הציבור החרדי מול הציבור הדת"ל

מנין לך ? לדעתי, הרוב מודעים למציאות הריאלית ומסיקים שמאבקם נידון בסיטואציה העכשוית לכשלון.

מלבד אנשי אני את נפשי הצלתי, ישנם גם אידיאליסטים. חלקם ריאליסטים.

ספרן

אני את נפשי ומשפחתי הצלתי מילתא זוטרתא היא?

כלל וכלל לא. אכן, כך יעצתי לשואלי. ולהקפיא את האידיאליזם עד יעבור הזעם הקדוש.

אליעזרט

שאלת האם יש תופעה דומה דומה בעולם הגדול.

התשובה היא פשוטה. כן.

כל אדם שהורגל למשויכות כלשהיא. לאומית, מגזרית, משפחתית, (ואפילו אישית...) לרוב לא מסוגל להתנכר ולעזוב את סביבתו.

ישנם בעולם מליונים רבים מאוד שגרים באזורי קרבות ומצוקה (לדוגמא ארצינו הקטנטונת), וביכולתם להגר למקומות אחרים ושקטים יותר, אך הם מעדיפים לחלוק את גורלם עם אחיהם האתניים או הלאומיים.
(אי"צ להזכיר את רבבות היהודים שהעדיפו גורל מר באירופה הבוערת (הנאצית, הקומוניסטית, וכו) על פני התנכרות לאחיהם.

ישנם משפחות מצוקה רבים, שפרטים מהם היו יכולים להתנתק ולשפר את גורלם, אך אינם עושים זאת. בגלל הרגל לגורל משותף. (כאן ישנם גם גורמים פסיכולוגיים נוספים).

כמו"כ שייכות מגזרית היא דבר שקשה להמיר. לפעמים אדם לא רוצה להחיל על עצמו עצמאות מוחצנת, והוא מעדיף את המשך החיים תחת המטריה הנוכחית, תוך שחרור קיטור בצורות מגוונות (למשל עצכ"ח...).
  

כך שהמציאות הזאת של משויכות-כפויה, היא תופעה נפוצה מאוד בגוונים שונים. אנטרופולוגיות וגם זואולוגית...

שמועה התגנבה לאוזניי שאי שם בין תל אביב ללוד הוקם מוסד אקדמי שמציע מסלול לימוד מותאם לחרדים (הפרדה בין גברים ונשים וכיוצא באלה).

מי שמע, מי ראה?

מנין הצורך בהפרדה?