א. אתה כתבת - "לא היה כך מעולם" (ובכל הכנות אומר לך, שכבר 5 עמודים שלא הצלחת לסתור לחלוטין את האופציה הזו, ואני מציעה לך מאוד להקשיב היטב לדברי שנרב בעמוד זה).

אכן את האופציה הצעתי מלכתחילה והיא תמיד קיימת. רק הוספנו במהלך הדיון כאן שלפ"ז גם פרעה וגם המיילדות לא היו מעולם וממילא גם משה שהוא בנה של אחת ואחיה של השניה וכו' וכו' והכל חלום אחד גדול. לא סתרתי את האפשרות הזאת, ובתשובתי לשנרב בהמשך תביני גם למה.

ב. אליעזרט כתב - "עדיף להניח שכך האמינו חז"ל בזמנם".
איני מבינה מה הבעיה בפיתרון מסוג זה. החכמים הגדולים של העולם העתיק ידעו - במובן של הכרות עם נתונים ועם עובדות - פחות מתלמיד תיכון ממוצע בימינו. אין בכך בושה, ולהיפך - אם הצליחו למרות הידע המועט יחסית להבין את מורכבויות נפש האדם, לייסד שיטות חשיבה ואמונה שעובדות עד היום ולגרום גם לחיים אלפי שנים אחריהם לחשוב ולהעמיק בדבריהם, סימן שהיו באמת אנשים גדולים.

למה להם להאמין בשטויות שכל מיילדת מתחילה תאמר שזה לא נכון ? עד כדי קצרה דעתם ? זו לא סוגיה מורכבת של תנועת גרמי השמיים, זה מעשים שבכל יום.

ג. (שוב) אליעזרט כתב - "מה הבעייה? הכתוב 'וראיתם על האבניים...' מתפרש כפשוטו לאחר שהולד נולד".
זה אפילו לא "פיתרון" במובן המקובל, כיוון שהוא מצביע על כך שלפי פשט התורה בכלל אין קושיה שצריך לפתור.
כלומר - אתה יצרת קושיה יש מאין בכך שבחרת לקבל כעובדה מדעית דרשת חכמים על פסוק שאינו נזקק לה (לפחות לא באופן הפשוט - אולי יש בדרשה הזו תוספת ערכית-דתית-משמעותית כלשהי לפסוק, ואני מאמינה שבד"כ זה כך, אבל לאו דוקא איזה חידוש מדעי-רפואי וכו'). אם כן, חזור לפסוק וראה שאין הוא דורש ממך לחשוב שלמיילדות היה אולטראסאונד (אגב, אם היה להן כך, מדוע לא ראו בו פשוט את אברי המין של העוברים?).

הפתרון הזה בכלל לא מתייחס לבעיה. אפשר לפרש את הפסוק אחרת. השאלה היתה על חז"ל שפרשו אותו באופן הנזכר (הגמרות הן בנדה ובסוטה) מה הם אומרים ? האם זו היתה המציאות אז ? האם זו היתה צריכה להיות המציאות אז ?

אני מודה שבכ"ז התחדש כאן פשט חדש בדיון. חכלילי חידש שהם עשו צחוק ! ידעו שזה לא נכון, ובכ"ז החליטו להשתעשע איתנו. שישו שישו בני מעיי ! ותשובתו בצידו.

כאמור, 3 תשובות אפשריות, פשוטות למדי - בודאי יותר מזו שאתה מציע - וכל זה רק בעמוד הראשון.]

שותף,

הרשה לי לומר לך דבר שבודאי לא תסכים לראותו כמשקף את עמדותיך, אבל אולי יהיה לך או לאחרים חומר למחשבה בעתיד.

שלום שנרב. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאתה כותב תשובה רצינית ומתייחסת לטענותי, ואני מודה לך על כך.
 
הרבה פעמים אתה פוגש אנשים שקיבלו עליהם סט מסוים של הנחות יסוד, מתוך שהסט  הזה נראה להם מאד מאד משכנע. ברגע שהם אכן קיבלו את ההנחות האלו, הן מפסיקות לעניין אותם וכעת הם עסוקים בהוצאת המסקנות הנובעות מן ההנחות הללו. באיזה שהוא מקום כולנו עושים את זה ברמה זו או אחרת כי לאף אחד אין כח לבחון את הנחות היסוד שלו כל בוקר.
אבל לפעמים אתה פוגש אדם שיצא מתוך הנחות כאלו, והסיק מהן באופן נכון (ואולי גם מרשים) מסקנות שהן מטורפות לגמרי (לפחות אני פגשתי כבר כמה כאלו). כאן אנשים עושים, לטעמי, טעות. הם ממקדים את כל מחשבתם בשאלה האם אכן המסקנות מרחיקות הלכת נובעות באופן אמיתי מתוך הנחות היסוד שאימצו, ואם כן הם ילכו עם הטירוף עד הסוף. 

