| נשלח ב-29/10/2010 08:43 |
|
| |
החרדים כלפלפים
מזה זמן מה אני חי בתחושה עגומה בקשר למודל הגברי החרדי. יש יסוד לחשד לפיו החינוך החרדי לבנים מצמיח זכרי ביתא מסורסים, עדינים כנשים, כפופים ושקטים, שאין להם את הכלים להתמודד בעולם גברי נוקשה וגם לא היכולת לכבוש נקבות שדמות האב שלהן היא מהסוג הישן - גבר שעיר ומוצק היודע לעמוד על שלו ולהכות באגרוף ברזל. מובן שאינני מטיל ספק בקיומם של די צעירים בוגרי החינוך החרדי שאין דופי בזכרותם. לאלה אין צורך לדאוג. מאידך אני מאמין שהחינוך החרדי מעודד במוצהר גבריות רכה ורופסת ומרחיב נטייה כזו במידה והיא קיימת. אכן, בהיעדר סטטיסטיקות מובהקות אפשר רק להתפלא כיצד לא גדל שיעור בעלי הנטיות ההפוכות בחברה החרדית באופן ניכר, וייתכן בהחלט שהגורם המאזן היחיד הוא התיעוב החברתי ואפשר שגם חוסר המודעות לזהות המינית והיכולת לתת לה ביטוי ולו במחשבה. בעוד שבחברה החרדית הגבר האידיאלי מתואר כצעיר נעים ועדין, שקט ומנומס בעל פלומה בלונדינית, בחברה הכללית גבריות כזו אינה עושה כל רושם. השגחתי בכך שמכרה שלי, בעלת תשובה ותיקה, עדיין מתקשה להשתחרר מן היחס המזלזל לגברים כאלה. במידה מסוימת כולנו, בוגרי החינוך החרדי, קרבנות של השיטה. כשאני שומע את הטיעונים החילוניים על מעמד האישה בחברה החרדית אני מבליע גיחוך. במקרים רבים מדי המצב הוא הפוך לגמרי. קצת אחרי החתונה, האישה קולטת מהר מאד עם מי יש לה עסק ותופסת פיקוד. בהחלט לא נדירים מקרים של היפוך תפקידים זוגי אצלנו. לפי התיאוריות המקובלות, זה מה שיוליד דור חדש של גברים פסיביים וכנועים שיהפכו את החברה החרדית בסופו של דבר למטריארכיה יחידה מסוגה בעולם, שבה האישה היא גם המפרנסת העיקרית וגם הדמות הדומיננטית בבית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 10:49 |
|
| |
וכל המשיא בתו לע"ה וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 11:05 |
|
| |
טכנו הדברים אינם כה חד משמעיים. גם ברחוב הכללי מעריכים את הדבר הקשוב והרגיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 11:26 |
|
| |
טכנו
אתה מתכוון יותר לפלפים מהאבות?
תראה מה שרה עשתה לאברהם בקשר לדחיפת הגר אליו ושילוח ישמעאל מפניו.
תראה מה עשתה רבקה ליצחק בקשר לברכות ושילוח יעקב.
תראה מה עשו רחל ולאה ליעקב עם התרפים והמשכב.
מעולם היו אימותינו "עזר כנגדו" בכל המובנים.
תאמין לי אני מכיר את החרדים היטב. אין בהם ולו לפלף אחד. יש שם הרבה כבוד ואמפתיה, ושיתוף פעולה גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 13:16 |
|
| |
יש אמת בדברי טכנוקרט, אבל כאן ראוי לשים לב שעד לשנות ה-60 של המאה ה-20, לפחות, האידיאל הגברי שאתה מתאר היה גם האידיאל הגברי הרצוי בקרב השכבות המשכילות במערב - אידיאל הג'נטלמן [מילולית: gentle man =גבר עדין].
זה שבימינו אידיאל זה נעלם - זה אומר יותר דברים רעים על תרבות המערב מאשר על הג'נטלמנים...
