|
|
| נשלח ב-3/11/2010 23:07 |
 |
| |
צענע,
מצטער. בהעתקה שלמעלה נפלה טעות והנכון הוא כפי שציטטתי בפעם השנייה. הפירוש הוא פשוט. 'דומה' שם של שר הממונה על הרוחות, וכך הדברים מופיעים במפורש בהמשך הקטע של מדרש תהלים.
ירוחם,
וכי אין מנהגים שיש בהם טעם. כמדומה אני שהזכרת כמה מהם באשכול אחר. כגון לאכול ביצה עם בצל וגלר בשבת. אשר לרבי שאמר את הדברים שאתה מייחס לו איני יודע מיהו. אנא החכם אותי ואקרא לך 'רבי אלופי ומיודעי'.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 03/11/2010 23:12:20
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 10:44 |
|
| |
שמעו סיפור: יום אחד מצלצל הטלפון בביתו של חצקל בוקר טוב חצקל. מדבר יוקל. בוקר טוב יוקל שמעתי שזכית בפיס בסך מיליון דולר ורציתי לברך אותך. איך ההרגשה? זה נכון, אבל לא לגמרי מדויק. ראשית מדובר בשני מיליון דולר, ושנית לא זכיתי אלא הפסדתי בהימורים. כמדומני שהדיון שלפנינו אינו רחוק הרבה מהסיפור הנזכר. חברים, מה יהיה? מה אם כן קרה באמת בשעות הדמדומים של מוצאי שבת. מי יציל אותנו מן הפלונטר?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 11:21 |
|
| |
אליעזר יום אחד קרא חצקל בעיתון כי הוא מת! מיד טלפן לחברו הטוב יענקל. ושאל אותו- ראית בעיתון שמתתי? - כ ן כ ן כ ן ק ר א ת י מ א י פ ה א ת ה מ ד ב ר ?.. אני מבין כי בתור חוקר אתה רוצה לחקור- וכבר כתב קהלת כי אין מה לחקור-
וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם
והמסקנה
לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים:
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 11:29 |
|
| |
ירוחם,
נעזוב את המתים. אני תהילה לאל בין החיים, והריני שואל:
למען השם, מה קרה אי שם בתקופת הגאונים או הראשונים שהתחילו לומר צדקתך צדק בשבת?
תורה/מחקר היא וללמוד/לחקור אני צריך!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 11:48 |
|
| |
אליעזר
שלא תחשוב שאני עוזב את הזירה- יש לי משהו בראש- כשיבשיל אחזור לנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:19 |
|
| |
ספר אבודרהם דיני שלש סעודות
אמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקדש (קיז. ב') שחייב אדם לקיים ג' סעודות בשבת ודריש לה מקרא שנאמר (שמות טז, כה) כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. ובשכר המצוה הזאת אמרינן התם כל המקיים שלש סעדות בשבת ניצל משלש פורעניות: מחבלו של משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנם. ובכל אחד מאלו השלשה פורעניות הזכיר יום: חבלו של משיח לפני בא יום ה' (מלאכי ג' כג) מלחמת גוג ומגוג והיה ביום בא גוג (יחזקאל לח, יח) דינה של גיהנם הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג, יט) ועוד אמרינן
נדמה לי כי הפסוקים ממלאכי הם מקור ל גהנום ואש וכו'
שאלה לסעודה השלישית קוראים סעודה שלישית- או אפילו שלש סעודות ודאי שביידיש- לה לא נקראת הסעודה הראשונה והשניה גם כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:45 |
|
| |
שוב תשובה בשם הסבא הרומני שלי:
סעודה ראשונה ושניה היהודי רעב, הוא מגיע לאכול אחרי הרבה זמן שהוא לא אכל . בסעודה שלישית הוא לא רעב, ולכן כשאוכל ניכר שאוכל בשביל המצוה.
ועל כן בסעודה שלישית הוא מקבל שכר כנגד ג' סעודות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 19:51 |
|
| |
הסבא הרומני שלך צדק אומנם אבל לפי מחשבה של לומד גמרא, אדם האוכל שלש סעודות מגלה דעתו רק בסעודה השלישית שלשם מצוה הוא אכל גם את יתר הסעודות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 20:05 |
|
| |
ירוחם ואברהם,
דברי האבודרהם טובים וגם דברי הסבא הרומני טובים. אבל מה עם 'צדקתך צדק' והמתים הצמאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 20:19 |
|
| |
ראיתי כי צדקתך כהררי אל וגו' כנגד חבלי משיח צדקתך א' עד מרום כנגד מלחמת גוג ומגוג- צדקך צדק לעולם ותורתך אמת- כנגד דינה של גהנום,
נו אם יש גהנום- אז יש מתים
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 22:07 |
|
| |
אליעזר, מה תבקש אחר משפט המחץ שהובא לעיל:
| אברהםהעברי כתב: |  |
והטעם המנצח, מובא באור זרוע הנ"ל, וזה לשונו:
"ומורי ה"ר יהודה חסיד זצ"ל אמר לי שמה שאנו אומרים צדקתך במנחה בשבת היינו משום שאותם פסוקים מדברים מתורה וממלאכים ומגיהנם. כך שמעתי מפיו ולא פי' לי הטעם כי לא שאלתיו" (. . . . . . ?!?!?! )
_________________
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2010 22:23 |
|
| |
העתקתי מאשכול 'עיונים ותמיהות': אבולוציה של מנהגון
בסעודה שלישית בשבת זו היתה בעיה הלכתית. אם אוכלים אחר השקיעה/צה"כ נכנסים לספק פוסקים משולש. האם להגיד רצה, יעלה ויבוא, או שניהם.
