אברהם עוזב את השכינה ונפנה להזמין אורחים למדנו מכך שהכנסת אורחים חשובה יותר מקבלת פני השכינה
לוטו מוכן להפקיר את שתי בנתיו כדי להגן על אורחיו . האם זה תקין
ומה בכלל יש בהכנסת אורחים שהי כ"כ חשובה
נשלח ב-24/10/2010 15:10
אולי תסביר מהו "קבלת פני שכינה"?
האם זה צורך גבוה או צורך הדיוט?
אם זה צורך הדיוט, הרי פשוט שהטבה עם הזולת על חשבון המטיב, היא ערך נעלה מכל ערך אחר.
ואם תאמר שהיא צורך גבוה. אנא הסבר מהו?
על לוט שבחר להתגורר בין אנשי-רוע כגלילות סדום ועמורה, לא קשה במיוחד מהו סולם ערכי-המוסר שלו..
תוקן על ידי יוחנןפאולס ב- 24/10/2010 15:21:59
נשלח ב-24/10/2010 15:20
שמואלס כדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה אנחנו למדנו מאברהם. אבל מאיפה אברהם לקח את העוז לעשות כן.?מחכה לתשובה לוט הוא לא בדיוק הדמות החינוכית אצלנו שנלמד ממעשיו. חשיבותו של הכנסת האורחים- להוכיח כי אדם חייב להקפיד יותר בכבוד זולתו- מכבוד השכינה.
איך זה הלכה למעשה? הגמרא אומרת אשה עיינה צרה באורחים. נו אז מה -האדם לא יכניס אורחים- כי אשתו תכעס ותריב איתו. כתוב שאיש ואשה חיים בשלום שכינה בייניהם- אבל כשהם רבים שכינה מסתלקת, אמרים חז"ל גדולה הכנסת אורחים.... ואם השכינה תסתלק בגלל הריב עם אשתך על הכנסת האורחים- שתסתלק
"מפנין אפלו ארבע וחמש קפות של תבן ושל תבואה מפני האורחים". מדובר בטלטול שגורם לטורח רב ולכן, עקרונית, אסור הוא בשבת. ברם, אם הטלטול הוא לצורך מצווה, כגון שעליו לפנות את קופות התבן כדי להושיב שם את אורחיו לסעודה - מותר.
והרב אליעזר וולדינברג שקבע כי לצורך מצוות הכנסת אורחים מותר להציע את מיטות האורחים במצעים מכובסים אף בשבוע שחל בו תשעה באב. [4] " עד כאן ציטוט מהמקור הנ"ל.
הלכות אלה מלמדות על חשיבות הכנסת אורחים ולמדים הלכות אלה מאברהם אבינו. (לגבי לוט הוא למד מאברהם על חשיבות הכנסת אורחים אבל הסטנדרטים שלו היו סדומיים.(אגב גם הערבים מצטיינים בהכנסת אורחים כצאצאי ישמעאל בן אברהם)
ועל השאלה מה יש בהכנסת אורחים שהיא כל כך חשובה ניתן לומר בפשטות שלא מדובר כאן על ארוח של בני משפחה או חברים אלא ארוח של אנשים שאין להם אמצעים או מקום לאכול ולישון כך שזו דאגה לחלש ומצווה זו מייצגת את גישת התורה באופן כללי לחלש.
