חטא הציטוט או צרות אופק?

מזכיר לי מה ששמעתי או קראתי (תסלחו אם הציטוט לא מדויק ) מראש ישיבה גדול שאמר לתלמידיו במליצה-המלצה על הכתוב בתהילים 'סעפים שנאתי ותורתך אהבתי',
'סעפים שנאתי' - "אני שונא את אלה שבכל דיון מביאים המון סעיפים מפה ומשם, אבל ללא תרומה עניינית לתוכן"
'ותורתך אהבתי' - "אני אוהב את אלה המוסיפים לתוכן ולא משנה כל כך מאיפה הם מביאים את זה"

בוגי



הנה דוגמא טובה לדברי וטו, שהציטוט יכול להמחיש - אבל עדיין צריך להקפיד שיהא ברור שזו המחשה, ולא "פשט".
לא תמיד קל לדייק בציטוטים, ובוודאי לא מהזיכרון, אך לדעתי חשוב תמיד להקפיד עליהם. לאי הקפדה יש הרבה תולדות רעות. הטעיה של הזולת שמקבל את דברינו, והטעיה של מי שמחפש במה לחלוק ונאחז בטפל במקום בעיקר, שלא לדבר על תופעה מגונה של אי הבנה של המצטט שחושב שמצא ראיה לדבריו ולא היא.

לכן, מוצע לנהוג כמקובל בעניני ציטוטים:

א. בהעתקה ישירה, לציין את המקור.
ב. כאשר הדברים מובאים מהזיכרון, לציין זאת.
ג. כאשר הדברים מובאים בתיווך של מקור אמצעי, לציין, כפי שמצאנו במקור פלוני בשם פלוני.

ובא השלום והדיוק לכל ישראל.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא באתי להיות כאן מוכיח בשער, סוף סוף גר אני ובאתי לשפוט שפוט.

אך אבהיר כוונתי פורום זה יש לו מגמות מאד יומרנית לחפש את האמת הנסתרת האמת הבלתי דוגמטית האמת שאינה ארוזה לצורכי שיווק המוני. האמת שנשאר במטבח של היהדות. וכמו כן הטון כאן מאד נחרץ ובטוח, לפיכך יש להתפלא כאשר דברים נחרצים נאמרים כאן בצורה גורפת והאדם מן הצד חושב שבוודאי הכותב בקי בתחום זה לכל צדדים וסעיפיו. ועם הזמן מתגנב החשד: חכה רגע, אולי באמת אינם מודעים כלל לכך, ואמירתם הנחרץ הינו תחושה ותו לא. ואכן מתברר שהוא צודק החשיבה נשעית כאן מתוך מחסן של ידע מאד מוגבל.

אביא דוגמאות, כותב נכבד אחד כתב כבר כמה פעמים במין וודאות שטקסט תנאי מקובל אינו אלא טקס מאוחר מימי הביניים, לספר זה יש מהדורה נודעת עם מבוא ידוע, ברור לי שמי שקובע באופן ברור ובלי היסוסים, על סמך העובדה שיש שם איזכורים על איסלם, חייב להכיר כל המהדרורת של הספר ולפני שהוא כותב מאמר מתוכנן ומחושב הסתכל על מקבילות כך כל חושב מדעי הי' עושה. התברר לי שהכותב לא טרח לבסס מקורותיו. לא עיין במהדורות אלא סתם, כך ראה בטח באיזה ציון מקרי והכניסו למערכת מחשבתו המגובשת.

כאשר משיהו כותב כאן שמקובלים אומרים דבר מסויים, יש בדבר גם -אולי בלי משים - הכללה כללית על דעת המקובלים (וברור שחכמי המקובלים נחשבים כאן לאנישם עם קרניים בעלי תורה איזוטרית וחידתית שאין בה לא תורה ולא חכמה אלא אי-הגיון (נונסנס) (וכבר אמר פרופ' שאול ליברמן -שרבים פה בוודאי יזדהו אתה - כאשר שמע הרצאה מאת פרופ' שלום על קבלה: אני סבור שקבלה הינה נונסנס, אך גם על נונסנס יש לערוך מחקר רציני), וממילא כל ייחוס של רעיון לא נכון לקבלה, אינה תורמת להבהרת המחשבה אלא מערפל. וכן הוא בכל תחום. ומה ענין לכתוב שמועה קבלית חצי אפויה ובלתי מובנת כל צרכה בלי להביא המקור, הספר שאותיות מחכימות?

