| נשלח ב-4/11/2010 18:39 |
|
| |
[יונתן,
תודה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 18:45 |
|
| |
יוחנן:
זה לא עוזר כי הוא טוען שאין לא זמן לעיין בתגובות ארוכות, (תאמין לי צטטי לו הרבה)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 20:42 |
|
| |
יונתן- שאני אבין, אתה מייחס אותי לכת אחרת מאשר השלישית ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 21:12 |
|
| |
הכת השלישית הם אלה שיודעים להבדיל בין דברים הגיוניים ודברים לא הגיוניים ("נמנעים" בלשון הרמב"ם) וכשיש דבר "נמנע" בדברי החכמים הם לא מתעקשים לומר שכך הוא האמת ואין בילתו (כהגדרתו בכת הראשונה: הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות) אלא יודעים שיש בהם פירוש על דרך הרמז/סוד/משל ומליצה...
לדוג': עוג מלך הבשן (ש-"נפלט מן המבול", אגב) עקר טורא בר תלתא פרסי וכו'... הכת הראשונה תאמין שכך באמת הוה עובדא. הכת השניה תלגלג ותזלזל בזה לגמרי. הכת השלישית תבין שאין זה המציאות וכנראה זה משל ומליצה (כדברי המפרשים: עקר טורא בר תלתא פרסי - שביקש לעקור את עם ישראל שמיוסד על שלושה אבות וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:17 |
|
| |
יונתן, נעזוב רגע את הרצון לעשות טובה לחכמים ולסנגר עליהם. האם באמת אתה חושב שכשחכמים סיפרו שעוג מלך הבשן עקר את ההר הם התכוונו שלא היה ולא נברא, והוא רק ביקש לעקור את עם ישראל שמיוסד על שלשה אבות??? אולי נסחפנו קצת עם האפולגטיקה הזו? בא נהיה ישרים, לא יותר הגיוני לחשוב שהחכמים שסיפרו זאת ובודאי תלמידיהם פשוט האמינו באגדה שעוג עקר הר גדול, ואולי זו גוזמא, לא ממש הר, אלא גוש סלע ענק. לא נראה לך הסיפור, אני מבין אותך, אבל מדוע לאנוס את האגדה הפשוטה והתמימה. סיפרו אותה בבבל בדרשה לפני מאות אנשים תמימים ופשוטים, שרחוקים מאד מהשכלתנות שלנו או של הרמב"ם, היש לך צד שאותם אנשים פשוטים באמת חשבו שהכוונה שעוג ביקש לעקור את עם ישראל שיסודו בשלשת אבות? זה הרי ברור שעוג נלחם עם ישראל, לשם מה בא לכאן הר של שלש פרסאות? כי לפי זה גם עמלק ביקש לעקור הר של שלש פרסאות, וגם עשיו, ובעצם כל מי שנלחם אתנו עקר הר של שלש פרסאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:35 |
|
| |
| חוקרומקובל כתב: |  | אבל מדוע לאנוס את האגדה הפשוטה והתמימה. סיפרו אותה בבבל בדרשה לפני מאות אנשים תמימים ופשוטים, שרחוקים מאד מהשכלתנות שלנו או של הרמב"ם, היש לך צד שאותם אנשים פשוטים באמת חשבו שהכוונה שעוג ביקש לעקור את עם ישראל שיסודו בשלשת אבות? זה הרי ברור שעוג נלחם עם ישראל, לשם מה בא לכאן הר של שלש פרסאות?
|
|
כפי שכתבתי לעיל, חכמים בדרשתם, אכן התכוונו לפשטות דבריהם, ולא שהיתה להם ידיעה הסטורית על אותו הר, ולא שקבלו כך מסיני, אלא מטרתם אכן הייתה לעניין את הדרשה לאותם אנשים תמימים ופשוטים, הם בכלל לא התכוונו למישהו יתייחס לדברים כאל אמת הסטורית.
