| נשלח ב-21/10/2010 14:22 |
 |
| |
אשה בעזרה מנין
ספרות חז"ל מגלה טפח ומכסה טפחיים בכל הקשור במציאותן של נשים בבית המקדש, עד היכן נכנסו? לאן נאסר עליהן להיכנס? ומה יכלו לעשות בבית המקדש?
במניין עשר הקדושות בראש מסכת כלים נאמר:
עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות... עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה... לפנים מן החומה, מקודש מהן -- שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית, מקודש ממנו -- שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל, מקודש ממנו -- שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. עזרת הנשים, מקודשת ממנו -- שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל, מקודשת ממנה -- שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה -- שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה -- שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל, מקודש ממנו -- שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש הקודשים, מקודש מהן -- שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה (כלים א, ו-ט).
הרשימה (שאגב, יש בה אחת עשרה קדושות וצריך להתפלפל כדי להגיע לעשר) מבחינה בין יהודים ונכרים, בין טמאים וטהורים, בין ישראל וכהנים ובין כהנים לבין עצמם אבל אין בה הבחנה בין נשים וגברים! יתרה מכך, הרשימה אינה מציינת עד היכן הותרו נשים להיכנס לתוככי בית המקדש. מן האמור בתוספתא סוכה ד, א עולה שבעזרת הנשים (הקדושה הששית ברשימה) הסתופפו נשים וגברים כאחד וכי בשמחת בית השואבה, "סקבא דשתא", הייתה הפרדה. ומכאן אנו רשאים אולי ללמוד שבשאר ימות השנה לא הייתה הפרדה בין המינים.
כמו כן, נותרה שאלת "שער הנשים" שהוביל אל הקודש ממש.
אשמח לשמוע את דעתכם בשאלה הזו. אני ממליצה שנפריד בדיון בין שלוש רמות: 1. ספרות חז"ל עצמה (ואולי אף להפריד בין תנאים ואמוראים) 2. פרשנות מאוחרת 3. חומר חוץ רבני (יוספוס, ארכיאולוגיה, אידיאולוגיה...)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 14:39 |
|
| |
זה הרי היה תקנה מאוחרת, במשכן בכלל לא היה, וכידוע היו שם נשים,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 15:09 |
|
| |
.
ממסכת חגיגה עולה, במובלע אמנם, כי המקום "הרגיל" של הנשים, היה בעזרת הנשים. את הקרבן עליו סמכו ידיהם הנשים - "כדי לעשות נחת רוח" - הוציאו עליהן מהעזרה אל עזרת הנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 15:26 |
|
| |
חנה אמו של שמואל לא התפללה בתוך המשכן. ועלי הכהן היה בחוץ. הפרומקייט בא עם הזמן
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 15:57 |
|
| |
לשחרית
ברוכה החוזרת!
"השימוש בעזרת הנשים, לבד מהשימוש השוטף לכהנים ולעם הבא על בית ה', כלל את חגיגות שמחת בית השואבה, ואת כינוס העם בעת מצוות הקהל, שאז הייתה נבנית בה בימת עץ מיוחדת למושב המלך הקורא בתורה באוזני העם
"סיבת קריאתה בשם עזרת נשים אף על פי ששימשה גברים ונשים באופן שווה היא משום שרק אליה מותרות נשים להיכנס ללא צורך מיוחד " בשמחת בית השואבה א. מן הסתם היתה צפיפות רבה יותר ב עת של שמחה (שאז יש יותר חשש להתגברות היצר כפי שקראתי באיזשהו מקום) ואז נזקקו להפרדה מה שאין כן בשאר ימות השנה כשהמלך היה קורא באזני העם אני מניחה שהיתה הפרדה טבעית ללא מחיצה.
תוקן על ידי צענערענע ב- 21/10/2010 16:02:05
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 17:12 |
|
| |
לבטח ראתה פותחת האשכול את הנאמר בתלמוד בבלי קידושין נ"ב ע"ב כלשון הכותרת:
'וכי אשה בעזרה מנין?'
פרש"י: 'דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים'. ובתוספות השיגו עליו: 'ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות להיכנס בעזרה' ולכן הסיק בעל התוספות: 'לכך נראה לי וכי אשה בעזרה להתקדש (לקבל קידושין) מנין, הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי תנא מזה'.
צענערענע,
וכי לויקיפדיה מנין על מקור השם 'עזרת נשים'?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 18:05 |
|
| |
[צענע,
האם ציטטת ממקור כלשהו? מאין?]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 18:39 |
|
| |
אמשלום, קוני למל כבר רמז למקור של צענערענע.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2010 21:35 |
|
| |
קוני,
לפני שאתה מביא את התוספות, בוא נבדוק את הסוגייה עצמה:
תנו רבנן לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי ר' מאיר המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש כעס ר' יהודה עליהם אמר להם לא כך אמרתי לכם אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים וכי אשה בעזרה מנין?! אמר ר' יוסי: יאמרו מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק דברי תורה מה תהא עליה? וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד - דחקה ונכנסה מאי תניא ר' יהודה אומר מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת אמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו (במדבר יח) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש. ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה אמר ר' יוחנן נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש ורב אמר עדיין היא מחלוקת (בבלי קידושין נב, ע"ב-נג, ע"א) תמיהתו של ר' יהודה צריכה להיות מובנת בהקשר של השיחה המתוחה עם תלמידי חברו המת.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2010 05:27 |
|
| |
ש"ז שכטר, "נשים בבית המקדש ובבית הכנסת", מחקרים ביהדות כרך א' (לונדון, 1896), עמ' 31
---------------------
עיבוד של פרק מתוך הספר: חנה ספראי, 'נשים בבית המקדש' (ספר בהכנה)
http://www.kolech.com/show.asp?id=18879
---------------------
הרב שלמה מן ההר, תחומין כרך ג עמוד 434: "שער הנשים".
