האם למדע יש קו (כיוון) חשיבה משלו..??

במילים פשוטות המדע באופן כללי מבוסס הרבה על אינטואיציה ועל כללים תוך תחומיים, וקריטריונים שבאים מתוך ניסוי וטעיה בלבד, שמטרתם לסנן "זבל". היסוד לכללים הללו הוא עיקביות ויחידות (לא יתכנו שתי תשובות נכונות לאותה שאלה). מכאן כבר נובע פופר (ואוקאם הוא מקרה פרטי של פופר).

"מפתיע איך המדע פועל על לוגיקה פנימית תוך כדי הזדקקות לפילוסופיה לעתים מאד רחוקות. "

הפילוסופים של המדע בדרך כלל אינם מתיימרים ללמד את המדענים איך לעשות את העבודה שלהם. הפילוסופים של המדע בדרך כלל מנתחים בדיעבד את האופן בו מדע מתפקד בפועל.

המדענים, לעומת זאת, לרוב אינם שואלים את השאלות שפילוסופים של המדע שואלים ואינם מסוגלים לספק תשובות בהירות לשאלות אלה אם מישהו "מבחוץ" שואל אותם [אני אומר זאת מסניון רב שנים של שיחות עם מדענים. למשל, אבא שלי. למשל, קולגות שלו].

אך אין זה אומר, כמובן, שלמדענים אין הבנה אינטואיטיבית באשר לאופן בו המדע פועל. המדענים פשוט לא עוסקים ברפלקסיה מטה-מדעית/מתודולוגית כללית אלא עוסקים במדע עצמו [אא"כ יש להם נטיות פילוסופיות - אבל אז, בעוסקם בשאלות מתודולוגיות הם למעשה לובשים קובע של פילוסוף]. 

כך שהמדענים אינם צריכים "להיזקק" לפילוסופיה של המדע כדי שלזו האחרונה יהיה ערך בפני עצמה. יש פה חלוקת תפקידים.



"כלומר המדע הוא יותר מסורת מחשבתית על הדרך הנכונה של מתן מענה לשאלות השונות, מסורת עם הרבה הגיון מוצק וקריטריונים נוקשים על התשובות עצמן. "

זה נכון. אבל שים לב שפריצות גדולות בתחומים מדעיים וייסוד תחומים חדשים אירעו כשמדענים פתאום השתחררו מכללי המשחק הנוקשים המקובלים באותם תחומים. שחרור כזה דורש רפלקסיה מעין-פילוסופית. 



"פשוט שכחתי כרגע מי יסד אותה"

אולי כוונתך לפאייראבנד?



"המדע הוא בלאגן"

מקודם אמרת שלמדע יש קריטריונים נוקשים, ועכשיו אתה אומר שהמדע הוא באלאגאן. איך זה מסתדר?




"הכל ע"י ניסוי וטעיה רב."


זה שהגיעו למתודה מסויימת ע"י ניסוי ותעיה, איננו אומר שכעת בתחומים רבים אין מתודה. 


אני לא מתחיל להבין את הניגוד שאתה עושה בין מתודה לבין ניסוי ותעייה.

"ואוקאם הוא מקרה פרטי של פופר"

???????????????????

א. אנשים באופן כללי לא נוטים לעשות רפלקסיה. אני אומר את הטענה הזאת בכל זאת על סמך רפלקסיה. שום פילוסוף של מדע לא יכול להגיד האם קריטריון של ביהביוריזם למהו מדע (זוהי רפלקסיה בהחלט) הוא קריטריון טוב. או האם הביקורת של איינשטיין שתאוריה פיזיקלית חייבת להיות דטרמניסטית היא ביקורת ולידית. האנשים היחידים שיכולים לענות על השאלות הללו, אלו מדענים בתוך אותו תחום העיסוק עצמו, ולא פילוסופים של מדע. הפילוסופיה של המדע מעולם לא הצליחה לתת קריטריון טוב כזה שיאפשר להכריע בין מדע ללא מדע, הקריטריונים תמיד היו או בנאליים או לא נכונים והרבה פעמים שניהם.

ב. הפריצות הגדולות הגיעו מתוך מחשבה יצירתית ולא סטנדרטית, תוך כדי מתן מענה לא שיגרתי לשאלות המרכזיות הפתוחות של התחום המדעי. דרוין, איינשטיין, בוהר וכו' המכנה המשותף לכולם הוא מחשבה מחוץ לקופסה, תוך כדי מתן מענה יצירתי לשאלות פתוחות של התחום, תוך כדי שמירת הכללים הנוקשים של אמת מדעית תוך תחומית. כלומר התאוריה עמדה בכל הקריטריונים שהציב לעצמו המדע לתאוריה ולידית (הוה אומר יחידות ועיקביות, אי אפשר להחליף או לזרוק בהן חלק, ואין היא יכולה להוביל לשתי מסקנות הפוכות).