נשלח ב-24/10/2010 16:16
ירוחם ויוחנן
ברור שקבלת פני שכינה הינה משהו הדומה לקבלת פני שבת הנלמדת בטקסיותה מקבלת פני כלה שהוא טקס שנועד לכבד את המתקבל ונעשה לטובת המקבל שהוא החתן/עמישראל/או אברהם אבינו .בקיצור צורך הדיוט וכבוד שמיים. לאברהם היה ברור שעליו לעזוב את ההתעסקות בכיבוד השכינה ולרוץ לקראת מסכנים שכעובדי עבודה זרה נדמו לו... רק חז"ל ידעו את נפש בהמתם וידעו כמה צריכי זירוז אנו על כן דרשו ממעשה אברהם את מה שהיה פשוט בעיניו
מהמאמר שהבאת עולה לכאורה הפוך שעל האדם להסתכן בשלום ביתו וסילוק השכינה על מנת לארח מסכנים [כמןבן אין כאן מקום אפילו לא בבדיחןתא לארח אחים וגיסים נגד רצון האשה ...] אולם לעניות דעתי "איש ואשה זכו.." אינו עולה על זוג בזמן נישואיהם אלא על הזמן הספציפי של קיום מצוות עונה. ועל כך שמפריע אירוח בזמן זה כבר דרשו חז"ל בחומרה את הכתוב "נשי עמי תגרשון וכו'"
_________________
נשלח ב-24/10/2010 16:51
פי פרשנותך על מה זה קבלת פני השכינה לא נראת לי- קבלת פני השכינה - זה גם הלכה למעשה. למשל אתה בדרך לבית הכנסת לתפילת מנחה ונכנסים אורחים, אזי גדולה הכנסת האורחים מקבלת פני השכינה, אמירות הן לא ערטליאיות - אמירות נאמרות בכדי שתהינה מעשיות, או שאתה חושב שאמירות אינן מעשיות. ורק חז"ל ידעו? ולכן אמרו לנו את אמירתם שנקיימם? או שלא נקיימם. הכנסת אורחים זה כיבוד הזולת- אפילו אם הוא ערבי עם רגליים מזוהמות.- אגב לא מצאתי בשום מקום שהיתה ע"ז לעפר הארץ בימי אברהם. לאדמה אולי, אבל לאבק?
נשלח ב-24/10/2010 17:03
אני לא חושב שהנשא כאן הוא מהו שכינה ומהו קבלת פני השכינה בתורה לא מוזכרת כאן שכינה התורה מספרת לנו שה' כביכול מיוזמתו מתגלה לאברהם והוא במקום שדעתו תהיה מופנית אך ורק לה' ברגע שהוא מבחין באורחים פונטציילים יותר אין דעתו מופנית אלא אך ורק לאותם אנשים ומשדל אותם שיבואו להתארח אצלו וכן לוט שבחר להתגורר בין אנשים רעים וחטאים עדיין מצווה זו שכנראה למד את רב ערכה וחשיבותה אצל דודו אברהם היא חשובה בעיניו עד כדי כך שכנראה איבד את הצפון והוא מוכן עבור זה להפקיר את בנותיו להתעללות המונית
נשלח ב-24/10/2010 18:57
שמואלס נדמה לי כי אתה בפרשנותך בחרת בפרשנום של חז"ל שכינה ואורחים. הרי לפי פשוטם של מקראות הפשט בכלל לא כך
הפסוק הראשון הוא המבוא לסיפור- אלוקים מתגלה לאברהם. הפסוק השני מתאר את צורת ההתגלות, צורת ההתגלות היתה על ידי שלשה, אנשים- ולכן אברהם פונה בלשון אדוני אל אחד מהם, וכן בהמשף אחד מהם הוא השואל את אברהם למה צחקה שרה, ומעיר לשרה לא כי צחקת, וגם כשאברהם מלוה אותם המבט על סדום הוא על ידי אותו אדם יותר נכון המתחזה לאדם, הרי אדם לא יכול לראות את ה' ישירות- כפי שה' אומר למשה ולא יראני אדם וחי. לפי הפשט של חז"ל -היפה והמוכר- התגלותו של ה בפסוק אחד? בצורה כה מצומצמת?
איני אומר שזה הפשט, אבל הוא בהחלט אפשרות לפשט,
נשלח ב-25/10/2010 01:08
ירוחם
עבודה זרה לאבק רגלים בימי אברהם עיין רש"י [ומקורותיו מהמדרש]
המתפלל מנחה וכ"ש ההולך להתפלל אינו מקבל פני שכינה אלא אם מכוין ליבו כראוי הריהו עומד לפני המלך , ואם יפגוש בדרכו עני יהא עליו להחליט האם יכול לפוטרו בעשרים וחמש ש"ח מארנקו על מנת לקנות ארוחה במסעדה הקרובה או שהלה זקוק לאוכל טוב וביתי ויוותר על תפילה בציבור או על תפילה בכלל מדין עוסק במצווה [שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים שפטור אף ממצווה שעובר זמנה ולא יוכל לקיימה כלל] . ואין לכך כל קשר לאמרת האשכול.