שמתי לב שאנשים מדברים על זה כאיסור. 'אסור לאכול לחם מהשקיעה'!
פיתחתי במוחי הקודח סיפור דמיוני.
הרקע:
הספק ההלכתי נפשט, רוב מנין ובנין של הפוסקים מכריעים כאחד מהצדדים.
בשבת ער"ח הבאה, הלכו כל האנשים הישרים והשפויים לביתם, וסעדו ליבם בפת כרצונם בלי להסתכל על השעון. אך רוב האנשים אמרו "מה פתאום, מנהג ישראל במשך כל הדורות שלא לאכול פת מהשקיעה בער"ח שחל בשבת"! וכך רוב ישראל הכשרים והיראים החרדים לדבר ה', המשיכו במנהג הקדוש, שלא לאכול פת מהשקיעה בער"ח שחל בשבת.
כעבור מאה שנה:
בפורום 'עצור כאן חושבים' נפתח לו דיון ב'אשכול המנהגים'.
הנושא: מקור המנהג שאין אוכלים פת מהשקיעה בערב ראש חודש שחל בשבת.
אליעזרל (נינו של חוקר התלמוד הנודע ד"ר אליעזרט. התפרסם בעקבות דעותיו הכפרניות. בין היתר טען, כי אין המתים צמאים) הביא מדרש בו כתוב, כי כיון שהמתים יוצאים בר"ח מהגיהנום להפסקה בה עורכים להם סעודת ראש חודש, נמנעים קרוביהם לגזול להם את הפת. והקשה ע"ז אליעזרל, וכי אין מספיק פת למתים ולחיים?
ניק בשם 'יוסףהצדיק' (נינו של אברהםהעברי) עשה חיפוש זריז בפרוייקט השו"ת של בר אילן [גרסה 119+++] וגילה את מקור המנהג באחד מקדמוני האחרונים. זה הביא מדרש 'ילקוט טובך לשבח' בו מפורש כי בשנת תרכ"ח, בערב ראש חודש חשון, נפטר ר' ידידה ב"ר רפאל אהרן מונסונייגו- מח"ס דבר אמת. ובאותה שנה חל ער"ח בשבת. וכיון שאותה הפת שהיתה בביתו נטמאה והיו צריכים להשליכה, ולא היה להם פת לסעודה שלישית, התקינו שלא יאכלו פת בסעודה שלישית בכל העיר וגלילותיה כלל. אמנם במקומות אחרים לא קיבלו את התקנה, אך כדי לא לעוקרה השאירוה לער"ח שחל בשבת, ומהשקיעה ואילך, זכר לאותו מעשה.
והקשה על זה יוסףהצדיק, א- מדוע כל בני ישראל צריכים לסבול משום שלבני משפחות של האי גברא יקירא מח"ס דבר אמת לא היה פת לסעודה שלישית. ב- וכי מה ענין השקיעה לאותו מעשה.
וכן הקשה, למדרש שהביא אליעזרל, מדוע דבר זה נוהג רק בשבת. צריך לנהוג כן בכל ראש חודש אף אם חל באמצע השבוע.
והשיב הניק 'מרחםשמ', שכל המנהג הזה הוא בכלל 'קשקוש בלבוש' , וכי אצלם במשפחה יש מנהג (כך כתב הסבא בצוואה) - לא להקפיד כלל על מנהגים שלא ידוע טעמם (והוסיף עוד כהנה וכהנה סיפורים ווארטים, אכמ"ל).
אח"כ כתב נחמני, מראשי הפורום, הודעה ארוכה ומפורטת בטוב טעם, בה הוא דן בהרחבה בכל פרטי המנהג, שורשיו, טעמיו ופרט את הנקודות הטעונות ביאור. בין השורות נכתב, ברוב דיפלומטיות, כי המנהג הזה הוא שטות והבל ואין צורך לדון בו כלל.
יוחנןפאולוס ה-19 כתב כי זה סתם קישקוש, ובטח פעם היה איזה ספק הלכתי בקשר ל'רצה' ו'יעלה ויבוא' ומאז נכנס הדבר כמנהג קדוש. רבים מחברי הפורום מחו וכעסו בעקבות דבריו הפרובוקטיביים. _________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:22 |
|
| |
באשכול הסמוך, (נסים עדיין קורים?), מתפתח דיון האם נסים הנעשים בגופת אדם מת, נעשים לצרכו או לצורך סביבתו.
דיון זה נוגע באופן ישיר לנושא האשכול, האם המתים מרגישים.
האם יש הוכחה מהגמ' וחז"ל כי נסים שנעשו בגופותים של צדיקים (שלא שלטה בהם רימה וכד') נעשו לכבוד הצדיקים עצמם? כנראה שכן.
מסופר על ר' אלעזר, כמדומני, שלא שלטה בו רימה אחר שנפטר, והיה נמצא בעליית הגג (מה עם כבו המת?). יום אחד ראתה אשתו תולעת יוצאת אוזנו.
בלילה נגלה אליה וסיפר לה שזה עונש על חטא מסוים שעשה בחייו (מביא המקור יבוא על שכרו).
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 21/11/2010 20:35:20
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:24 |
|
| |
אברהם, אם אתה מפנה לאשכול סמוך אף אני אעשה כן. סיפור זה יש לפרש כפשוטו או כמדרשו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 20:28 |
|
| |
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 21/11/2010 20:32:43
|
|
|
|
|