ג. סתרתי את עצמי באותו משפט, אמרתי שהמדע הוא בלאגן ושיש בו סדר מופתי. הרעיון הוא שמחינת הסתכלות מבחוץ רואים הרבה בלאגן, כל מיני תאוריות חצי סגורות, השערות וכד' יחד עם זאת ישנם כללים תוך תחומיים יחסית נוקשים, שלא באמת מאפשרים "בלאגן". הבלאגן הזה הוא אשליה, בסופו של דבר כולם מבינים טוב מאד מה הולך לאן, אבל צריך להיות "בפנים" בשביל להבין איך זה עובד. תחשוב שאתה רואה קוד מכונה, אתה רואה בלאגן שלם, אתה לא מבין מה הולך, אבל זה לא בגלל שבקוד מכונה אין הגיון, אלא בגלל שההגיון שבו, ניתן להבין "מבפנים", כשאתה מבין את הדרישות של התחום ומדוע יש בו את הדרישות הללו, אתה די מהר רואה מדוע המחקר נעשה בדרך הזאת, ואיך הוא מוכיח את הטענה, ומדוע היה צריך לעשות זאת דוקא כך. ההגיון המדעי הוא "פנימי".

ד. אין מתודה מדעית כללית. בכל תחום יש את הכללים שלו. יש גם השפעות בין תחומים שונים, כך למשל פסיכולוגים השאילו את הכפל סמויות מהרופאים וכד'. בודאי שיש מעין מתודה, וקריטריונים נוקשים בכל תחום ספציפי. אבל אין "מדע" חובק כל התחומים, לא ניתן לעשות כפל סמיות לסופרנובות.

ה. הרעיון המרכזי הוא שמדע יכול לתת מענה כמעט לכל שאלה. המדע תמיד יתן את המענה הטוב ביותר כמעט לכל שאלה אמפרית (בהדגשה אמפרית ולא פילוסופית), אבל באם ידרשו ממנו לתת מענה ספקולטיבי, ה"אכות" של התשובה תהיה ירודה. הוה אומר מולטיברס עדיין עדיף על אלוהים בתור הסבר להיווצרות המפץ, אך זוהי תאוריה פרובוקטיבית, אבל היא הרבה יותר טובה מתאוריה פרובוקטיבית פי מליון כמו אלוהים.

כן אוקאם מקרה פרטי של פופר:

אם A מסביר את מה שמסביר A וגם B, הרי שA מסביר גם את A ולא B. אם כן B היא תאוריה שלא ניתנת להפרכה. ולכן יש לקחת את A אבל לזרוק את B, כי A ניתן להפרכה אבל B לא. ודיברתי כמובן על אוקאם קלאסי (שאין להרבות ישויות ללא צורך). אוקאם בפרשנויות אחרות יכול להיות שלא.

לגבי אוקהם ופופר - לא הבנתי. אנא, פרט יותר.

אגב, פופר כלל לא חשב על התער של אוקהם כנובע מקריטריון ההפרכה - אלא ככלל נוסף, המאפשר להעדיף אחת מיני תיאוריות רבות העומדות בקריטריון ההפרכה - דהיינו, את הפשוטה מביניהן.

א. אוקאם ופופר - כאשר מדברים על תאוריה מדעית, הרי שפופר דורש מתאוריה להיות בעלת אינפורמציה גדולה מאפס. כלומר תאוריה שאמורה להיות מסוגלת לסביר תופעה X אבל לא מסוגלת להסביר תופעה שהיא לא X. תאוריה שמצליחה תמיד להסביר גם X וגם לא X היא לא תאוריה מדעית לפי פופר.

אצל אוקאם קלאסי, אם A מסביר את מה שמסביר A וגם B, הרי שתאוריה B היא בעלת אינפורמציה אפס. כלומר כל תופעה שמסבירה תאוריה A וגם B מסבירה תאוריה A לבד, אם כן לא ניתן להפריך את תאוריה B.