[אגב, סתם לשם סקרנות: המכרה החוזרת בתשובה שלך, אני מנחש, היא ספרדיה, הלא כן? ]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 14:07 |
|
| |
טכנו ורדף
אינני יודע מי מכם בקי יותר ברזי החינוך החרדי. אך ניכר מדבריכם שחל כאן בלבול מושגים וחוסר ידע.
תיאורו של טכנו על בעל הפלומה העדין והנשי . מתאים יותר לגברים תוצר ישיבות הר-המור ומרכז-הרב וגרורותיהן, מאשר לישיבות המיינסטרים החרדיים. נכון שחסר להם מסלול צבאי, אך זו תופעה המצויה בכל מדינה אירופאית מערבית. נכון שהישיבות יותר מוסריים ממוסדות חינוך אחרים, אבל זה בא מקודים אנושיים מודעים, לא מנחיתות ורפיסות. נכון שהיצרים החרדיים ממותנים ומופנמים, גם זה מתוך עבודה דתית, ולא מתוך סירוס ועיקור.
הגבר החרדי בעולמו האמוני והדתי, יותר אנושי אציל ועדין, אך בשום אופן לא לפלף. בעולם ההוויה שלו הוא משיג את שלו גם אם לא דרך רמיסת זולתו.
[הבחורים החרדיים (חסידים וליטאים כאחד) מכירים עולם כוספים אליו ומשתמשים בו בדרכיהם הם, הרבה יותר מבנות הסימנרים העוברים מסעי כיבוש ולחץ דתי באופן מתמיד. כך שהיטפלות ל"גבר" החרדי דווקא היא טעות נוספת.
נכון שישנו גם זרם מרכזי גדול הרואה בעמל ופלפול התורה או בעיסוק ומעשי חסידות (ליטאים"חסידיים), את האידיאל היחיד והנעלה. אבל בנות זוגם ברוב המוחלט רואה עצמו כסייען ומסכים לדרך הזו , ונשותיהם כנועות להם בצורה מעוררת השתאות.]
זה שהגבר החרדי לא קומץ באגרופי ברזל (בדרך כלל) כדי להשיג את המגיע לו, וזה שאינו אגוצנטרי כמקובל היום ברוב העולם הנאור. וזה שטובת זולתו לפעמים עדיפה עליו מטובתו הוא. וכדו'. לא מכניסה אותו לקטגוריה ה"לפלפית". החינוך התורני אמון על משנת אבות הגורסת שעשיר, חכם, מכובד, וגיבור. הם מושגים מעולם הרוח ולא מעולם הפיזי-ריאלי.
נ.ב. האנטישמיות המסורתית תמיד האשימה את היהודים ב"לפלפיות". היא ראתה במוסר היהודי פחיתות-אנושית אל מול ההומניזם הראוי להתבטאות גם כחיכוך בין-הומני.
טכנו תן תיאור והנגדה של "לפלף" מול "גבר-גבר"...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 14:12 |
|
| |
ליוחנן: נראה לי שיש הבדל בנושא הזה בין חסידים לליטאים. הליטאים נוטים באמת להיות ג'נטלמנים - מהסוג שלא קיים עוד בשום מקום אחר [גם לא בהר המור או במרכז].
כי ג'נטלמן - זה אומר גם להתלבש בהידור, לעמוד וללכת בצורה מסויימת וכו'
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 29/10/2010 14:14:32
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 14:27 |
|
| |
נכון,
אבל זה נובע מתוך כך שמדים-חרדים חייבים הרי ללבוש (שלא שינו את לבושם...) אז לכל הפחות שיהיה מתורבת. [המגוחך הוא שבדיוק השרויים בין האומה הליטאית הם שהרגישו צורך בכך... אבל זה כבר נושא לדיון מענין אחר].
