מה קרה לתינוקות ?!?!

שותף:

בתשובתך אלי אתה מערב שני סוגי "טירופים". אני טענתי כלפיך שכאשר המסקנות מטורפות כדאי לחזור ולבדוק את הנחות היסוד, ואילו אתה השבת בדוגמה בה אדם צריך למסור את הנפש, מעשה שאותו הגדרת כמטורף.

לא לזה היתה כונתי. אדם יכול להגיע מן התיאוריות שלו למסקנה שהוא צריך לגרום לעצמו או לאחרים סבל גדול, זה כמובן מחייב לשקול ברצינות את התיאוריה, אבל אם ההנחות חזקות והמסקנות נובעות מהן אז זהו זה.

לעומת זאת יכול להיות מצב בו אדם מגיע מההנחות למסקנות לא סבירות. אי סבירות כאן לא נמדדת ברמת הסבל שהיא גורמת לך אלא פשוט ברמת היכולת של השיפוט הרציונלי שלך להסכים עם ההנחה. אם מתוך איזה סט של הנחות שמקובלות עלי יצא שהארץ שטוחה או שאזניו של אדם נמצאות בכפות רגליו או שאחד ועוד אחד הם חמש, אין זה  קשור למידת הכיף או הסבל שיש לי. אולי תחת איום או מול פיתוי אהיה מוכן להגיד שאני מסכים איתן, אבל בלבי איני מוצא שום דרך לקבלן, לא משנה כמה כסף יוצע לי או כמה אקדחים יוצבו נגדי. לזה קראתי חוסר סבירות או מסקנות מטורפות.

נמנע ההגיון הוא שתהיה שיטתיות בשכיבת התינוק, שכן התינוק משנה את תנוחתו כל הזמן בתנועה חפשית בתוך הרחם, זה טבעו של הרחם, והתינוק נתון בתוך מים ובתוך חלל ולכן יכול לנוע בחפשיות, מה שמביא אותו לפעמים למצג עכוז. בכדי ליצור שיטתיות שתנבע מחוקי הטבע והסיבתיות ותמיין שכיבת  תינוק בעת הלידה במצג מסויים יש צורך בחוקי טבע בלתי ידועים. או בנסים מתמידים, שתמיד מכוונים את מצג התינוק בעת הלידה על פי סיבות סודיות.