אוקאם כמובן מדבר גם בקונטקסט פילוסופי ואין חובה לקבל את אוקאם מחוץ לקונטקסט מדעי, ובתוך המדע האוקאם הנאיבי נבלע בתוך פופר. ואוקאם מורכב יותר לא מספיק מוגדר, וגם לא אומר משהו בהכרח נכון או כ"כ שקוף כמו אוקאם קלאסי.

ב. כמובן מדובר בפילוסופיה של המדע. וכמובן זה טוב שפילוסופים שמבינים במדע יעסקו בזה. אבל בשתי המקרים עשו את העבודה נאמנה המדענים עצמם. מדענים מספיק חכמים כמובן מבינים בפילוסופיה ובמדע גם יחד. מה שמצחיק שמעולם לא ראיתי פולמוס מסוג זה של איינשטיין-בוהר, בין פילוסופים של מדע. אגב אני לא מסכים שמדובר במחלוקת בין פוזיטיביזם לריאליזם במקרה של ביהביוריזם-קוגנטיביזם. וגם במקרה של איינשטיין בוהר זה לא בדיוק המחלוקת. בכל אופן המדענים עושים את העבודה מספיק טוב. בכלל אני מעריך מדענים שמגבשים דעה הוליסטית כלפי מדע-פילוסופיה יחד, ולא רק עושים פעולות מכניסטיות בתור חוקרים בלי לחשוב יותר מדי מה הם עושים בעצם.

ג. הפילוסופיה איננה "תחום" בדיוק כמו שמדע איננו "תחום". מדובר באוסף רעיונות והגויות, המוגבלות ע"י לוגיקה. כלומר מבחינה טכנית המדענים בכל מקרה מגלים את הגלגל הפילוסופי כל פעם מחדש, כל אחד בתחומו הוא. לא מדובר ברוח הקודש, מדובר בהשקפה עמוקה, המוגבלת בלוגיקה, ויסודה בדיונים מדעיים פילוסופיים אחרים.

ד. הדוגמאות שאתה מביא מוכיחות עשרות מונים שלא מדובר בקריטריונים "אובייקטיביים" אלא בדיון "פתוח", וכל פעם הוא נפתח מחדש שוב ושוב בכדי לדון על שאלות קונקרטיות. כאשר ניסיון העבר מדיונים דומים, כולל דיונים פילוסופיים מהעבר מעשרים את הדיונים הללו. ואכן אני נוטה שלא להסכים עם הדיכוטומיה הזאת בין פילוסופיה למדע.

ה. אינני טוען שפילוסופיה של מדע היא מיותרת, אלא להפך שמדובר באוסף רב של רעיונות, וטיעונים לוגיים, שמצריכים גישה יחודית לכל אחד מהם, שניתן ללמוד על בסיס של דיונים פילוסופיים ומדעיים קודמים. אני מתנגד להכללות הגסות שמדברות על המתודה המדעית, או כפי שנאמר כאן, "הנחות" מסויימות שהמדע עושה בשביל לפעול. המדע והפילוסופיה שעומדת בבסיסו הרבה יותר גמישים, ומאפשר לענות על מרחב עצום מאד של שאלות, הרבה מעבר למה שניתן לתחום לתוך מסגרת "פשטנית", כמו הנחות ומתודה כלשהי, או איזה הנחות פוזיטיביסטיות וכו'. מדובר במסגרת גמישה מאד שמתיימרת לענות כמעט על כל שאלה שיש לה קשר כלשהו למציאות, כולל שאלות שקשורות לתודעה, סיבתיות, היווצרות היקום וכו' וכו' שנחשבו באופן מסורתי לשאלות פילוספיות בלבד. אבל הסיבה לכך, היא לא בגלל שאני מאמין גדול במדע, אלא ההפך המוחלט מכך, בגלל שאני לא מאמין בדיכוטומיה אמיתית בין פילוסופיה למדע, ואני באמת חושב שבשביל לענות בצורה טובה לשאלה מדעית צריך מחשבה יצירתית מחוץ לקופסה, כל פעם מחדש. השוה זאת לגישת ה"מתודה".

אכן אלגנטיות או פשטות נחשבת לפרשנות של תער אוקאם, אך לדעתי היא פרשנות לוקה בחסר, וחסרת אותו יופי לוגי  בניסוח המקורי של אוקאם. אינני רואה סיבה אמיתית לקבל את התאוריה השפוטה מלבד מנוחות (השוה זאת לאוקאם הקלאסי שזהו גילוח אותנטי על בסיס לוגי אמיתי).

SIM
תוכל להפנות אוצנו למקור ברשת שמסביר את אוקאם הקלאסי?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%9D