מה קרה לתינוקות ?!?!

  אבל מדוע לאנוס את האגדה הפשוטה והתמימה. סיפרו אותה בבבל בדרשה לפני מאות אנשים תמימים ופשוטים, שרחוקים מאד מהשכלתנות שלנו או של הרמב"ם, היש לך צד שאותם אנשים פשוטים באמת חשבו שהכוונה שעוג ביקש לעקור את עם ישראל שיסודו בשלשת אבות? זה הרי ברור שעוג נלחם עם ישראל, לשם מה בא לכאן הר של שלש פרסאות? 

יונתן, נעזוב רגע את הרצון לעשות טובה לחכמים ולסנגר עליהם. האם באמת אתה חושב שכשחכמים סיפרו שעוג מלך הבשן עקר את ההר הם התכוונו שלא היה ולא נברא, והוא רק ביקש לעקור את עם ישראל שמיוסד על שלשה אבות??? אולי נסחפנו קצת עם האפולגטיקה הזו? בא נהיה ישרים, לא יותר הגיוני לחשוב שהחכמים שסיפרו זאת ובודאי תלמידיהם פשוט האמינו באגדה שעוג עקר הר גדול, ואולי זו גוזמא, לא ממש הר, אלא גוש סלע ענק.
לא נראה לך הסיפור, אני מבין אותך, אבל מדוע לאנוס את האגדה הפשוטה והתמימה. סיפרו אותה בבבל בדרשה לפני מאות אנשים תמימים ופשוטים, שרחוקים מאד מהשכלתנות שלנו או של הרמב"ם, היש לך צד שאותם אנשים פשוטים באמת חשבו שהכוונה שעוג ביקש לעקור את עם ישראל שיסודו בשלשת אבות? זה הרי ברור שעוג נלחם עם ישראל, לשם מה בא לכאן הר של שלש פרסאות? כי לפי זה גם עמלק ביקש לעקור הר של שלש פרסאות, וגם עשיו, ובעצם כל מי שנלחם אתנו עקר הר של שלש פרסאות.

חכלילי ויונתן, אני מכיר את הטקסטים האלו, עזבו רגע את הציטוטים, ואמרו לי האם באמת אתם חושבים שזו היתה כוונת חכמים. מבין אותכם מאד שלא נראה הגיוני שהרים הר, ומבין אותכם מאד שמתחשק לכם להיות מהקבוצה שהרמב"ם אמר שהם חכמים, וכן שרוצים ליישב דברי חכמים, ושלא סביר שהם היו הברון מינכהאוזן.
יופי, עכשיו תדמינו לעצמכם את החכמים מספרים את הסיפור הזה, באמת נראה לכם שזה הומצא כדי לעורר ישנים? זה דומה לאותו חכם שאמר שילדה ס' רבוא ואחרי זה הסביר שהכוונה שקול כס' רבוא? הוא פשוט אמר מליצה והסביר אותה . הוא לא בדה מעשיה מלבו בלי קשר, כשברור שאנשים בדור ההוא לא שאלו שאלות והבינו אותה כפשוטה.
וגם אם נניח שהאגדה הזו באה לעורר אנשים מהשינה, זה פתרון לשלשה אגדות מהש"ס או ארבעה, מה תעשו עם השאר? מאות סיפורים בש"ס כולם בלבולי מח שאף אחד לא חשב שהם היו אבל באו לעורר אנשים מהשינה, נו באמת, זה ריאלי?
מי בכלל דיבר בצורה כזו, סיפר לאנשים פשוטים סיפור, אבל התכוין לשלשה אבות? זה תסריט הגיוני או שזו אפלוגטיקה הזויה כדי לישון טוב בלילה?

חכלילי ויונתן, אני מכיר את הטקסטים האלו, עזבו רגע את הציטוטים, ואמרו לי האם באמת אתם חושבים שזו היתה כוונת חכמים. מבין אותכם מאד שלא נראה הגיוני שהרים הר, ומבין אותכם מאד שמתחשק לכם להיות מהקבוצה שהרמב"ם אמר שהם חכמים, וכן שרוצים ליישב דברי חכמים, ושלא סביר שהם היו הברון מינכהאוזן.
יופי, עכשיו תדמינו לעצמכם את החכמים מספרים את הסיפור הזה, באמת נראה לכם שזה הומצא כדי לעורר ישנים? זה דומה לאותו חכם שאמר שילדה ס' רבוא ואחרי זה הסביר שהכוונה שקול כס' רבוא? הוא פשוט אמר מליצה והסביר אותה . הוא לא בדה מעשיה מלבו בלי קשר, כשברור שאנשים בדור ההוא לא שאלו שאלות והבינו אותה כפשוטה.
וגם אם נניח שהאגדה הזו באה לעורר אנשים מהשינה, זה פתרון לשלשה אגדות מהש"ס או ארבעה, מה תעשו עם השאר? מאות סיפורים בש"ס כולם בלבולי מח שאף אחד לא חשב שהם היו אבל באו לעורר אנשים מהשינה, נו באמת, זה ריאלי?
מי בכלל דיבר בצורה כזו, סיפר לאנשים פשוטים סיפור, אבל התכוין לשלשה אבות? זה תסריט הגיוני או שזו אפלוגטיקה הזויה כדי לישון טוב בלילה?