המנטליות הפנימית שהיא שונה מאוד בין החסיד לליטאי (בהרבה בחינות). איננה לפלפית בכלל. גם אם היא אנושית מאוד. כבר רמזת לבד, שהדרדור ההתנהגותי בחלק מהעולם המערבי. די פסח על העולם הדתי (לאו דווקא היהודי) אבל זה בפירוש לא לפלפיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 14:35 |
|
| |
"אבל זה בפירוש לא לפלפיות."
נו נו. תמשיך לנחם את עצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 14:59 |
|
| |
שמעתי פעם מידיד ש"הפילוסופים הם עם של לפלפים"
אם הוא התכוון שפופר ווויטגנשטיין (שלפלפו ומלפלפים את כולנו עד היום) הם לפלפים לעומת סטאלין והיטלר.
אז יהי חלקינו עם הלפלפים לעולם ועד...
ובכלל המין האנושי הוא לפלפי לעומת שאר מיני החי...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2010 15:23 |
|
| |
"אז יהי חלקינו עם הלפלפים לעולם ועד..."
פה אני מסכים. אבל לא צריך לפחד להודות בזה או לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה..
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 02:17 |
|
| |
אם הגבר גבר של החילונים אלים מאוד בביתו פיזית ומילולית אעדיף את הלפלף החרדי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 15:25 |
|
| |
לפלף, הוא שם תואר סטריאוטיפי, המתייחס בדרך כלל לבני אדם הניחנים באינטליגנציה גבוהה מהממוצע, ושתחומי העניין שלהם (לרוב מדע, מתמטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה ועוד) אינם מנת חלקם של רוב בני החברה הסובבת. הלפלף הטיפוסי נתפס כסובל ממשקל עודף, קוצר ראייה או רוחק ראייה, אקנה, כשלים ביחסי אנוש (לרבות בקשרים עם המין האחר), הפרעות עיכול, הפרעות דיבור, הפרעות נשימה, הפרעות יציבה, ביישנות, פחדנות, שלומיאליות, פדנטיות, חולשה פיזית או מראה חיצוני בלתי מושך - המבדילים אותו מהחברה. במובן זה, לפלפים רבים מתגאים בהיותם כאלה, כאות לכישרון הטבוע בהם לכאורה, חרף בדידותם. בנוסף, אדם המסרב לבצע מעשה שיש בו סיכון, כגון ביצוע עבירה על החוק או השתתפות בספורט אתגרי, אף הוא עשוי להיות מתויג כחנון, כאמצעי של לחץ חברתי. הלפלף עלול ליפול קורבן למעשי בריונות, אך מנגד להתגאות בעליונותו המוסרית על החברה הסובבת אותו. אף שהמונח מתייחס בדרך כלל לגברים ולילדים, המקבילה הנשית (חנונית או חננה) קיימת אף היא בסלנג העברי. כמו מקביליהן הזכרים, חנוניות נוטות לשקוד ולהצטיין בלימודיהן, לסבול מבדידות חברתית יחסית (אם כי, על פי הסטריאוטיפ, פחות מחנונים גברים), וכן לקיים אורח חיים שמרני יותר. ישנן נשים העוסקות במקצועות "גבריים" באופן מסורתי, בתחומים כגון מדע, טכנולוגיה ומתמטיקה, המגדירות עצמן "חנוניות" כאות להישגן המרשים, או כדרך לציין את בדידותן החברתית. החנונית נחשבת לפחות "נשית" ומזכירה בכך את החנון הנחשב לפחות "גברי".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 01:31 |
|
| |
יש תשובה מפורסמת של הרב שלום משאש זצ"ל, שם הוא כותב שאחד הסיבות שאין לגייס את בחורי הישיבה (הוא היה נגד גיוס בחורי הישיבות) – זה "מפאת חולשתם" (כלשונו)... [ובתור קוריוז מטופש - יש מחזמר מפורסם שנקרא 'ינטל', של בשביס זינגר... המחזר מספר על אשה שכל השאיפות שלה היו ללמוד בישיבה חרדית (בשטייטל הפולני דאז), לפי המחזמר לא היה לה שום בעיות להשתלב בנוף הישיבתי...].
|
|
|
|
|