סוד, ואם כי הניסוח שלו חריף, הוא הצליח למתן אותו על ידי הומור ומשל נאה.
לכל השאר
מה הטעם למחות נגד הקבלה בלא להביא הסברים וראיות? כמו כן, יש לנו שני אשכולות על קבלה, שבהם ניתן להעלות כל טיעון ונימוק. אמירה סתמית שהקבלה פסולה, מה היא תועיל וכיצד היא מוסיפה לאשכול?
מבין הדברים שנאמרו, מוזמן אליעזר ט לפתח את הרעיון שיש תחושה של חשכה בנפש והקבלה נועדה לעזור בזה. האם זו המלצה בסגנון ספרותי? האם זה משקף תחושה וחויה שניתנת לתיאור פנומנולוגי (=תיאור של התחושה ללא התחייבות שיש משהו מאחוריה)? ממה שאני מכיר, אכן לימוד הקבלה נותן, בנסיבות הנכונות ובמסגרות מסויימות, בהחלט תחושה של כעין "אור". וזה בהחלט מתקשר למה שכתב פותח האשכול. זו עובדה מתחום הפסיכולוגיה, עד כמה שהיא מוכרת לי.
לצענערענע, התואילי להסביר דבריך. הבאת ראיה מהתקבלות הקבלה בחוגים נרחבים. לא ברור מה זה מוכיח, מלבד את הרצון שלהם בחומר כזה. זה יכול לנבוע מכך שזה אמת (הכל מודים ששתים ועוד שתים הן ארבע) וזה יכול לנבוע מכך שבני אדם צמאים לשעשועי דמיון עם הסברים כביכול מעמיקים לגבי תכלית העולם, כפי שטען בשעתו ישעיהו לייבוביץ.
את סוף דבריך ואיך הם מתקשרים להתחלה לא הבנתי, אלא אם כן זו ציניות. האם הביקורת על הקבלה או התמיכה בהם הם משפטים שמספרים על טעם אנושי כמו העדפה של סוגי גלידה? אם כן, זה משפט חמור על הקבלה, הלא כן?
_________________
נשלח ב-20/10/2010 20:18
לעצכח
"לצענערענע, התואילי להסביר דבריך. הבאת ראיה מהתקבלות הקבלה בחוגים נרחבים. לא ברור מה זה מוכיח, מלבד את הרצון שלהם בחומר כזה. זה יכול לנבוע מכך שזה אמת (הכל מודים ששתים ועוד שתים הן ארבע) וזה יכול לנבוע מכך שבני אדם צמאים לשעשועי דמיון עם הסברים כביכול מעמיקים לגבי תכלית העולם, כפי שטען בשעתו ישעיהו ליבוביץ')"
ממתי ישעיהו ליבוביץ הוא סמכות לפסול או לאשר את תורת החסידות המבוססת כידוע על הקבלה? האם אנחנו מצויים עתה בשלהי המאה התשע עשרה ?כלל לא ברורה לי שאלתך.
"את סוף דבריך ואיך הם מתקשרים להתחלה לא הבנתי, אלא אם כן זו ציניות. האם הביקורת על הקבלה או התמיכה בהם הם משפטים שמספרים על טעם אנושי כמו העדפה של סוגי גלידה? אם כן, זה משפט חמור על הקבלה, הלא כן? "
אם משווים טעם של אנשים לגלידת וניל או שוקולד האם יש בכך פחיתות ערך לנושא המדובר? הרי מדובר במשל .!!!!
ואפרט יותר:
יש אנשים שנמשכים לחסידות (במיוחד חסידות חב"ד שיש לה ספרות ענפה יותר משאר החסידויות ) כי איזשהו יסוד בנפשם צמא לתורת הסוד-הם לא מסתפקים בנגלה .
לעומתם אחרים (כנראה רוב בפורום זה) לא נמשכים אל הסוד.להפך. זה מרתיע אותם.
אין שום בעיה בכך כי הם חונכו בבית ובישיבות לפי תורת הנגלה והם מסתפקים בכך.
(לעומתם הרבה דתיים לאומיים הפכו לחסידי ברסלב/חב"ד-חבקוקניקים מפני שתורת הנגלה לא נתנה מענה לצורך נשמתם.)
כאשר קיימת תופעה שאותם האנשים שנשמתם לא נמשכת לתורת הסוד-מגחכים בעליונות על האחרים (בלי שהם עסקו מספר שנים לפחות בתורה זו )-הדבר לא מתקבל על הדעת ובאותה מידה אפשר לצחוק על היהדות בכלל.
_________________
תוקן על ידי צענערענע ב- 20/10/2010 20:23:03
נשלח ב-20/10/2010 20:19
אברום-
קודם כל עד כאן צדקתי- משה לא חזר. לפי מיטב הבנתי הוא גם לא יחזור, כמו שקרה לאיזה דודי מסכן אחד שנקלע לפה לפני כמה ימים ושאל שאלה תמימה (למה יהדות?) והעיפו אותו החברה מפה צ'יק צ'אק. ע"ש ותרו"ץ.
יכול שלא מעניין אותנו שיחזור, אנחנו צריכים אותו רק כחומר גלם של שאלה שאפשר להתחיל בה כדי לפלפל ולהציג את חוכמותינו (גם אני, גם אני...), אבל אנחנו צריכים להיות מודעים לזה שאנחנו אריות רעבים לגלדיאטורים מסכנים.
אגב, הרשה לנצל הזדמנות זאת כדי להודות לך ולחבריך הנכבדים שאתם מרשים לאדם פשוט כמוני להעלות את רעיונותי הנבובים והפרימטיביים בחברת אשכולותיכם הגאוניים. אכן אתם מראים היטב אהבת ישראל מה היא, ובבנין ציון ננוחם.