אך מכיון שאיננו עוסקים כאן בברון מיכהאוזן אלא באנשים רמי המעלה כחז"ל, אין אנו מסכימים לומר שסיפורם הוא דברי הבאי שמטרתו רק לעשות "מעניין" לאנשים הבאים לדרשה ולעוררם, , אלא אנו מאמינים שסיפורם אכן אמת הוא ויש לו מקום ,אך במישור ובמימד אחר, והוא מימד הרמז על עם ישראל שיסודו בג' אבות וכו'. ואנו משתדלים להיכלל בכת השלישית שבדברי הרמב"ם בהקדמת פרק חלק שהובאו לעיל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:53 |
|
| |
| חוקרומקובל כתב: |  | יונתן, נעזוב רגע את הרצון לעשות טובה לחכמים ולסנגר עליהם. האם באמת אתה חושב שכשחכמים סיפרו שעוג מלך הבשן עקר את ההר הם התכוונו שלא היה ולא נברא, והוא רק ביקש לעקור את עם ישראל שמיוסד על שלשה אבות??? אולי נסחפנו קצת עם האפולגטיקה הזו? בא נהיה ישרים, לא יותר הגיוני לחשוב שהחכמים שסיפרו זאת ובודאי תלמידיהם פשוט האמינו באגדה שעוג עקר הר גדול, ואולי זו גוזמא, לא ממש הר, אלא גוש סלע ענק. לא נראה לך הסיפור, אני מבין אותך, אבל מדוע לאנוס את האגדה הפשוטה והתמימה. סיפרו אותה בבבל בדרשה לפני מאות אנשים תמימים ופשוטים, שרחוקים מאד מהשכלתנות שלנו או של הרמב"ם, היש לך צד שאותם אנשים פשוטים באמת חשבו שהכוונה שעוג ביקש לעקור את עם ישראל שיסודו בשלשת אבות? זה הרי ברור שעוג נלחם עם ישראל, לשם מה בא לכאן הר של שלש פרסאות? כי לפי זה גם עמלק ביקש לעקור הר של שלש פרסאות, וגם עשיו, ובעצם כל מי שנלחם אתנו עקר הר של שלש פרסאות. |
|
זה שהמעשה כפשוטו לא היה ולא נברא ברור כשמש ולא בשופטני עסקינן.. (אגב, מי שמרים הר של קרוב ל-15 קילומטר צריך להיות לו שלד של לפחות 20 ק"מ. אני לא חושב שדבר כזה יכול להיעלם מן העין...)
האם סיפרו את זה כך בראש חוצות? לא יודע, אולי... ומעניין שדווקא נגד התופעה הזאת יצא הרמב"ם חוצץ. אני עוד לא מצאתי תירוץ מניח את הדעת למה נאמרו דברים כאלה בפני ציבור והאם חז"ל לא חשבו בדעתם שיבוא יום ואנשים יקחו את זה ברצינות כתורה משמים.

|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 23:01 |
|
| |
חכלילי ויונתן, אני מכיר את הטקסטים האלו, עזבו רגע את הציטוטים, ואמרו לי האם באמת אתם חושבים שזו היתה כוונת חכמים. מבין אותכם מאד שלא נראה הגיוני שהרים הר, ומבין אותכם מאד שמתחשק לכם להיות מהקבוצה שהרמב"ם אמר שהם חכמים, וכן שרוצים ליישב דברי חכמים, ושלא סביר שהם היו הברון מינכהאוזן. יופי, עכשיו תדמינו לעצמכם את החכמים מספרים את הסיפור הזה, באמת נראה לכם שזה הומצא כדי לעורר ישנים? זה דומה לאותו חכם שאמר שילדה ס' רבוא ואחרי זה הסביר שהכוונה שקול כס' רבוא? הוא פשוט אמר מליצה והסביר אותה . הוא לא בדה מעשיה מלבו בלי קשר, כשברור שאנשים בדור ההוא לא שאלו שאלות והבינו אותה כפשוטה. וגם אם נניח שהאגדה הזו באה לעורר אנשים מהשינה, זה פתרון לשלשה אגדות מהש"ס או ארבעה, מה תעשו עם השאר? מאות סיפורים בש"ס כולם בלבולי מח שאף אחד לא חשב שהם היו אבל באו לעורר אנשים מהשינה, נו באמת, זה ריאלי? מי בכלל דיבר בצורה כזו, סיפר לאנשים פשוטים סיפור, אבל התכוין לשלשה אבות? זה תסריט הגיוני או שזו אפלוגטיקה הזויה כדי לישון טוב בלילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 23:33 |
