שנרב.
אתה מסתכל על הסוגיה בהבנה של תלמידי בי"ס עממי. רק שם מלמדים ק"ו בהבנה של הוכחה מה יותר חזק, כמו שכתבת:
א. הוכחנו שחופה היא "יותר" מכסף (כי חופה מועילה לנישואין וכסף לא) לכן אם כסף יוצר קידושין חופה לא כל שכן.
ב. הוכחנו שקשה יותר לחולל נישואין מאשר קידושין (כי כסף שעושה קידושין לא מצליח לעשות נישואין) ולכן אם חופה מועילה לנישואין כל שכן שתחולל קידושין.
ואני תוהה למה אתה לא שואל למשל, מה פורכת הגמ' "מה לכסף שכן פודים בו הקדשות ומע"ש.
מה בכלל הפירכה. תנסה לעשות חופה למע"ש?.
בישיבות (תלוי איפה ומי הר"מ). לומדים אכן בהבנת המהות, בדיוק כמו שאתה ניסית להתמודד, אבל לא בהגיון של טעם הדבר, כמו שכתבת "חופה צריך פומביות". אלא בחקירה של המהות. ולכן, לא תועיל קביעת מסגרת טכנית, כמו שהציע ד"ר מיכי. ולא התער של אוקהום יביא ישועה בהבנת הגמ'.
כך לומדים את הסוגיה בישיבות: רק הערה קטנה וחשובה, תמיד יש להוסיף את המילה "אולי" בכל מקום שהגמ' מניחה משהו. דהיינו כאשר רב הונא אומר "חופה קונה מק"ו" הוא מתכוון לומר "אולי חופה תקנה מק"ו". וכוונתו, בואו נבחן את קניני קידושין, מהותם, וכיצד עלינו להתייחס אליהם, ולמה לא נלמד שחופה תקנה מלבד כסף שטר וביאה המנויים במשנה. והרי הוא כאומר, תוכיחו לי שלא!!!
ועתה לסוגיה: רב הונא מנסה לברר עם בני הישיבה, נושא קניין קידושין. אנו רואים שקנין קידושין נעשה בכסף ובשטר-שהם קניין מסוג הקניינים המהותיים, ובביאה שהוא סוג שונה שמועיל רק בקניין אישה. ואולי חופה שגם היא קניין המועיל באשה, תועיל גם לקידושין.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ה עמוד א
אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר: ומה כסף שאינו גומר קונה, חופה שגומרת אינו דין שתקנה.
כסף הוא קניין כללי, יכול רק ליצור קידושין, ואינו יכול לגמור נישואין, ואילו חופה היא הגומרת את הנישואין, אולי חופה יכולה גם ליצור קידושין.
מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני
אולי לקידושין צריך קניין מיוחד שמועיל בהקדשות. וכסף פודה הקדש. וחופה קשורה לאישות בלבד.
ביאה תוכיח.
רואים שקידושין אינו קשור להקדש. שהרי ביאה עושה קידושין.
מה לביאה שכן קונה ביבמה
ביאה חידשה התורה שקונה ביבמה,
כסף יוכיח.
שלא קונה ביבמה, ובכ"ז קונה באשה.
וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן, אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן.
כסף יש לימוד שמועיל בהקדש. ביאה יש לימוד שמועיל ביבמה. וחופה יש לימוד שמועיל לנישואין. מאחר והדבר היחיד המשותף לכסף ולביאה שהם קניינים המועילים בנושאי אישות-קדושה, א"כ למה שלא נאמר שחופה תועיל לקידושין?
מה לצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה
אולי יש צורך בקידושין במתן תמורה בצורת הנאה. וחופה משוללת הנאה.
שטר יוכיח.
שטר מועיל בקידושין למרות שאינו תמורה
מה לשטר שכן מוציא בבת ישראל
אכן שטר שונה, אולם אינו יכול להכלל בצד השוה שילמד על חופה, שהרי הוא מועיל כי בו ניתן לגרש. וחופה נמצאת בצד הקונה בלבד
כסף וביאה יוכיחו.
אולם אם אינו נמצא בצד השווה, הרי הצד השווה הקודם אינו רלווטי יותר
וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן, אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן.
מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בע"כ! ורב הונא? כסף מיהא באישות לא אשכחן בע"כ.
זה קטע קשה, התחבטו בו הראשונים, לדעתי רב הונא אומר פשוט. קידושין זה באופן עקרוני מדעת שני צדדים, ולא יתכן שהגדרת קניין המועיל בקידושין, יהיה קניין שפועל בע"כ. ולמרות שאביה מקבל קידושין בע"כ, הרי לא יתכן שזה המודד הקובע לקניין קידושין
אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא, דשלש תנן וד' לא תנן; ועוד, כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין, וכי גמרי' חופה שלא ע"י קידושין מחופה שע"י קידושין
אומר רבא, אולי בכלל נישואין אינם מהות המצריכה קניין, וחופה בכלל אינה קניין, אלא רק אקט פורמלי שהתורה קבעה.
א"ל אביי, הא דקאמרת: ג' תנן וד' לא תנן, תנא מילתא דכתיבא בהדיא קתני, מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני; ודקאמרת: כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין, רב הונא נמי ה"ק: ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה, חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה.
אביי טוען שבכ"ז, חופה יוצרת מהות המשנה זכויות והתחייבויות כספיות, ואם חופה מקנה אותם, וכסף אינו יכול לעשות זאת, הרי שחופה תוכל לבצע גם קידושין.
עכ"פ הלכה כרבא. שאכן חופה אינה מעשה קניין, אלא רק השלמה פורמלית של הקניין שנעשה בקידושין.
