האם שאלתי נענתה ? הבה ונראה.
כאשר נראה היה לאיוב שרעיו גמרו אומר בלבם להצדיק את הא-ל בכל מחיר , צעק עליהם בזה הלשון (יג ח-יא):
ז הַלְאֵל, תְּדַבְּרוּ עַוְלָה; וְלוֹ, תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה.
ח הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן; אִם-לָאֵל תְּרִיבוּן.
ט הֲטוֹב, כִּי-יַחְקֹר אֶתְכֶם; אִם-כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ, תְּהָתֵלּוּ בוֹ.
י הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם-- אִם-בַּסֵּתֶר, פָּנִים תִּשָּׂאוּן.
יא הֲלֹא שְׂאֵתוֹ, תְּבַעֵת אֶתְכֶם; וּפַחְדּוֹ, יִפֹּל עֲלֵיכֶם.
ובהמשך (יג טו-טז)
טו הֵן יִקְטְלֵנִי, לא (לוֹ) אֲיַחֵל; אַךְ-דְּרָכַי, אֶל-פָּנָיו אוֹכִיחַ.
טז גַּם-הוּא-לִי לִישׁוּעָה: כִּי-לֹא לְפָנָיו, חָנֵף יָבוֹא.
לדברי איוב , חבריו נושאים פנים לא-ל , הם מנסים להצדיק אותו במחיר עיוות הדין ועל כך הוא מוכיחם : הא-ל אינו זקוק לשירותיכם , הוא אינו אוהב חנפים , אם תנסו להתל בו, הוא יעניש אתכם על כך . על עצמו אומר איוב (כאן ובמקומות נוספים) שהוא אינו חושב לתהות על הראשונות , הוא ממשיך לדבוק בה' , אבל לא בשל כך יכבוש תלונותיו כדי להתחנף לא-ל.
בסוף הספר מסתבר שבעוד איוב אינו מקבל מענה על קושיותיו , ה' כלל לא התרשם מרעי איוב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ--כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.
הווה אומר , אפשר להקשות ולדון , אבל אין שום מעליותא בהעלאת תשובות שנוגדות את חוש הצדק והיושר , ה' כלל אינו מוחנף מיראי שמים שמנסים לתרץ אותו בק"נ טעמים , הוא מעדיף את מי שמדבר אליו נכונה וכמו איוב מעדיף להישאר בצריך עיון כשאינו מוצא תשובה הגיונית.
כעת נחזור לקושייתנו , כל הלומד תנ"ך יודע שאפשר לומר ללא הגזמה שהערך המרכזי בתנ"ך הוא שמירת אמונים . כאשר ה' מעניש את עם ישראל הוא משווה את עם ישראל (בפי ירמיה, יחזקאל הושע ועוד) לאשה בוגדת המפירה אמונים וכן להיפך , ה' זוכר לטובה גילויים של נאמנות ושל אמון . הווה אומר , הדבר המרכזי המצופה מהמאמין הוא להיות נאמן ולתת אמון.
כאשר אנו קוראים את סיפורו של איוב , האם אנו רואים הדדיות כלשהי מבחינה זו? איוב דיבר בגילוי לב, הוא לא כבש טרוניותיו על מנת להתחנף , הוא דיבר את אשר על ליבו תוך כדי שעודו מחזיק בתומתו . האם מדד לו ה' באותה מידה?
לפי הפירוש הפשוט נראה כאן ההיפך הגמור , יש כאן הפרת אמונים קשה. ה' מספר לאיוב סיפור , הוא גורם לו להאמין שיש איזה סוד נשגב מאחורי ייסוריו , אבל את הסיפור האמיתי הוא אינו מספר לו. ה' כביכול מנצל את מעמדו כא-ל כדי ליצור אשליה. כאשר בני אדם בעלי עמדת יתרון משטים כך בבני אדם אחרים קוראים לכך שרלטנות.
הלא-ל תדברו עוולה ולו תדברו רמיה? לפי פירוש רש"י בכל מקום פירושו , העבור הא-ל תדברו עוולה , הבשבילו תדברו רמיה?
אני לא שואל כאן את שאלת צדיק ורע לו ואין זה קשור לכאן כמלוא נימה. אני מדבר רק על הסתירה הקשה בין הסיפור האמיתי של ההתערבות עם השטן , לבין מענה ה' לאיוב שמדבר על סוד גדול שאינו לפי תפיסתו של איוב.
תוקן על ידי ידעיהבדרשי ב- 26/10/2010 21:00:44