|
| |
| חוקרומקובל כתב: |  | חכלילי ויונתן, אני מכיר את הטקסטים האלו, עזבו רגע את הציטוטים, ואמרו לי האם באמת אתם חושבים שזו היתה כוונת חכמים. מבין אותכם מאד שלא נראה הגיוני שהרים הר, ומבין אותכם מאד שמתחשק לכם להיות מהקבוצה שהרמב"ם אמר שהם חכמים, וכן שרוצים ליישב דברי חכמים, ושלא סביר שהם היו הברון מינכהאוזן. יופי, עכשיו תדמינו לעצמכם את החכמים מספרים את הסיפור הזה, באמת נראה לכם שזה הומצא כדי לעורר ישנים? זה דומה לאותו חכם שאמר שילדה ס' רבוא ואחרי זה הסביר שהכוונה שקול כס' רבוא? הוא פשוט אמר מליצה והסביר אותה . הוא לא בדה מעשיה מלבו בלי קשר, כשברור שאנשים בדור ההוא לא שאלו שאלות והבינו אותה כפשוטה. וגם אם נניח שהאגדה הזו באה לעורר אנשים מהשינה, זה פתרון לשלשה אגדות מהש"ס או ארבעה, מה תעשו עם השאר? מאות סיפורים בש"ס כולם בלבולי מח שאף אחד לא חשב שהם היו אבל באו לעורר אנשים מהשינה, נו באמת, זה ריאלי? מי בכלל דיבר בצורה כזו, סיפר לאנשים פשוטים סיפור, אבל התכוין לשלשה אבות? זה תסריט הגיוני או שזו אפלוגטיקה הזויה כדי לישון טוב בלילה? |
|
אני פשוט לא מתעסק בהם ולא בכוונה ש"כביכול" מאחוריהם, כי אין בהם לא הלכה ולא דינים ולא קבלה... קורא אותם דרך אגב. הרמב"ם בעצמו מודה שפרקי דר' אליעזר תמוהים ביותר ומביאים לידי שיבוש ולא ראוי לאדם הדתי ללמוד בהם. הבעיה בתלמוד (ובעיקר הבבלי) זה שהוא "בלול" - מבולבל. ישנם הלכות ומקראות לצד תקנות חכמים לצד אגדות ומדרשים. הרבה אנשים לוקחים הכל כמקשה אחת ולא יפרדו, מה שמביא אותם ליותר מדי שאלות וקושיות.
אודה שלפעמים גם אני לא מבין את הטעם של ראשונים או אחרונים לשאול ולתרץ אגדות מעין אלה כאילו היו אמיתיות. (כגון במאמר של עוג שנפלט מן המבול מקשים בעלי התוספות לפי המדרש ש-"סיחון ועוג אחי הוו" ואיך זה יסתדר ומתרץ אחד מבעלי התוספות שאמו של עוג היתה מעוברת מסיחון והלכה ונישאת לחם והולידה את סיחון אחרי המבול! ! ! ויש בזה המאמר דברים מוזרים עד למאוד, קשה לי להאמין שאחד מבעלי התוספות האמין כך באמת ובתמים...)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 00:37 |
|
| |
שותף:
בתשובתך אלי אתה מערב שני סוגי "טירופים". אני טענתי כלפיך שכאשר המסקנות מטורפות כדאי לחזור ולבדוק את הנחות היסוד, ואילו אתה השבת בדוגמה בה אדם צריך למסור את הנפש, מעשה שאותו הגדרת כמטורף.
לא לזה היתה כונתי. אדם יכול להגיע מן התיאוריות שלו למסקנה שהוא צריך לגרום לעצמו או לאחרים סבל גדול, זה כמובן מחייב לשקול ברצינות את התיאוריה, אבל אם ההנחות חזקות והמסקנות נובעות מהן אז זהו זה.
לעומת זאת יכול להיות מצב בו אדם מגיע מההנחות למסקנות לא סבירות. אי סבירות כאן לא נמדדת ברמת הסבל שהיא גורמת לך אלא פשוט ברמת היכולת של השיפוט הרציונלי שלך להסכים עם ההנחה. אם מתוך איזה סט של הנחות שמקובלות עלי יצא שהארץ שטוחה או שאזניו של אדם נמצאות בכפות רגליו או שאחד ועוד אחד הם חמש, אין זה קשור למידת הכיף או הסבל שיש לי. אולי תחת איום או מול פיתוי אהיה מוכן להגיד שאני מסכים איתן, אבל בלבי איני מוצא שום דרך לקבלן, לא משנה כמה כסף יוצע לי או כמה אקדחים יוצבו נגדי. לזה קראתי חוסר סבירות או מסקנות מטורפות.