וכאן על צרת אופקים. ניכר כאן שכל דרך המחשבה כאן מה מקובל ומה לא מבוססת על עולם הרציונלי והפילופסי של הרמב"ם על האלהת השכל כערך העלין הבלתי מעורר, אינני יודע אם זאת במכוון או בגלל העדר ידע, אך קיימים זרמים אנטי שכליים ביהדות שסברו ששכל והאמת אינם זהים כלל.

פעם כתבתי על פסילת בני עמון ומואב לקהל ה' מסיבות תורשתיות, דבריי נדחו על הסף, ההנחה הסמויה היתה (תפיסה שלדעתי היא מאד מודרנית, ויתכן שלא, יש לעיין ממתי הופיעה הגזענות בבמה העולמית, יש לקרוא נגד האיפיון ששל יוסף פלביוס על האנטשימיות הקדומה) שכן לא יתכן שיש גזענות ביהדות. לא הי' לי הזמן להיכנס לוויכוחים, אך חשבתי לעצמי, האם לא שמעו על שיטת הכוזרי שרואה את היהודי נבדל מהגוי באופן גזעי כמו ההבדל בין המדבר לחי? וכך דעת המהר"ל, וכך דעת בעל התניא? אכן הרמב"ם לא גרס כך. אך זוהי דעת היהדות? כמובן יכולים אתם להפריך דעה זו כבלתי נכונה אך אי אפשר להתעלם מזה. ויתכן לטעון שאין קשור. אך לדעתי כל דיון הי' בהכרח חייב להוביל לצומת זו.

אינני יודע אם עמקות ובהירות המחשבה כאן, שכן מי שלו יכולת ניתוח דק וחד, בוודאי יכול לראות שכל מקור אינו שייך לענינו, ואינו אלא בקיאות ספרדית שאינה תורמת להבנה; או פשוט חוסר ידע כאן. בוודאי אין ענין לזרוק "מקור" אך כאן מדובר בזרם ובאסכולה שחייבים להתייחס אליהם.

סליחה על הבקורת.

תודה על הבקורת [למרות התבלינים המתלווים]

הויכוח הוא תוצאה של הבדלי גישה לדיונים.

מבחינתי [ואולי מבחינת הפורום, צריכים לשאול את מיימוני], מטרת הדיונים על פי רוב אינה לברר מה סובר ספר זה או אחר. המטרה היא להשכיל מתוך כך שהדברים ידברו בעד עצמם. הציטוטים אינם מקורות אלא אכן איזכור "ספורדי" המשמש כמשל לשיפור הבנת הנידון. [אלא אם כן מעוניינים במה היה דעתם של אחרים כסמכות ולא אך כמראה הבנה, שכאמור לא קורה על פי רוב.]

הקריטריונים ל"דברים המדברים בעד עצמם" הם שניים:

א. השתכלות ישירה במציאות וכאן יש הבדלים בין אינדיבידואלים [למשל בנושא ה"זמן" גם המשכיל ישירות שאין הזמן אלא מושג הנובע ממושג השוני, יקשה עליו לשכנע את זולתו כלאחר יד, אבל] ההשתדלות היא להשתמש בשפה כדי להראות זה לזה את הנחווה ישירות.

ב. לפי הכלל ש"אין לך בו אלא חידושו" דהיינו "תפסת מועט תפסת" [או כלשון החזו"א: "הפשטות היא האמת" דהיינו תערו של אוקם] וכאן יש שוב הבדלי רקע בין אינדיבידואלים וההשתדלות היא שכל אחד יבין את הרקע של בן שיחו שלמה ה"פשטות" שלו היא אחרת.

כמובן שלא תמיד מצליחים להעביר את הנדרש [כמו למשל שחידוש הוא להניח שהתורה היא ספר מדעי ולא חינוכי גרידא].


כאשר באים לעסוק במחקר מה סבר פלוני או פלמוני, אסכולה זו או אחרת, יש לציין את תקיפות הציטוטים כפי שהעיר מיימוני למעלה בשלושת תנאיו.