וסתם דרך אגב ,מאיפה הגיעו לאברהם מלאכים שנדמו לו כערביים? הם חזרו מביקור תמיכה באחמדינגאד...
נשלח ב-25/10/2010 10:14
פי ומה חשבת מאיפה אני ידעתי על ע"ז של אבק רגליים. הרי במחקרים חיצוניים זה לא מוזכר אפילו ברמז?
תגיד לי בחסדך- מה הפרוש אצלך לקבלת פני שכינה? או שז סתם אמירה בלי בסיס- אחדד איך ומתי אדם יכול לקבל פני השכינה? מה פרוש מי שמתפלל לא מקבל פני השכינה. רק אם הוא מכין את ליבו כראוי? האם אברהם אבינו הכין את ליבו לבא השכינה, הלך למקווה קודם? לפני שהשכינה בא אליו הוא אמר לשם יחוד, אדם עוזב את עיסוקיו- מפסיד כסף בגין כך, טורח ללכת לבית הכנסת להתפלל- זו לא הכנה מספקת וגילוי דעת שהוא הולך לעמוד לפני מלך מלכי המלכים.? המשגיח בישיבה כנראה יודע את מלאכתו היטב- מבלבל את המח
נשלח ב-25/10/2010 10:17
ירוחם יפה דרשת ור' לוי יצחק מרוצה ממך.
כשלמדתי בישיבה, הגיע בחור צעיר שהתחיל להתלהב. בקר אחד הוא ניגש לפוסק חשוב ואמר לו שאינו בטוח שכיוון בקריאת שמע, האם עליו לחזור ולקרוא. ענה לו הרב ומה עשית? כלומר אם הגעת לבית כנסת ונעמדת להתפלל, זו כבר כוונה מספיקה מבחינה הלכתית.
נשלח ב-25/10/2010 10:44
איני יודע מהו גילוי דעת ומהי כוונתו של המתפלל ייתכן שכיון וייתכן שלא כשהכתוב אומר וירא אליו ה׳ הוא מתכוין משהו אחר ממה שמתרחש בכל תפילה או מצווה מה שאמרתי לגבי מנחה היה שאין להשוות את המדרש בכותרת לכל תפילה ואף אם מדובר באחד שמכווין ליבו עדיין אינו נחשב כמקבל פני שכינה . חזלינו מתלבטים ביישוב הכתובים בכל קראינו אליו שמשמעותו מתי שיעמוד אדם בתפילה ייענה והסתירה מהכתוב בהמצאו,בהיותו קרוב ואתם כבר בטוחים שכל ברנש שנעמד להתפלל כבר מקבל פני שכינה כאברהם... בהחלט עליו להתכונן לדבר עם אלוקיו אבל שלא ידמיין עצמו במצב זה קנצי למילין לא אכנס שנית לדיון עם דוגמאות מהישיבה אבל פשטות אמרת חז"ל היא "שאין משנה מה אתה משיג ולמה אתה זוכה כשעני רעב נמצא באיזור אנא וותר על כל המעלות האמיתיות והמדומות ״שלך״ ותתעסק בטובתו״.
נשלח ב-25/10/2010 10:54
אתה בשלך ואני בשלי- אברהם לא עשה הכנות -לא הלך למקווה ולא אמר לשם יחוד, השכינה בא אליו. כל מי שעומד להתפלל השכינה בא אליו. יותר נכון השכינה כל הזמן איתו- אלא אז הוא מתגלה אליו כי האדם שם את ליבו לשכינה השוכנת בתוכו. זו היא גילו השכינה בהתגלמותה, ומה שחז"ל אומרים אולי- עזוב כרגע את גילוי השכינה שלך, השכינה תמתין לך היא שוכנת בתוכך כל הזמן, אתה תמיד תוכל לחזור אליו ולדבר איתו בתפילה ובהודעיה- אבל האורח הרעב והצמא, הוא לא תמיד יכול לחכות לך. אם הוא יחכה הרבה זמן. יקרה לו מה שקרה לעני שחיכה לנחום איש גמזו
