| נשלח ב-3/11/2010 02:53 |
 |
| |
-מה כל ההבדל בין כופרים למאמינים..??
מה שמשותף לכל אדם ואדם באשר הוא זו האמונה שלפיה הוא חי..
ההבדל בין כולנו זה באמונה שלנו (נכון שיש עוד הבדלים אבל זה שורש ההבדל)
כלומר אדם בלי אמונה זה אדם שמהר מאד ימצא את עצמו תלוש מהמציאות והיה כלא היה כוון שבלי מוסכמות חברתיות.. וכן בלי מצפון מינימאלי איש את רעהו חיים בלעו..
לכן כל אדם חייב להאמין באיזו שהיא דרך שלפיה הוא חי את חיו המאמינים בדרך התורה במה הם בעצם מאמינים?? וכן הכופרים (מכחישים) בדרך התורה במה הם בעצם כופרים??
אלה שמאמינים בדרך התורה הם מאמינים בה רק משום שהם נשענים על גדולי הדורות למיניהם שהם גדולי הצדיקים למיניהם וכן על המסורת הקדושה שיש לעם ישראל כך שכל אמונתם של עם ישראל זה רק בזכות הצדיקים שישנם בעם ישראל כי לולי הצדיקים בעם ישראל המאמינים לא היו מחזיקים מעמד כי לא היה מי שיברר להם את האמונה.. עד כדי כך שהם לאט לאט היו נחלשים באמונתם.. נמצא, שכל כח האמונה בה' ית' ובתורתו תלוי ועומד בכח הצדיקים שבכל הדורות כולם נמצא שמה שנותן ליהודי זה או אחר כח להחזיק באמונה זה בעצם היחס והאמונה שלו אל הצדיקים.. כך שבלי צדיקים אין אמונה!!!!
כי אם אין את שבעת הרועים וכן את רשב"י, מרן הבית יוסף, וכל גדולי הצדיקים למיניהם אין בעצם אמונה!!!כך שכל האמונה של עם ישראל תלוי ועומד על היחס שלהם אל גדולי הצדיקים שבכל הדורות..
נמצא שעם ישראל בעומק מאמין בה' ית' ובתורתו בעיקר (ולא רק) בזכות הצדיקים למיניהם..
אם כן במה הכופרים יכולים לכפור??? התשובה פשוטה הכופרים יכולים לכפור רק בדברי הצדיקים..
כל הכח של הכופרים זה רק בדבריהם של הצדיקים.. כי להוכיח שאין השגחה זה אי אפשר לעשות לכן מה כל כח כפירתם?? כח כפירתם זה בהתיחסות שלהם אל הצדיקים כאל אנשים רגילים ופעמים יותר גרוע מזה.. ובעצם זה שהם מאמינים שהצדיקים הם לא אנשים מיוחדים בזה הם נותנים לעצמם חיזוק וכח לכפור בתורה ובהשגחה.. כלומר כל ההבדל בין כופר למאמין זה בהתיחסות שלהם אל חכמי ישראל וגדולי ישראל לדורותם.. המאמינים מתיחסים מחזיקים ובעיקר מאמינים לגדולי ישראל לדורותם והכופרים לא מתיחסים ולא כל כך מחזיקים ובעיקר לא מאמינים לגדולי ישראל לדורותם נמצא שכל ההבדל בין כופר למאמין זה באמונה לסיפורי הצדיקים למיניהם.. המאמינים שגדלו על סיפורים על גדולי ישראל והם מאמינים לחלק גדול מהסיפורים.. אז ממלא הם מאמינים לתורה ולהשגחה העליונה, הכופרים שלא גדלו עם גדולי ישראל למיניהם.. ולא למדו והבינו מה זה גדולי ישראל האמיתיים לאו דווקא הגדולים היום אלא אפילו שוכני עפר מלפני 150 ויותר, הם שלא גדלו על זה או שגדלו ומשום מה אינם מאמינים לזה משום כך הם כופרים כלומר אדם כופר זה אדם שלדעתו ח"ו אין הבדל בין חכמי ישראל לבין חכמי אומות העולם.. כי הכל מתחיל מזה לדעת הכופרים חכמי ישראל הם אכן חכמים אבל גם חכמי האומות הם חכמים והכופרים לא רואים את ההבדל ביניהם, לדעת המאמינים חכמי ישראל הם לא רק חכמים אלא הם קדושים (מובדלים מנגיעות)
בזה הם נבדלים מכל חכמי האומות ומשום כך המאמינים מאמינים בגדולי ישראל יותר מחכמי האומות כי חכמה בגוים תאמין אבל תורה בגויים אל תאמין.. נמצא שברגע שהאדם יבין באמת את קדושת חכמי ישראל באותו רגע הוא יתחיל להאמין.. וברגע שהאדם יחלש בנקודה הזו באותו הרגע הוא יחלש באמונה..