[אכן בדיוק שאל אותי היום אחד מראשוני הפורום על אשכול האיסלם, איזה חקר אמת יש כאן? עניתי לו שמבחינתי אני שמח באשכול הזה שמביא לי רעיונות על ההגיונות העומדים מאחורי תפעולה של דת ולא משנה לי אם זה קרה באיסלם, במוח של רציו או בדמיון של מחברת הספר שהשתמש בו.]


לגבי הפריעה שעשית, מסתברא, בין שכל לאמת, התכוונת כנראה לשכל שאינו משכיל. אז כל שהוא כזה הרי חסר מהיותו שכל!


הויכוח הזה התקיים כבר כאשר דנו על מקור הזוהר, כאילו שאנו מכירים טוב יותר את רשב"י מאשר ר"מ די ליאון וכאילו שהדיון ישכנע וישנה את מאן דהו. הרי זה רק עניין של סמכות חברתית שאינו נוגע לדיון הגיוני וחבל לערבם זה עם זה.


עם כל זאת, הציטוטים, כאמור, מוסיפים חידוד והבהרה עצמית ובפרט כאשר יש בהם אמרות חדות.

כלומר אין טקסט, מעולם לא ראיתי חקר הדת בלי טקסט. הטקסט מאז ומעולם שימש לחוקר הדת מה שהטבע משמש למדען הטבע. הדברים מזכירים לי את הגישות האריסטוטליות למחקר, שמעולם לא חיפשו לאשר את סברותיהם המופשטות עם המציאות הקיימות, המציאות קיימת רק כאיזכור ספורדי להוסיף תבלין.

בכל אופן, את זאת רציתי רק לברר, האמנם הטקסט מפריעה לכם בחקר האמת כביטוי האמריקאי הידוע: בבקשה אל תבלבלו אותי עם העובדות!

בעצם, דומני שהחזון איש שמצוטט כאן כסמכות על לחשיבה עצמאית מהווה קצת השראה לגישה זו. מעולם חשבתי שהתנגדות החזון איש לטקסטים חדשים קרי: כת"י, נובעת מחוסר הנוחות שהיתה לו, שהנה הוא צריך להתמודד עם עוד טקסטים. הוא חש מוגבל וכבול בטקסטים מחייבים של ראשונים הקיימים, בחינת על ה"ראשונים" אנו מצטערים, ואתה חושף עוד ועוד. לכן יש לפסול את תקפותם ופתרו את הבעיה.

ובכך תמה ביקורת, שלא היתה ביקורת וקינטור, כמו בירור על מהות הפורום. וכעת, כאשר התברר לי שאכן בכוונה תחילה אינכם מעוניינים בטקסטים, אני מושך ידיי מן פורום זה ומאחל לכם הצלחה רבה.

מסתברא

למרות פרישתך, אני מקווה שלפחות תסכים לקרוא את השורות הבאות:

בעיני, אין שום ערך לדיונים שכליים ללא נתונים קונקרטיים. כפי שאמר קאנט: ההשתכלות ללא נתונים היא עיוורת.

ציינת שלוש נקודות שבהן ראית התעלמות, לדבריך, ממקורות יהודיים אפשריים.

א. התייחסות לפרקי דרבי אליעזר כאל טקסט מאוחר. אמנם, לא ציינתי לכך מקורות, אך נסמכתי על דברים ששמעתי בעל פה בנסיבות מסויימות מפיו של אחד מגדולי החוקרים של הנושא (אמנם יהודי שאינו שומר מצוות, ואולי לא הייתי צריך להסתמך על דבריו באופן גורף. אך בדברים אחרים שקראתי משלו התרשמתי מאד מיכולת הדיון הזהיר שלו, ולא ראיתי אותו מעולם - כלומר בדברים שקראתי משלו - בונה מגדלים באויר אלא נשען על ניתוח זהיר של טקסטים בלבד.

