|
|
| נשלח ב-31/10/2010 18:18 |
 |
| |
סגסג,
אם ההוכחה היא רק על פי ציווי ה' איך יקיים מי ששומר מצוות , את מצוות התוכחה ? ההלכה אומרת במפורש "הרואה את חברו שחטא או שהלך בדרך לא טובה - מצווה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך"....
הגמרא חיפשה דווקא את המקרה של מי שלא חטא כדי להעביר את המסר שאין להתיימר לדעת את דרכי ה'
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 23:41 |
|
| |
ידוע הנושא על "חסורי מחסרא והכי קתני",האם הכוונה שבאמת נשמט חלק מהמשנה,או שלא נשמט,רק התנא קיצר בלשונו.
האם זה נושא לדוגמא שיעסקו באונ'?
שאלה נוספת,חשבתי,אם נניח שאין כאן השמטה,נשאלת השאלה,למה דוקא את קטעים האלו החליטה המשנה לכתוב בצורה מקוצרת,אז חשבתי שבשביל לענות על זה,יש לעשות רשימה של כל המקומות שבהם נזכר בש"ס חיסורי מחסרא,ולנסות למצוא משהו משותף בינהם.
האם רעיון זה לחפש את כל המקומות ולמצוא משהו משותף בינהם,יש לו קשר לחשיבה אקדמאית,לצורת הלימוד שקימת באונ'?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2010 23:59 |
|
| |
סגסג
בהחלט רעיון אקדמי- אבל לדאבונך לא תמצא כל קשר. כשם שלא תמצא כל קשר במקומות שכתוב אין מוקדם ומאוחר בתורה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 00:10 |
|
| |
וזאת מנין לך?
האם עברת על כל המקומות וראית שאין קשר?
הרי מחבר ספר רציני בימינו,היה דואג לאחידות בספרו,למה שלא נחפש אחידות ושיטה בספרו של רבי?
אני חושב שבזמנם הוצאת ספרים היתה מלאכה מורכבת יותר מאשר בימינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 08:25 |
|
| |
סגסג
איך אתה מסביר את המשניות הכפולות ואת הסתירות 'מי ששנה זו לא שנה זו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 08:37 |
|
| |
סגסג על דחוקי הגמ' במשניות כבר עמדו באוניברסיטה של המאירי, ראה בדוקטורט שלו, בהקדמה לאבות בסוף הקטע על התנאים
ששם כתב כי הגמ' תיקנה את מה שנראה בעיניה כשגיאות המשנה
ומכאן תשובה לשותף סוד באשכול על הפולמוס על הגיאוצנטריות המקבל את דברי מחז"ל כנכונים אלטימטיבית - אם במקצוע שלהם טעו התנאים, ק"ו שיתכן שטעו ב"לימודי חול" ובפרט שהטעות הינה בדר"כ דעות המקובלות אז
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 08:46 |
|
| |
תלמיד
יופי של הגדרה.
אבל מה אתה מקשה על שותף מרציונליסט כמו המאירי?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 09:15 |
|
| |
בעל-
אם נהייה צנועים לכמה דקות, ולא נתנשא מעל יכולותיו של רבינו הקדוש, נבין שהמשימה שלפניו איננה פשוטה כלל וכלל. לתורה יש רבדים ידועים- פשט רמז דרש סוד וכל המסתעף. המשנה היא תמצית התורה שבע"פ (משום עת לעשות לה') והיא צריכהלהיות מובנית בכל רבדי התורה. כאשר מנסחים משהו ברמה אחת של הסבר ניתן להתמקד בניסוח מושלם, וכן עשה הרמב"ם וכו'. כאשר מנסחים משהו שאמור להתפרש בכמה מובנים זה לפנים מזה, הבעיה מסתבכת מאד, ואז נזקקים לדברים שנראים כמו תנא זו ואצ"ל זו, חסורי מחסרא, תנא רישא אטו סיפא וכו' וכו' שאר דברים תמוהים. כך למדנו מהרמ"ע מפאנו, שעוד הוסיף שכל הווה אמינא בגמרא באה מכח ההבנה הפנימית שבה והקמ"ל מביא מכח ההתאמה החיצונית. מה לעשות- האחרונים נתנו כבוד לראשונים.
