בעקבות פרשת הרב אלון- איך "עושים" רב

מכיוון שאנו מתארחים כאן אצל אשכולו של תלמיד טועה הריני מציע את משנתו בתמצית ותראה שלא ירדת לסוף דעתו:

אז כך הם הדברים:

העיסוק באגדה הוא למעוטי כשרון. ואילו העיסוק בהלכה המשעממת (כך ע"פ הגדרת תלמיד טועה) מביא את האדם ליראת שמים. ומכיון שפדר"א נחשב כאגדה, כי אז מי שעוסק בו יכול מקסימום להיות 'רבנון'.

שמועה גונבה לאזניי ששניים מאריות עצכ"ח הם גם תלמידי חכמים של ממש וגם בעלי תואר ד"ר לפיזיקה. איני מכיר אותם אישית. אבל מתוך ההיכרות הוירטואלית אני סמוך ובטוח שהם אנשים הגונים ורציונלים והם היו מתחלחלים לשמע הרעיון שמחבר האשכול מציע. 
 

תוקן על ידי אליעזרט ב- 23/10/2010 23:24:07

אליעזרט,

בדבריך האחרונים כתבת - "העיסוק בהלכה המשעממת (כך ע"פ הגדרת תלמיד טועה) מביא את האדם ליראת שמים".

אבל אם איני טועה, לא לכך כיוון תלמידטועה בפתיחת האשכול (ריב - תודה לך על לימוד הזכות ועל הפרשנות החומלת, אבל נדמה לי שגם את טועה בהבנת דבריו). את כוונתו זו אפשר לצטט מתוך דבריו ממש, כפי שעשית קודם - "מי שמסוגל לעשות כן, בדר"כ הוא יר"ש". כלומר, הכוח בלימוד ההלכה אינו שהוא מביא את האדם לידי יר"ש (או לידי מעשה נכון, כדברי ריב), אלא שהוא מעיד כי האדם הבוחר בו הוא יר"ש וכו'.





תלמיד,

אני מוצאת שיש הרבה תמימות בטענה שלך (אם אכן הבנתי אותה נכון), המניחה כי מי שלומד הלכה לעומק בהכרח גם מקבל את כלליה עליו, נוהג לפיה בדביקות ולא יסור ממנה ימין ושמאל. זו כמו הטענה על כך שפרופסור למתמטיקה חייב להיות בעצמו מספר ראשוני...
בנוסף, אנשים המקדישים את כל זמנם ומרצם (בודאי בגילאים המתאימים) ללימוד הלכה ולא להתנהלות בחברת בני האדם, ספק בידי עם יהיו ראויים להנהגה (או אם מישהו ירצה בהם כמנהיגיו) ואפילו לא לפסיקת הלכה, שהרי שני "תפקידים" אלה תלויים לא רק בחריפות השכל אלא גם בכישורים חברתיים ובאיכות הכרת המציאות של בעליהן.
אם אכן אתה מבקש "לוודא" שמנהיגים דתיים ופוסקי הלכה יהיו דמויות לחיקוי באורחות חייהם ולא רק בדרשותיהם, הרי שאתה מעלה על נס את ה"מעשה" של הרב ולאו דוקא את ה"לימוד" שלו וזה, כמדומני, כבר נמצא עמוק בעולם ה"אגדה"...