הידיעה והתחושה

ברשותכם אציג קושייתי הדלה!
כולנו יודעים, וכך מבואר בכל ספרי המוסר המחשבה והאגדה, שעיקר גדול בתפקידו של האדם בעולם הזה הוא להשליט את השכל על הרגש. את הידיעה על התחושה.
זאת אומרת שעלינו להחדיר את ידיעתנו שבשכל ללב עד כדי תחושה פנימית אמיתית, ובכך להחיל את הידיעה על מעשינו.
וזהו כל ענין לימוד המוסר בדביקות ובשפתיים דולקות, עד כדי שיחרד ליבו ויעבוד את ה' באמת.
שאלתי היא איך יתכן שיש הפרש בין הידיעה לתחושה בעבודת  השם, ומה ההסבר הטבעי לכך.
אני מבין, ואקח כדוגמא, אם שמעתי שמתחולל במרחק רב מאוד ממני צונאמי, שהרג מספר עצום של אנשים חפים מפשע, בצורה מזעזעת ומחרידה, אני לא יתפעל כ"כ, אע"פ שאני מאמין לרדיו והתקשורת במאת האחוזים שזה אכן מתחולל שם. אך אם אפתח את החלון ואראה את הצונאמי בעצמי מתחת לחלוני, הרי אזדעזע נוראות ולא אוכל להסתכל בזה, ואעשה הכל כדי להצילם.
וכאן מבין אני את הההבדל, שכשהדבר סמוך אלי, וקרוב לחושי אני מזדעזע יותר בחושי, ולכן אני אפעל יותר.
אך בידיעה שמחייבת אותי, כמו עבודת ה', איך יתכן שזה לא משפיע באופן מיידי על חושי, ואני לא עובד את ה' במסירות וראה, הלא אם לדוגמא יאמרו לי, וגם אדע במאת האחוזים, שאם לא אוכל כל יום דבר מסוים אמות, הרי שכל יום אוכל אותו, אף שעלה לי הדבר במאמץ נורא, וזאת משום שכשהידיעה מחייבת אותי, אני יפעל לפיה מיד.
וא"כ אנו שיודעים בבירור שישנו בורא לעולם ואנו מחוייבים לעובדו, ומאמינים בודאי בשכר עונש, איך לא נירא ונפחד מיום הדין ואיך אנו נשארים שאננים כך.
ומה שמוכרחים אנו לומר, שחסר לנו חס וחלילה בידיעה עצמה שישנו בורא, ושיש שכר ועונש, וכו'.
וזאת היתכן שכך??? היתכן שחוסר התחושה נובע מחוסר בידיעה???
אכן אמרו אתם דעתכם!

תוקן על ידי דודבר ב- 01/11/2010 04:28:41

אני ארשה לעצמי לפרט קצת יותר מתחום הפסיכולוגיה החינוכית.
רגש הפחד כמו כל רגש אחר יכול להיווצר בשתי שיטות, האחת השיטה ההתנהגותית, כלומר במהלך החיים אנחנו נחשפים למגוון אירועים מוחשיים חלקם כואבים נפשית או פיזית וחלקם מענגים ברמה זו או אחרת. המוח זוכר את אותם אירועים ואת רמת הכאב או העונג הקשורים להם. אם הוא זוכר כאב למשל אז הוא יגיב באירועים דומים בעתיד בפחד, הפחד נועד למעשה להזהיר את האדם ולמנוע ממנו להיחשף שוב לאותם אירועים מסוכנים.

אולם כשמדובר בכאב מופשט כזה שהמוח לא יכול לקלוט באמצעות חשיפה כגון העונש בעולם הבא שאין אפשרות להיחשף אליו אז הגיוני שהפחד לא יווצר.
לכן הפחד מעולם הבא יכול להיווצר רק בשיטה הקוגניטיבית שהוא ייחודי לבני אדם דהיינו שכנוע עצמי ע"י השכל, וזה דורש כמובן עבודה מחשבתית רבה בניגוד לפחדים מוחשיים שנוצרים בקלות יחסית, וזה עונה לשאלתך מדוע על הפחד מעונש בעולם הבא צריך לעבוד כ"כ קשה.

רותם: בתחילה טענת שאמונתינו באלוקים מתבססת על ידיעה כדוגמת הצונאמי שהבאתי, ובהמשך טענת שידיעתינו בבורא מבוססת על מילים ואותיות בלבד. וזה כמובן אינו נכון, כי ידיעתינו בבורא הינה סברא פשוטה לכל מתבונן, ולא ח"ו אמונה המתבססת על מילים ואותיות בלבד.


דוד, מדוע הדבר סותר?
האמונה אכן מתבססת על ידיעה. הידיעה באה מכמה מקורות (מסורת אב לבן, תלמוד וכו').
מדוע ולמה אתה מגדיר אמונה המתבססת על מקור כתוב כ"חס וחלילה"?
ישנו הבדל בין אמונה בשכר ועונש, שלא חווית בעצמך. לבין אמונה בבורא היוצר הכל וכו' שזו אכן סברא פשוטה למתבונן, כדבריך.

דוד,
התחלת יפה, בענין השלטת השכל על הרגש, בהמשך סטית לנושא אחר, זה  המבחין בין ראיה לשמיעה, ולקמן אבאר לך מנקודת מבטי מהי ההבחנה בין השתיים למיטב הבנתי,

ראשית נבחין בין שני המושגים:

ה"ידיעה" היא השכל, התחושה היא הרגש [אינטואיציה], אם אדם מאמין בשכל [מידיעה] - אמונתו חזקה מזה המאמין מכח התחושה, ולכן מצווה אדם מישראל על הידיעה שכת' "וידעת היום והשבות" מתוך ההנחה כי זו הדרך היציבה והאיתנה.

השכל הוא אזור הראש, החשיבה הרציונלית.

 "תחושה" - היא מסמלת את אזור ה"בטן", הרגש [תחושת בטן...] התאווה - איברי הבטן הרעבתניים, הכרס עם כל המשמעות הסטראוטיפית שנגזרת מכך.

תחושת בטן - בהגדרתה הלטינית היא "אינטואיציה", שהוא גורם מניע אנשים מסוימים אך בשל היותו עמום ולא רציונלי יש לגור מפני בוגדנותו האפשרית- יש המאמינים בכח זה שנרכש להם כתוצאה מחינוך, תרבות ושברי ידיעה.

במבט ראשון.. כן, גם אני שאלתי את עצמי את זה בעבר.
אבל במחשבה שניה, על האמונה לא נכתב לך ללמוד בשפתיים דולקות, אלא על מוסר.
כיוון שמצד מצוות האמונה מספיק הלימוד והידיעה.
אלא שישנם היצרים שמשפיעים עליך למרות הידיעה הפשוטה, ומטים את כף המאזניים לצד השלילי, בשביל ליצור איזון וכח נגדי לזה, אומרים לך להלהיב את הרגש בלימוד מוסר. ושוב חזרת למאזניים מאוזנות וישרות בפלס מצד הידיעה והאמונה הפשוטה..