סגסג-
הפעם אני מסכים עם ירוחם, אבל לא מטעמו. אם תגש לחקור את המקומות שבהם השתמשו בכלל זה או אחר בלי לבדוק את עומק הסוגיא שם ואת הסבה לדחוק, לא תמצא לדעתי שום קשר. אם תנסה לבדוק באמת את עומק הסוגיות לא תמצא שום מימון לא באוניברסיטה וגם לא בשום כולל סטנדרטי. לבחירתך.
טועה-
לשון המאירי שם: ועכ"ז נתמעטו הלבבות וכו' והוצרכו האחרונים לחבר אחריו דרך ביאור והרחבה ולפעמים דרך סתירה ותיקון כשהיו חכמי הדור מסכימים לכך ממה שרואים בו קושיה חזקה וכו' וכו' כמ"ש מקום הניחו לנו וכו' כלומר שאין השלימות נמצא בנבראים ואפילו המובחרים שבהם עד שלא יהיו אחרונים רשאים לחלוק עמהם בקצת דברים.
אני העקום (ירוחם- ספר את הבדיחה על הפראק העקום !) לא רואה בזה סתירה לשיטתי. האחרונים רשאים בהחלט לקחת את הדברים של הראשונים שהיו אמורים להתאים גם להם (לאחרונים) ולארגן אותם ע"פ המתאים והנתפס בעיניהם. התורה בודאי צריכה לזרום מדור לדור ולהיתפס בכל דור באמצעות כלי התפיסה שלו. כל פסיקת ההלכה ודחיית השיטות האחרות היא זרימה והתאמה כזו. אין שלימות בראשונים ליצור דבר שיתאים גם לאחרונים ולכן אלה האחרונים צריכים להוסיף לעצמם תרגום והסברים וציורים וכל מילי דמיטב. שים לב- הפגם והחסרון הוא באחרונים ולא בראשונים, ולכן הם צריכים לעמוד על נפשם וללמוד לפי הנוח והמתאים להם כדי שלא יאבדו הכל.
בדיוק את העיקרון הזה אני מנסה להסביר בלשוני העילגת בעניין שלימות דברי הראשונים.
תוקן על ידי שותףסוד ב- 02/11/2010 10:06:14
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 09:37 |
|
| |
שותף,
כידוע לך אנחנו שייכים לאסכולות שונות. אבל אף על פי כן תרשה לי להביע את הערכתי הכנה אליך על הנחישות וההתמדה שלך להפיץ את תורת הקבלה, על אף הסביבה העוינת.
מאחל לך יום טוב ונעים
אליעזר ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 09:41 |
|
| |
ראו בהערתו הארוכה של הרש"ז הבלין למהדורתו (סדר הקבלה לרבינו מנחם המאירי, עמ' 103-104, הער' תנז "על אודות ענין מסובך וקשה זה" וכו') כמדומני שהעולה מדבריו, כהבנת השותף דהכא, מבלי להכנס להיבט הקבלי.
תוקן על ידי - ספרן - 02/11/2010 09:46:09
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 10:03 |
|
| |
רבותי-
אתם רואים צל קבלה כקבלה. מה בהסבריי קשור לקבלה ?