מה פירוש פגשתי כמה כאלה ? פגשת עם שלם כזה וקוראים לו העם היהודי.
העם היהודי קבל עליו סט של הנחות יסוד ועוסק כל ימיו רק בהוצאת מסקנות מתוך ההנחות הללו. יוצאות לו מסקנות מטורפות והוא ממשיך איתם עד הסוף.
בוא נבחן דוגמא אמיתית עד כדי כאב.
קם יהודי צעיר בבוקר טוב שמח וטוב לב, והנה דופקים בדלת. הוא פותח ורואה לפניו את אלמנת אחיו, צעירה ושמחה ויפה כמוהו, וההזמנה בעיניה. יחד איתה נלווה בריון גדול מימדים ואקדח בידו. הבריון מכוון את האקדח לרקתו של ידידנו ואומר שאם לא יקבל בחיוב את הזמנת אלמנת אחיו הצעירה אז הוא יקבל כדור בראש.
התורה אומרת לו מפורש שיוותר על התענוג ויקבל כדור בראש !
יש כאן המון הנחות יסוד:
א. היה בכלל מעמד הר סיני וקבלנו בו תורה.
ב. עצם התורה נשמרה והגיעה בשלום עד החכמים.
ג. החכמים שדימו גילוי עריות לשפיכות דמים היו שפויים באותה שעה, ולא עסקו בבדיחותא ודברי הבאי או בהאזנה לדברי חכמי אומות העולם שטשטשו אותם, וכו' וכו' כשאר ההשערות הגאוניות שהועלו כאן בדיון.
  ועוד הנחות כדעת כל איש ואיש.
ידידנו הצעיר (אני? בני? אתה?) צריך להגיע למסקנה מטורפת לוותר על אושרו וחייו תמורת סט של הנחות יסוד וחשבונותיהם !!! היהודים הולכים עם הטירוף עד הסוף.

לטעמי זו טעות.  כשהמסקנות יוצאות מטורפות ואתה משוכנע שהן נובעות מההנחות, במקום להאנח ולהחליט שזה הזמן להשתגע, כדאי לבדוק שנית את הנחות היסוד. באיזשהו מקום אדם עלול לגלות שלאור המסקנות, הנימוקים ששכנעו אותו לקבל את הנחות היסוד אינם כל כך משכנעים.

כאן שמת את הדברים על השולחן. כשהמסקנות יוצאות מטורפות (היינו ויתור על התענוג ומסירת הנפש על כך) במקום להתאבד באנחה כדאי לעשות חושבים ולמצוא דרך לצאת מהפלונטר בכיוון הרצוי. האם זה מה שאמר ר' חיים בריסקר לאותו התלמיד שהיו לו "שאלות" והוא אמר לו שאלה "תירוצים" ? המסקנות של התלמיד נראו לו מטורפות פתאום (אמריקה!) והוא היה צריך לארגן מחדש את הנחות היסוד.

אני מסכים אתך שלטעמך זו טעות. רוב רובו של משתתפי הפורום הזה חושבים שזו טעות. עם יד על הלב, האם כל אחד ואחד מאיתנו יקבל כדור בראש ברגע המתאים או שמא יבדוק שנית את הנחות היסוד כדי לא לאבד את "החתיכה" ?
 
ברור שזה קשה ולא נעים, אבל לפעמים הנכונות לבצע את הרויזיה הזו היא מה שמבדיל בין אדם נורמלי לקנאי מטורף שעלול (לפי סוג התיאוריות שהוא מחזיק בהן והיישום שלהן בפועל) להזיק לעצמו ולאחרים.  הרבה פעמים קנאים מסוג זה או אחר המטיפים או עושים מעשי תעתועים   הם פשוט טפשים ומוסתים, אבל כשאתה פוגש אדם פיקח במצב הזה מדובר  לא פעם בתהליך שתיארתי כאן.  

אני מקווה שהתכוונת אלי כשאמרת אדם פיקח, ולא כשאמרת טפש ומוסת. בשני המקרים אני מודיע כאן חגיגית שאם אצטרך אעשה בס"ד מעשים "מטורפים" על פי הנחות היסוד של היהדות, אם זה למסור את הנפש על גילוי עריות או למחות את העוללים הקטנים של זכר עמלק.

לסיכום:
התחלנו בעניין הרובד הפנימי של התורה, אבל המשך הדיונים חשף את הבעיה האמיתית. התורה והנחותינו אודותיה מביאות אותנו גם למסקנות "מטורפות", ומול זה אנחנו מתמודדים או מתחמקים. כ"א וההחלטה ההפנימית שלו.