ב. כאשר הצעת לבסס את ההסבר לדחית עמון ומואב מסיבות תורשתיות, הצעה שאכן הולמת יפה את הרוח המנשבת בדיניהם, הייתי אני זה שהתנגד להצעה.
אחזור על שיקולי מאז ואוסיף עליהם.
1. אני סבור שהידע הגנטי שלנו היום אינו יכול להצדיק תפיסה כזו. כוונתי פשוטה ביותר: אין תכונות גנטיות שעוברות דרך הגבר ולא דרך האשה, עד כמה שהדבר ידוע לי. (כוונתי לתכונות אנושיות כלליות, ולא פיזיולוגיות ספציפיות לגברים ולנשים). אם טעיתי בזה - שהרי כאן לא ציטטתי מקורות מחקר ביולוגיים אלא נשענתי על התרשמותי הכללית, בחינת מה שידוע לכולנו בתרבות, מאלקטרונים ועד מבנה היקום, אתה מוזמן לתקן.
2. כאשר דחיתי את הדברים בכך שהם מציעים תפיסה שניתן לכנותה "גזענית", סבורני שציינתי מפורשות שיש כאן שני צדדים, שיש בעולם המחשבה היהודי גישה הפוכה, מריה"ל ועד האר"י. אם לא עשיתי זאת, ודאי שגיתי, וטוב שהערת על זה. עם זאת, אם כן הזכרתי זאת, סבורני שעליך לחזור בך מההאשמה היא. שכן אני נפגעתי ממנה, כאילו איני בודק ובוחן.
בשום מקום לא מנעתי משום אדם להציע הסבר קונסיסטנטי לדברי התורה על פי גנטיקה, בחינת יקראו הקוראים וישפוטו. עם זאת, אני מקווה שאינך מבקש שתמיד אציין באשכול שיש עוד דעות אחרות. יבואו בעלי הדעות ויציגון, ואני אסתפק באיזכור שדברי מתבססים על גישה אחת מני שתיים. זה נראה לי לגיטימי.

ג. אשר לקבלה, מה שכתבתי אני עליה מתחלק, עד כמה שאני זוכר, לשניים:
1. קדמות הזוהר. סיכמתי את כל המקורות שהיה לאל ידי להגיע אליהם, ודנתי בשאלה לא מבחינת תוכן הקבלה, שהוא אטום על פי הגדרתו למי שאינו ראוי לכך - לפחות למקצת שיטות - אלא בהתחשב בקריטריונים חיצוניים, שאותם פרטתי בהרחבה באשכול. אתה מוזמן לבדוק. הסתמכתי על דברים שניתנים לבדיקה בידי כל אדם, אך גם נטלתי מהמחקר ומן הספרות. נכון שלא מיציתי את הכל, אך מתי אדם יודע שמיצה את הכל?
את המשפט האחרון ניתן לקרוא במגוון של אופנים, ואני מבקש להבטיחך שהוא לא נכתב מתוך שרלטנות, אלא מתוך נסיון לענווה ולהכרת המיגבלות האנושיות. אין בו הצהרה על הימנעות מבדיקת טקסט עד כמה שהדבר אפשרי.
2. אשר לתכני הקבלה, שגם בהם אני חפץ לעסוק ואין הזמן מאפשר לי זאת, הבאתי בינתיים רק טיפולוגיה של פסיכולוגיה אנושית שמציעה הסבר אפשרי להתייחסות שונה מן הקצה אל הקצה אל הקבלה. הסתמכתי על דברים שהופיעו במחקר - אני מקווה שמותר לעשות זאת, בחינת שמע האמת ממי שאמרה - וניסיתי להראות את יסודותיהם. בכל מקרה, הדברים שם הובאו כהצעה, כדרכי תמיד. ואני סבור שאני מקפיד להדגים מתי מדובר בהצעות.
לפני שעוסקים בקבלה כנושא, אני סבור שיש להקדים דיון מקיף על ההרמנויטיקה ועל כללים לקביעת "פשט היסטורי". הנושא הזה מתקדם והולך לאט לאט, לפי שרוב החיים הם עדיין מחוץ לפורום הזה. הערתי על תוכניותי אלו, לבל תחשוב שאני בא לפטור דברים בזילזול. להפך. הקבלה נהנית ממסורת ארוכה, מגילוי הבהיר ועד פריחתה בצפת ועד ימינו. איני רואה עצמי כשיר לדון בה, לפי שאין לי שום סיבה לחשוב שבאתי בסודותיה. מצד שני, אם מדובר בטקסטים בלבד וניתוחם, או בכלים המתאימים לכך, יש לי מה להציע ולהסתפק, ואשמח אם יבואו אחרים וישלימו. כתבתי כאן פעמים רבות שאני מייחל להופעתו של מי שבקיא שיעיר וישלים מתוך ידיעתו הפנימית את הנושא.