במחשבה שניה אני גאה בגילוי שלכם וצריך לעכל אותו. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 10:12 |
|
| |
גישת הרמ"ע מפאנו היא קבלית מובהקת. וראה דבריו על הפסוק "ערים גדולות ובצורות בשמים". בדרכו לפרש משנה ותלמוד ע"ד פנימית נקטו גם הגר"א, הרצ"ה מלובלין ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 11:11 |
|
| |
ספרן-
כוונתך שכל מי שמסתכל בשני רבדים או יותר על התורה זו גישה קבלית דווקא ? אוקיי, אם קבלה נקבל. גם הנודע ביהודה בהקדמת הצל"ח באר את לימוד האגדות עד"ז. ואח"ז הוסיף שם את עניין הספירות כעוד רובד פנימי יותר.
אני הקטן חושב שהקבלה איננה עוד רובד בעלמא כמו רמז ודרש (המכובדים עד מאד), אלא היא עומק הפשט עצמו.
כלומר בעוד שהרמז והדרש "יושבים" על הפשט ומושכים אותו לכיוונים נוספים, הרי הסוד מבאר את הפשט עצמו למה התכוונו בו המדברים עצמם. ועוד יש לדבר בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 11:31 |
|
| |
בקשר לקושי שהעלה כאן בעל בעמיו על מי ששנה זו לא שנה זו,יש לציין קושי נוסף שיש במשניות,שהוא קושי עצום,ומעניין ששתי המקורות נמצאים במסכת סוכה.
אני לא מכיר בעוד מקומות בש"ס כזה דבר,אבל לצערי אינני מכיר את כל הש"ס כדי שאומר שלא קיים דבר כזה.
בסוכה כז א' מובא במשנה דעת רבי אליעזר שחייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכה, באותו משנה מובא "ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים בלילי יו"ט האחרון",ומבואר בגמ' [שם],ששתי ההלכות של ר"א לא מסתדרות אחת עם השניה,וע"כ שהדר בו ר"א,וס"ל שאין חובה לאכול י"ד סעודות בסוכה,יש כאן קושי עצום,באותו משנה מובא שתי הלכות מר"א,ולמעשה אינן מסתדרות אחת עם השניה,והנה,את זה עוד יש לישב קצת,שזה גופא כונת המשנה לציין שנאמרו בשם ר"א שתי מימרות שנבין שע"כ באחד מהם חזר בו ויתכן שבאמת אי"ז מוכרע ממה חזר בו, ואולי ע"כ נקטה המשנה את שתי המימרות [אמנם ברש"י מבואר שחזר בו מההלכה הראשונה שחיב לאכול יד סעודות,ויל"ע מנ"ל לרשי הא, וע"כ צ"ל שההלכה שיכול להשלים נאמרה בתקופה מאוחרת יותר בשם ר"א, אבל מנין ידע רש"י שהלכה זו נאמרה בשם ר"א בתקופה מאוחרת יותר, ואולי ס"ל לרש"י כיון שהמשנה נקטה להלכה השניה אח"כ משמע שהא נאמרה אח"כ, ואולי כיון שבהלכה הקודמת רבנן חולקים ע"כ, ובהלכה השניה לא מצינו חולק, עדיף לומר שבהלכה שנאמרה בה דעה אחרת גם ר"א חזר בו והודה לדעה האחרת,ובהלכה השניה שהיא מוסכמת לכולם הודה ר"א.]
אמנם,יש דוגמא נוספת קשה יותר,והיא בסוכה לז ב' כתוב במשנה "ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות...אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום."ומבואר בגמ' שם,שבקטע שמכשיר ר"א אפילו שנים קטומים,הדר בו ממה שאמר מקודם וס"ל שמספחק לקחת הדס אחד, שאם היה סובר שצריך ג' הדסים היה פוסל כשנקטם אחד מהן ,כאן זה כבר קטע אחד,הקטע אפילו נאמר כהמשך לקטע הקודם, אבל הוא לא מסתדר עם הקטע הקודם,וגם כאן ע"כ צ"ל שנקטה המשנה את שתי השמועות משמו של ר"י,אבל כאן שזה נאמר כהלכה אחת משמו, וזה לא מסתדר ביחד,זה קשה יותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2010 11:31 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