כעת, שים לב שהטקטיקה שלך בויכוחים כאן (מעבר לאד הומינם שאליו כבר התרגלנו) היא להציג הנחות כמו שצריך לקבל את כל מה שאמרו האר"י והגר"א והלשם, או שחז"ל לא טעו במציאות, וללכת איתן "עד הסוף". כשמעירים לך שאפשר לחיות בלי ההנחות האלו, לדוגמה כשמביאים רבים מגדולי ישראל בכל הדורות שללא ספק חשבו וכתבו שיש אצל חז"ל טעויות במציאות, אתה מנסה להסביר ככל יכולתך למה כל התורה היא מקשה אחת ואם הוצאת אבן כל הבנין מתמוטט. מה השגת בטקטיקה הזו? ברור לך שהיא בנויה בדיוק על הנקודה הזו, שרמת השכנוע שאמורה להיות לנו באמיתות התורה לפי שיטתך (כולל כל אגדה וכל מילה שיצאה מפי הגר"א והלשם ור"ח ויטאל) היא כזו שאמורה לאפשר לנו להאמין שהארץ שטוחה ושתינוקות זכרים ונקבות יוצאים מבטן אמם בצורה אחרת מזו המוכרת לכל מילדת. אני אומר לך שאם אתה אכן מקבל את שיטתך אזי כל אדם סביר, כולל אתה, אמור לכפור בהנחות במקום לקבל את המסקנות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 06:01 |
|
| |
| חוקרומקובל כתב: |  | חכלילי ויונתן, אני מכיר את הטקסטים האלו, עזבו רגע את הציטוטים, ואמרו לי האם באמת אתם חושבים שזו היתה כוונת חכמים. מבין אותכם מאד שלא נראה הגיוני שהרים הר, ומבין אותכם מאד שמתחשק לכם להיות מהקבוצה שהרמב"ם אמר שהם חכמים, וכן שרוצים ליישב דברי חכמים, ושלא סביר שהם היו הברון מינכהאוזן.
יופי, עכשיו תדמינו לעצמכם את החכמים מספרים את הסיפור הזה, באמת נראה לכם שזה הומצא כדי לעורר ישנים? זה דומה לאותו חכם שאמר שילדה ס' רבוא ואחרי זה הסביר שהכוונה שקול כס' רבוא? הוא פשוט אמר מליצה והסביר אותה . הוא לא בדה מעשיה מלבו בלי קשר, כשברור שאנשים בדור ההוא לא שאלו שאלות והבינו אותה כפשוטה.
וגם אם נניח שהאגדה הזו באה לעורר אנשים מהשינה, זה פתרון לשלשה אגדות מהש"ס או ארבעה, מה תעשו עם השאר? מאות סיפורים בש"ס כולם בלבולי מח שאף אחד לא חשב שהם היו אבל באו לעורר אנשים מהשינה, נו באמת, זה ריאלי?
מי בכלל דיבר בצורה כזו, סיפר לאנשים פשוטים סיפור, אבל התכוין לשלשה אבות? זה תסריט הגיוני או שזו אפלוגטיקה הזויה כדי לישון טוב בלילה? |
|
מקובל,
כיוון שהתעקשת שאינך "שותףסוד", אני אכתוב לך שוב משהו שכבר כתבתי לו -
האם כל מה שאינו עובדה מדעית הוא "בלבולי מח"? האם מעולם לא קראת ספר פרוזה טוב? שירה מרגשת? האם אלה נוצרו רק כדי "לעורר אנשים מהשינה"?
להומור, לשימוש נכון בדימויים ומטאפורות, לכישרון לספר סיפור שמצליח לגעת בלבבות וגם להשאיר שם סימן וללמד משהו (לפעמים רק בעקיפין ומבלי שהקורא/שומע שם לב אפילו) יש כוח אדיר. זה הכוח של מחנכים אמיתיים, שמכירים את הציבור אליו הם שייכים ואותו הם מנהיגים (אם זו כוונתם).
ההתעקשות שלך להתייחס לחז"ל כאילו היו חסרי דמיון ובעלי עילגות לשונית ומוחית כזו, שכל מה שהוציאו מפיהם היה או "אמת" או "שקר", או משהו שראו במו עיניהם או הזיה פסיכוטית, היא כפירה חמורה הרבה יותר בעיני מכל עמדה אחרת שאי-פעם הועלתה כאן בפורום.
בודאי שיונתן התכוון שאתה (כמו שותף) נמנה על הכת הראשונה בדברי הרמב"ם - בפירושך אין אופציה להגדרה של משהו כ"משל" (או כל הגדרה ספרותית אחרת, כמו אלה שהזכרתי לעיל). אתה (כמו שותף) חושב שכל דברי חז"ל יש להבינם כתיאור מציאות פשוט, ולכן הולך ומסתבך (כמו שקרה לשותף) בסתירות איומות בין השכל הישר ובין דברי חז"ל והתורה, שאין מהן מוצא אלא להיות מאמין וטיפש או כופר ואינטיליגנטי. אם זו לא מיסיונריות לכפירה ביהדות, מה כן?!]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 08:07 |
|
| |
יונתן מהיכן הציטוט?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/11/2010 08:08:57
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 08:18 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  | לעומת זאת יכול להיות מצב בו אדם מגיע מההנחות למסקנות לא סבירות. אי סבירות כאן לא נמדדת ברמת הסבל שהיא גורמת לך אלא פשוט ברמת היכולת של השיפוט הרציונלי שלך להסכים עם ההנחה. אם מתוך איזה סט של הנחות שמקובלות עלי יצא שהארץ שטוחה או שאזניו של אדם נמצאות בכפות רגליו או שאחד ועוד אחד הם חמש, אין זה קשור למידת הכיף או הסבל שיש לי. אולי תחת איום או מול פיתוי אהיה מוכן להגיד שאני מסכים איתן, אבל בלבי איני מוצא שום דרך לקבלן, לא משנה כמה כסף יוצע לי או כמה אקדחים יוצבו נגדי. לזה קראתי חוסר סבירות או מסקנות מטורפות.
