לכל אחד משלושת המלאכים שהתארחו אצל אברהם אבינו היה תפקיד שונה "אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם" (רש"י) לאחר הביקור ובשורת לידת יצחק כתוב: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית יח, טז) אולם לפני הפיכת סדום הקב"ה אומר: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'" (שם יז-יט) שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מדוע "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה..." מהווה נימוק על האמור לעיל, דהיינו 'היאך אני מכסה מאברהם אשר אני עושה, הרי ידעתיו למען אשר יצווה וכו'' כיצד העובדה שהוא יצווה את בניו ללכת בדרכי ה' היא סיבה לגלות לאברהם את התוכנית האלוקית להפוך את סדום? אומר הרב: גילוי תוכנית השמדת סדום הינה תוכחה לאברהם אבינו; אומנם קשה להתבטא בצורה כזו על אבינו הראשון אולם ישנה אסמכתא בגמרא על כך. הגמרא אומרת: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?" (נדרים לב.) "רבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה"(שם) "ולא היה לו לעשות כן שהיה לו לגיירם" (רש"י) הגמרא מותחת ביקורת על אברהם אבינו על כך שלאחר מלחמת המלכים, כשמלך סדום יצא לקראתו בבקשה 'הוגנת': "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית יד, כא) מצד אחד אברהם סירב לקבל את הכסף, (ואכן חז"ל שבחו תגובה זו) אך מאידך היה צריך לעכב אצלו את אנשי סדום ולהכניסם תחת כנפי השכינה, לחנך אותם להיות עבדי ה' ביראת שמים. במקום זה הוא מחזיר את האנשים למלך סדום וכתוצאה מכך התדרדר מצבם הרוחני עד שהקב"ה נאלץ להשמידם. אומנם כוונת אברהם אבינו הייתה טובה - הוא רצה לקדש שם שמים בזה שלא לקח את רכוש מלך סדום, ובכך לא יאמר: "אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (שם כג) שכן "הקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני" (רש"י) ולמרות זאת כנראה היה צריך לחשוב על עתידם של אותם אנשים ולא לעשות קידוש ה' על חשבונם. אין ספק שהטענה על אברהם אבינו היא בבחינת דקה מן הדקה, כעין מה שאמרו חז"ל על יעקב אבינו שנענש על כך שהחביא את בתו דינה בתיבה בפגישתו עם עשו אחיו כדי שהלה לא יתן עניו בה וירצה לקחתה לאישה, "ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם" (רש"י שם לב, כג) חז"ל אמרו על כך 'מנעת חסד מאחיך, לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי היא נישאת דרך איסור'. והקושיה עצומה: וכי יעקב אבינו חייב להשיא את בתו לרשע מרושע כזה? הרי כל אחד רוצה בשביל בתו בעל תלמיד חכם, צדיק ובעל מידות טובות! אם כן מה פשר טענה זו על יעקב? מסביר הסבא מסלבודקה זצ"ל אומנם נכון שיעקב לא היה חייב להשיא את בתו לרשע זה ובאמת היה צריך להחביאה בתיבה, אולם בכל זאת לא היה צריך לסגור את התיבה חזק מדי...דהיינו שהיה צריך לכאוב ליעקב שאינו יכול להשיא את בתו לאחיו ולהשיבו למוטב. כנראה, אומר הרב, זוהי גם הטענה כלפי אברהם אבינו ; גם אם רצה לקדש שם שמים בזה שהחזיר את אנשי סדום למלכם, לפחות היה צריך לכאוב לו שלא יוכל להחזירם למוטב, ואולי היה צריך לשקול להשאירם אצלו על אף שיאמר מלך סדום 'אני העשרתי את אברהם'. על פי זה מסביר הרב שהפסוק שלנו מהווה תוכחה לאברהם אבינו על העניין הזה. "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"? הרי במידה מסוימת אברהם אחראי להשמדת סדום! לא ייתכן שהוא ישב בשלווה בחברון בלי לדעת מה הולך להתרחש בסדום כתוצאה מהמעשה שעשה, וכל זה "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'" כלומר שהטעות שהוא עשה לא תחזור אצל בניו אלא שילמדו מכאן לקח לא לוותר על קירוב רחוקים. על פי זה אפשר להסביר שכאשר אברהם אבינו מתפלל על אנשי סדום הוא לא עושה זאת רק בגלל אהבת החסד שלו לכל נברא, אלא מפני שמרגיש מחויבות ואחריות לגורלם; הוא מנסה למצוא נקודת זכות כל שהיא שתעמוד לזכותם למנוע את האסון הנורא שיבוא עליהם במידה מסוימת בגללו, כמובן בדק שבדקות לפי רום מעלתו. הזכרנו לעיל את דברי הגמרא "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?" (נדרים לב.) שואל הרב: מדוע נענש אברהם אבינו דווקא בעונש כזה? מסביר הרב: אם נתבונן היטב נראה שאכן עונש זה הינו מידה כנגד מידה. נגזר על בני ישראל לרדת למצרים, למ"ט שערי טומאה, ולהשתעבד להם. והיות ומצרים היא מקור הטומאה היו עלולים להיטמע שם ולהיאבד לנצח ח"ו, אלא שברגע האחרון הקב"ה רחם עלינו והוציאנו משם; אם כן מידה כנגד מידה - אתה לא דאגת לעתידם של אנשי סדום, שעלולים להתדרדר מבחינה רוחנית עד כדי השמדה, תראה מה הולך לקרות לבניך במצרים. על פי זה אולי אפשר להסביר את עניין מכירת יוסף. הגמרא אומרת: "אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י:) נמצא ששעבוד מצרים בא במידה מסוימת כעונש על מכירת יוסף. "ואע''ג דבלאו הכי נגזר דכתיב: 'ועבדום וענו אותם' שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ''כ אלא ע''י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים" (תוספות) השבטים דנו את יוסף בדין רודף וממילא חייבים להורגו, אלא שבעצת יהודה מוותרים לו ומחליטים 'להתפטר' ממנו באופן אחר - מוכרים אותו לעבד למצרים. אולם מה יהיה עם עתידו הרוחני? איך יחזיק מעמד בארץ הטומאה בלי להיטמע ולהפוך לעובד אלילים ח"ו? מה שקרה לאנשי סדום כשהוחזרו למלכם עלול לקרות גם ליוסף במצרים! כמובן שאין אנחנו דנים את השבטים הקדושים, שכל חטאם היה בדקות שבדקות על פי מעלתם, אולם לפי קוצר הבנתנו וכיון שתורה היא וללמוד אנו צריכים, נראה שלא כל כך היה אכפת להם שיוסף עלול להתקלקל במצרים; מצרים הרי לא הייתה הרבה יותר טובה מסדום, שכן נאמר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם...וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא יח, ג) ממילא עונשם מידה כנגד מידה שיורדים למצרים ומתדרדרים למ"ט שערי טומאה. יוצא מכאן שעלינו לשקול היטב כל מעשה ולבחון את התוצאות שעלולות להיגרם ממנו. |