ועוד בנוגע לדבריך -

באותו אשכול על החזון איש ציינתי שאמנותי היא ניתוח טקסטים. ובדרך כלל אני משתדל לציין מה הם הטקסטים שהיו לפני, כדי שאם יש נוספים, ידעו הכל את מיגבלותי.
ובאשכול על רבי אליעזר ציינתי שזו הרפתקה ספרותית, והדבר אף מופיע בכותרת.

סוף סוף, אשמח מאד על

א. הצהרה מתונה יותר לגבי מיגבלות הפורום.
ב. הצטרפותך חזרה, לפי שרעיונותיך וידיעותיך יכולים לתרום הרבה.

הפורום שלנו, כפי שמטרתו מצטיירת בעיני, מנסה למצוא את האמת בתחומים שבו הוא עוסק. יש כמה גישות לנושא ביהדות ובמחקר. כידוע, התפתחו כללים מוגדרים בדורות האחרונים לניהול מחקר אקדמי. אני בעד לקיחת הטוב שיש בעולם זה של האקדמיה, ואני שמח על כל מי שמסוגל להביא איתו לכאן ביקורת מסוג זה. הכתיבה שלנו נעה בין ההקפדה על ניסוח מחקרי עם מראי מקומות, לבין כתיבה פופולרית, שהכל יכולים להבינה, אם ירצו. אני סבור שאתה יכול לתרום לשפר את המצב, ואשמח אם תעשה זאת.

כמדומה לי שהיה ראוי שתמתין גם לי שאביע את תשובתי להשגותיך לפני שאתה ממהר להגיע למסקנות. ממהר לפחות בעיני...


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אותו הקטע בו כתב החזו"א את שהזכרת שאין לסמוך על כת"י חדשים [כלאים סי א' א', יו"ד סי' ק"נ], הוא פותח בזה הלשון:
"אם אמנם מן הקושי הוא אצלי לבוא במשא ומתן עם החכמים שיחיו, ואני מתרחק מזה עד כמה דאפשר, מצד אחד בטבעי, ומצד השני אין תועלתו מצויה כי אין דעות בני אדם משתוות, ושינוי הדעות הם על הרוב בסיבות מוקדמות יסודיות, בכל זאת הנני שונה את הדברים..."


ובכן, הבנתיך ולא הבנתני!

ישנם כמה סוגי דיון:
א. בירור ההלכה המעשית ובזה חוקרים ודורשים בדיוק מה היתה כוונת החכמים לפיהם נקבעת ההלכה.
ב. מחקר בהשקפת המציאות של אחרים וגם אז חוקרים ודורשים מה התכוונו בעומק לשונם.
ג. הבהרה במוכח לאדם עצמו מן המציאות כדרך ארץ הקודמת לתורה.

כל הדיונים מחוברים למציאות ואך למציאות ולא אמורים להתעסק במלל ללא השתקפות מציאותית-קונקרטית.

מה שביקשתי להעביר כי עיקר העיסוק כאן הוא בנקודה ג' ולכן דווקא למציאות חשיבות עליונה ולטקסטים חשיבות משנית כאשר עוסקים בנקודה ג'.
אך וודאי שיש ולפעמים יש עסק בנקודות א' וב' ששם חשובים הטקסטים, אלא הערתי שלי אישית ניתן להפיק נקודה ג' גם כאשר העיסוק הרשמי הוא בא' וב'.


חבל להפוך ויכוח עדין לניצוח גס!

חבל לא להשתדל להבין דעת הניגוד!
[כל' החזו"א אגרות ח"א מכתב ל"ג: "עיקר עליה בתורה להבין דעת הניגוד תמיד ואח"כ לשקול בפלס איזו דעה מכוונת טפי".]

חבל שקנאת סופרים תרבה מחלוקת במקום להרבות חכמה!


[עכשיו לפני שיגור ההודעה ראיתי את דברי מיימוני. אנא מיימוני ראה את דברי החזון איש שהבאתי בתחילה ובסוף.]

תוקן על ידי - ווטו1 - 1/15/2003 8:11:59 AM