לעומת זאת יכול להיות מצב בו אדם מגיע מההנחות למסקנות לא סבירות. אי סבירות כאן לא נמדדת ברמת הסבל שהיא גורמת לך אלא פשוט ברמת היכולת של השיפוט הרציונלי שלך להסכים עם ההנחה. אם מתוך איזה סט של הנחות שמקובלות עלי יצא שהארץ שטוחה או שאזניו של אדם נמצאות בכפות רגליו או שאחד ועוד אחד הם חמש, אין זה  קשור למידת הכיף או הסבל שיש לי. אולי תחת איום או מול פיתוי אהיה מוכן להגיד שאני מסכים איתן, אבל בלבי איני מוצא שום דרך לקבלן, לא משנה כמה כסף יוצע לי או כמה אקדחים יוצבו נגדי. לזה קראתי חוסר סבירות או מסקנות מטורפות.

אני לא מחלק ברשותך בין שני סוגי הטירוף, זאת לא שאלה כמותית של יותר או פחות ולא שאלה איכותית האם זו בעיה של רמת הסבל או רמת השיפוט (שאני לא יודע בדיוק איפה הגבול ביניהם). כבר העיר לך בעלבעמיו למעלה שגם המדענים מוכנים ללכת עם הנחותיהם וממצאיהם עד דברים שאדם מן היישוב היה פורץ בזעקות אימה למשמעם. כל השאלה זה על איזו יבלת אתה לוחץ. כשהסתירה והישוב המופלא הם בתוך החדר הממוזג אפשר להתענג ולקבל כל מסקנה, אבל כשהדברים יורדים לשטח וצריך להקריב דברים מציאותיים אז עד כאן. כבר כתבתי פה כמה פעמים שרמת וסגנון ההתנגדות לשיטתי הנוקשה מעודדת אותי כי יש שם יבלת פתוחה שאני דורך עליה, וממילא יש סיכוי ריפוי או לפחות ראיה לנכונות המהלך.

כרגע הקרקע לא בשלה לצרף דברים קשים יותר, אבל אני זורק יריה באויר- הגאון אומר שהארץ באמת שטוחה ורק סיבות חיצוניות גורמות לה להראות עגולה. אז מה עכשיו, נפטר אותו מהאוניבסיטה ונחרים אותו ?

כעת, שים לב שהטקטיקה שלך בויכוחים כאן (מעבר לאד הומינם שאליו כבר התרגלנו) היא להציג הנחות כמו שצריך לקבל את כל מה שאמרו האר"י והגר"א והלשם, או שחז"ל לא טעו במציאות, וללכת איתן "עד הסוף". כשמעירים לך שאפשר לחיות בלי ההנחות האלו, לדוגמה כשמביאים רבים מגדולי ישראל בכל הדורות  שללא ספק חשבו וכתבו שיש אצל חז"ל טעויות במציאות, אתה מנסה להסביר ככל יכולתך למה כל התורה היא מקשה אחת ואם הוצאת אבן כל הבנין מתמוטט. מה השגת בטקטיקה הזו? ברור לך שהיא בנויה בדיוק על הנקודה הזו, שרמת השכנוע שאמורה להיות לנו באמיתות התורה לפי שיטתך (כולל כל אגדה וכל מילה שיצאה מפי הגר"א והלשם ור"ח ויטאל) היא כזו שאמורה לאפשר לנו להאמין שהארץ  שטוחה ושתינוקות זכרים ונקבות יוצאים מבטן אמם בצורה אחרת מזו המוכרת לכל מילדת. אני אומר לך שאם אתה אכן מקבל את שיטתך אזי כל אדם סביר, כולל אתה,  אמור לכפור בהנחות במקום לקבל את המסקנות.

ברגע שאתה קורא לדעותי טקטיקה כבר הפלת עלי את הדואליות הזאת של אחד בפה ואחד בלב. מצטער זו לא טקטיקה זו אמונה צרופה. גרוצ'ו מוכן להחליף אם זה לא מתאים, אני קצת יותר נוקשה.
היות ועכשיו ערב שבת תולדות ויתרוצצו הבנים בקרבה אני מזכיר לכולם שרבקה נרגעה מזה שיש לב שני בנים קיצוניים (ואמיתיים לשיטתי) מאשר בן אחד שבוחר לו סל תפוחים נחמדים (כלשון הזהב של אמשלום). מצטער לאכזבכם, מוכן לעמוד לדין שמיים על דעותי.