אני לא מחלק ברשותך בין שני סוגי הטירוף, זאת לא שאלה כמותית של יותר או פחות ולא שאלה איכותית האם זו בעיה של רמת הסבל או רמת השיפוט (שאני לא יודע בדיוק איפה הגבול ביניהם). כבר העיר לך בעלבעמיו למעלה שגם המדענים מוכנים ללכת עם הנחותיהם וממצאיהם עד דברים שאדם מן היישוב היה פורץ בזעקות אימה למשמעם. כל השאלה זה על איזו יבלת אתה לוחץ. כשהסתירה והישוב המופלא הם בתוך החדר הממוזג אפשר להתענג ולקבל כל מסקנה, אבל כשהדברים יורדים לשטח וצריך להקריב דברים מציאותיים אז עד כאן. כבר כתבתי פה כמה פעמים שרמת וסגנון ההתנגדות לשיטתי הנוקשה מעודדת אותי כי יש שם יבלת פתוחה שאני דורך עליה, וממילא יש סיכוי ריפוי או לפחות ראיה לנכונות המהלך.
כרגע הקרקע לא בשלה לצרף דברים קשים יותר, אבל אני זורק יריה באויר- הגאון אומר שהארץ באמת שטוחה ורק סיבות חיצוניות גורמות לה להראות עגולה. אז מה עכשיו, נפטר אותו מהאוניבסיטה ונחרים אותו ?
כעת, שים לב שהטקטיקה שלך בויכוחים כאן (מעבר לאד הומינם שאליו כבר התרגלנו) היא להציג הנחות כמו שצריך לקבל את כל מה שאמרו האר"י והגר"א והלשם, או שחז"ל לא טעו במציאות, וללכת איתן "עד הסוף". כשמעירים לך שאפשר לחיות בלי ההנחות האלו, לדוגמה כשמביאים רבים מגדולי ישראל בכל הדורות שללא ספק חשבו וכתבו שיש אצל חז"ל טעויות במציאות, אתה מנסה להסביר ככל יכולתך למה כל התורה היא מקשה אחת ואם הוצאת אבן כל הבנין מתמוטט. מה השגת בטקטיקה הזו? ברור לך שהיא בנויה בדיוק על הנקודה הזו, שרמת השכנוע שאמורה להיות לנו באמיתות התורה לפי שיטתך (כולל כל אגדה וכל מילה שיצאה מפי הגר"א והלשם ור"ח ויטאל) היא כזו שאמורה לאפשר לנו להאמין שהארץ שטוחה ושתינוקות זכרים ונקבות יוצאים מבטן אמם בצורה אחרת מזו המוכרת לכל מילדת. אני אומר לך שאם אתה אכן מקבל את שיטתך אזי כל אדם סביר, כולל אתה, אמור לכפור בהנחות במקום לקבל את המסקנות.
ברגע שאתה קורא לדעותי טקטיקה כבר הפלת עלי את הדואליות הזאת של אחד בפה ואחד בלב. מצטער זו לא טקטיקה זו אמונה צרופה. גרוצ'ו מוכן להחליף אם זה לא מתאים, אני קצת יותר נוקשה.
היות ועכשיו ערב שבת תולדות ויתרוצצו הבנים בקרבה אני מזכיר לכולם שרבקה נרגעה מזה שיש לב שני בנים קיצוניים (ואמיתיים לשיטתי) מאשר בן אחד שבוחר לו סל תפוחים נחמדים (כלשון הזהב של אמשלום). מצטער לאכזבכם, מוכן לעמוד לדין שמיים על דעותי. |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 08:52 |
|
| |
שותף קיצוניות היא לא בהכרח אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2010 11:33 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | יונתן מהיכן הציטוט?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/11/2010 08:08:57
|
|
איזה? ציטטתי כ"כ הרבה דברים... :-)
|
|
|
|
|