לימוד תורה וחשיבה מודרנית - פריצת דרך?

אני מסכים שהבנת סוגיה אינה דורשת שחזור של צורת החשיבה, ואפשר לתרגם את גורמי החשיבה לשפה מודרנית יותר. עם זאת יש לשחזר את גורמי החשיבה, אי אפשר להלביש כל מה שרוצים. ולכן העובדה שר' חיים לא שחזר את חשיבתו של הרמב"ם אינה תומכת בשום טיעון, זו באמת בקורת על ר' חיים, שנאמרה בהרבה הזדמנויות והרבה צורות. אע"פ שלזכותו ייאמר שדוקא הרמב"ם, במקרה, (אכן במקרה גמור ולא על זה בנה הגר"ח) השתמש בצורות חשיבה שונות זרות לרוח היהדות המסרתית (כפי שהעיר ספרן), ולכן אם יש להלביש פילוסופיה על מישהו – הוא האיש (זה גם לימוד זכות על הרוגאטשובר, ההבדל הוא שהרוגאטשובי באמת הסביר רמב"ם עם מה שקרא במו"נ, ואלו הגר"ח הסביר רמב"ם עם ויטגנשטיין, או עם רוחו שירדה מהשמים באותו דור כמו שאומר המגיד של הב"י).

כפי שאמרתי אני סובר ששיטתך כן מותאמת לשחזור של גורמי החשיבה של חז"ל, עד כמה שזכיתי להבינה במשך השנים. אפשר לקחת את דבריך ולתרגמם לחזלי"ת ועדיין הגורם יהיה אותו גורם. ואילו שיטתו של הרב עמיאל אינה מותאמת לכך, הרב עמיאל יצר הכללות שבעיני חז"ל לא היו תקפות, גישתם היתה פרטנית ואינדבידואלית מול הרבה הכללות שאנו היינו עושים באותם נידונים. הרב עמיאל יוצר עולם שלם של פלפול, מחבר מחלוקות ראשונים, מיישב רמבמי"ם קשים, והתוצאות רחוקות מלהיות יכולות בצורה כל שהיא להפוך לגורמים מוכרים ע"י חז"ל.

כמובן שהסיבה ההיסטורית שהגר"ח התקבל בישיבות השחורות ואילו הרב עמיאל לא, היא היסטורית, מעמדו של הגר"ח בחברה החרדית, והתנופה שנתן לעולם הישיבות הליטאי. אמנם גם בישיבות הדת"ל, עד כמה שאני מצליח לקרוא בפרסומים שלהם, כמעט ואין שימוש שיטתי בדברי הרב עמיאל, למרות שהם יותר מותאמים לרציונליות הפשוטה שלנו, סבה ומסובב, שורש וענף, כל אחד יכול להבין מה הוא רוצה, (בניגוד לדברי הגר"ח, שאעפ"כ יש בהם שימוש ומובאות). אולי אפשר לתלות זאת בפזילה לכיוון החרדי (פזילה שמלווה תמיד בריטון עצמי ש"בשביל מה אנחנו צריכים לפזול לשם").

[מה שכתבת שספרי הרב עמיאל פחות אנכרוניסטיים מהגר"ח משום ששיטותיו היו מושגות בימי הביניים ואפילו בעולם העתיק, שיקול זה לא נראה לענ"ד, שכן רבותינו שבימי הביניים לא למדו בצורה הזו, גם אם הכירו את המינוח הפילוסופי, אפילו הרמב"ם, כשהוא פה ושם "מדבר בלימוד" בתשובותיו, וכדו', לא מתבטא בצורה ובדרך חשיבה זו. וקל וחומר בעת העתיקה, חז"ל לא חשבו כך, גם אם הדברים היו קימים. לגבי השוואה בין שני האישים מי פחות אנכרוניסט, קשה להכריע. התייחסתי לשיקול זה של עתיקות הטיעונים. מלבד זאת יש לזכור שהגר"ח בבחינת אונס, הוא מנסה להכריח את הקורא להגיע למסקנותיו על ידי קושיות, והרב עמיאל בבחינת מפתח שכן הוא מציע תיאוריה ולא מכריח].

בכל אופן כיום אף אחד לא לומד בשיטת הגר"ח, מלבד קיצונים כמו ישיבות בריסק. כמובן שקוראים את דבריו ויש להם מקום של כבוד, אבל כשבחורים או אברכים לומדים בישיבה הם לא מנסים את כחם בלבדות שניים ושלשה דינים וכדו'. וכבר לפני שנים התפרסמה הבדיחה על שלשת תלמידיו של הגר"ח: האונס המפתה והמוציא שם רע (הגרי"ז, ר' שמואל רוזובסקי, ור' ברוך בער). כך שמי שדבריו דומים ביותר לדברי רבו, הוא המוציא שם רע.. ומי שנוטל מהם רק את היסוד ההגיוני הוא מפתה..

ומה שכתב חתן היום הולדת (שבעת ימי המשתה לא נגמרו) אליעזר שהתלמודיים אינם רציונליים במובנם הקפדני, אינו נראה לי נכון. לכל אמירה והתרחשות יש גורמים, אפילו לכאוס יש גורמים, כל השאלה היא אם אפשר לפצח ולגלות את הגורמים.

כל זאת בעצם סטיה מן הנושא המרכזי, שהוא התרומה של פריצת הדרך המדוברת. הנסיון להכניסה בטבלאות כמשתנים אנונימיים הוא נחמד וממחיש משהו, אבל לא נראה לי שזו עיקר תרומתה. עצם הבהרת הגורמים, מה גרם לחכמים לחשוב כך או כך, בסגנון המובן לנו, ועונה לקריטריונים מסויימים. הוא דבר מתבקש וחשוב, גם אם עדיין ההכרעה המקומית נתונה ביד האינטואיציה ורגשות משתנים לסוגים שונים של מצוות והלכות.

למרות שבעל התיאוריה עצמה - הרב מיכי כן מדגיש את הסיסטמטיזציה, כמו שאמר מישהו: יש לי תיאוריה שכל מי שיש לו תיאוריה הולך איתה בצורה קיצונית. ויש לי תיאוריה שזה דבר טוב כי רק כך ניתן לפתח ולהמחיש אותה. אבל לא אקצין עם תיאוריה זו.. אני לא מאמין בשיטתיות אמיתית בתחום זה, השיטתיות המלאכותית היא כמו החתול המאולף, הוא מטופף יפה יפה סביב כל השולחנות, ובסוף ההצגה הוא רואה עכבר והכל קורס. אומר אני שיש בתלמוד אי שיטתיות (שיטתית) ובפרט בנושאי יג' מדות. אבל הבהרת הגורמים בצורה יציבה ועומדת לעצמה לפחות בכל מקום בו אנו מסבירים, היא חדוש נכבד.