"טעם לשם זה פירשו בתוספות יום טוב ובתפארת ישראל, שהנשים עומדות שם בעת שחיטת קרבנן, או שהן סומכות ושוחטות. והכוונה היא בודאי לעולה וחטאת ואשם, שהם קדשי קדשים ששחיטתם בצפון, אבל שלמים, אף על פי שגם הם כשרים בצפון. מכל מקום כיון שאפשר לעשות אותם בדרום לא יעשום בצפון, כדי לא לדחוק את העזרה. ובחגיגה (טז, ב) שנינו: "אמר רבי יוסי, סח לי אבא אלעזר, פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והבאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים," ע"כ. וסמיכה זאת שאינה אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים, כמו שאמרו שם בגמרא, היא בשינוי, שאם לא כן, הואיל ואשה פטורה מלסמוך על קרבנה, הרי זו עבודה בקדשים. והנה שם בסמוך יש לה "שער הקרבן", ולשם אפשר שיביאו לה את עולתה שתסמוך עליה, וקשה להבין שיראו צורך לפתוח לה שער מיוחד רק כדי לעשות לה נחת רוח, כאשר אינה חייבת לסמוך על הקרבן, ומספרן של אלה שיזדקקו אליו לצורך זה יהיה בודאי קטן ביותר. על כן קרוב יותר לומר, שהמדובר הוא בנשים שבאות לראות ולעמוד על קרבנן בעת שהוא קרב, ומן הפתח שנפתח בצפון בין "שער בית המוקד" ובין "שער הקרבן" ניתן לראות בטוב את מליקת עולת העוף, הנעשית בגובה על הסובב בקרן הדרומית מזרחית של המזבח, ואת שחיטת כל הקרבנות הנשחטים או בצפון או בדרום, את מתן הדם של החטאת על שלוש הקרנות הראשונות, ואת מתן הדם של כל שאר הקרבנות, פרט לכל עבודת חטאת העוף, הנעשית לרגלי המזבח בקרן דרומית מערבית, ופרט לדם שניתן באותה קרן".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 22/10/2010 06:21:06
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2010 22:48 |
|
| |
אסמיך לכאן משהו מעניין לעניין בכמעט אותו עניין ומקווה ששחרית לא תקפיד עליי.
בימים קדומים הייתה אשה משמשת כסנדקית בעת ברית המילה בבית הכנסת, ועל כך הרחיב ד' שפרבר, מנהגי ישראל א, עמ' סד-סה. אלא שהראשונים מנעו מנהג זה. כנראה שתהליכים של החמרה ופרומקייט אינו עניין של הדורות האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 22:47 |
|
| |
"בימים קדומים" משמע כביכול איזה מנהג קדמון שהיה מעולמים, אבל אין זה אלא מנהג שנהגו באיזה מקומות, ומכאן ראיה שפרוסט קייט אינו ענין של הדורות האחרונים, שהרי המנהג הזה הומצא באיזה יום. וכשם שהומצא כך בוטל כי היו הנשים רגילות להתקשט יותר מדי בשביל זה כבובה בהצגה, לכן אין פלא שבטל. אין כאן לא תהליך של החמרה אלא דבר שנשתרבב וחזר להשתרבב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2010 23:23 |
|
| |
לא בימים קדומים בשנות החמישים ישיבת פונוביץ בראשיתה והרב כהנאמן גר בקומת חדר האוכל של הישיבה, בארוחות אשתו הרבנית דאגה ונהלה את חדר האוכל, וכאמא טובה היתה שואלת את הבחורים, בארוחות, על האוכל וכו' היה שם איזה בחור שנתפס לפרומקייט, וזה שהרבנית מסתובבת חופשי - הרבנית היתה אשה יפה ומרשימה- לא נראה לו בסדר וכשר.. הוא פנה לרב כהנאמן- ואמר לו, דאס פאסט ניט. הרב כהנאמן אמר לו, אם זה לא נראה לך, חפש לך ישיבה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2010 04:31 |
|
| |
תוקן על ידי ספרן ב- 26/10/2010 05:15:40
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2010 06:30 |
|
| |
ארתח-זוטא,
מנהג הסנדקאות עצמו הוא מנהג "שנהגו באיזה מקומות" ואשר התחיל בתקופה מסוימת וככל הנראה לא ירד עם התורה מהר סיני. זה נושא מעניין כשלעצמו אבל לא לענייננו כעת.
מה שנטען פה הוא שההפרדה בין נשים וגברים בקודש (ובמקומות אחדים אף ברחובה של עיר) שנתפשת בחוגים אחדים כדבר שבטבע וכדבר שהיה קיים מימים ימימה לא היה קיים בבית המקדש (ולמעשה, על עזרת נשים אנחנו שומעים רק עמוק עמוק בימי הביניים).
ועל טענה זו טרם שמעתי חולקים פה באשכול.
|
|
|
|
|