(נראה לי שבגלל זה קם לו הפורום "חרדים בעל כורחם".. הכל בגלל זה שהרבנים של היום זה לא כמו הרבנים של פעם..) כלומר ההבדל בין כופר למאמין זה בכח המיוחד של גדולי ישראל..
המאמין מאמין בכח המיוחד של גדולי ישראל והכופר לא מאמין בזה כל כך, ואפילו הוא צוחק על זה..
כי לדעת הכופר יש גם את חכמי האומות שלדעתו אין כל כך הבדל ביניהם ח"ו..
נמצא שהשאלה העיקרית שמבדילה בין כופר למאמין זה האם גדולי ישראל לדורותם..
היו מיוחדים וקדושים מכל העולם כולו או שמא ח"ו לא.. כך שכל ההבדל בין כופר למאמין נמצא ועומד על אמונת חכמים.. למאמין יש אמונת חכמים לכופר אין אמונת חכמים.. וזה כל ההבדל.. בעזרת ה' אכתוב אשכול אחר.. בנושא אמונת חכמים אם זה דמיון או מציאות.. ואדון בברור הענין שנקרא אמונת החכמים.. ובמה נבדלים חכמי ישראל מכל העולם כולו..
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 06:56 |
|
| |
ולמה החכמים האמינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 07:49 |
|
| |
דפ"ל
אומרין העולם שאפיקוריס הנמשך אצל מאמין שוטה להתווכח עמו, משמע קצת שרוצה חיזוקין לאפיקורסות שלו, ולכן הולך להמחיש לעצמו ראו מאמינים כמה שוטים הם, כמה אדומים כרבולותיהן, וכמה מגוחכים פיקת קועיהן בעת התאמצם ליישב בלבולין שלהם
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 08:39 |
|
| |
דפל,
שאלת ולמה החכמים מאמינים ? הכותב כתב " כי לולי הצדיקים בעם ישראל, המאמינים לא היו מחזיקים מעמד כי לא היה מי שיברר להם את האמונה.. " אכן, החכמים (לפחות חלק מהם) מבררים את האמונה עד כמה שניתן, בדרכים המקובלות של הגיון וסבירות. אלא שעל מנת לעסוק בכך - מזהירים הם עצמם - צריך להיות, מלבד חכמים גדולים, גם צדיקים בעלי שליטה עצמית, ללא נגיעות, שכן הבירור יכול להוביל למסקנה המחייבת שינוי באורחות החיים וקבלת עול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 08:41 |
|
| |
הספרן
אומרים העולם שמאמין ההולך אצל אפיקורס שוטה להסביר לו, גם הוא מחזק את עצמו בחיזוקין..
או שכותב ספר ואומר השואל: מורי ורבי העמידני בקרן אורה, ונותן תשובות לעצמו, ומיד לאחר מכן נותן בפי התלמיד דברי שבח וקילוסין על תשובות נפלאות שלו וכיוצא בזה חיזוקין שאדם מחזק עצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 09:40 |
|
| |
ומה הקנה מידה- ממתי אדם נחשב לחכם? האם מאותו רגע שהרבה אנשים שהם לא חכמים אומרים עליו שהוא חכם?. ממתי אנשים שהם לא חכמים יודעים לקבוע מי הוא חכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:30 |
|
| |
נדמה לי שהפותח האשכול מדבר על מאמין וכופר שלא רוצים להיות חכמים בעצמם, כלומר ראש קטן,
ולכן צודק הוא שכל ההבדל במי יש להם אימון,
או בחכמי ישראל או בחכמי האומות,
אז בעצם הכופר דנן הוא לא כופר הוא מאמין בחכמי האומות יש לו אימון בהם,
וכן המאמין דנן גם בעצם לא מאמין, יש לו אימון שחכמי ישראל,
אבל חייב להיות ברור לפותח האשכול, שאין זה אמונה של התורה והיהדות,
למאמין שכזה מחכה גן עדן בדיוק כמו למאמין מוסלומי שמתאבד לדעת לכבוד האלוקים,
הרי את האמונת חכמים יש לערבי כמו למאמין דנן, אפי' יותר ממנו, הוא מוכן להקריב את חייו בשביל האמונת חכמים שלו,
גם הכופר דנן שיש לו אימון בחכמי האומות גם הולך כעיוור בחושך,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:39 |
|
| |
| ספרן כתב: |  |
הכותב כתב " כי לולי הצדיקים בעם ישראל, המאמינים לא היו מחזיקים מעמד כי לא היה מי שיברר להם את האמונה.. " אכן, החכמים (לפחות חלק מהם) מבררים את האמונה עד כמה שניתן, בדרכים המקובלות של הגיון וסבירות. אלא שעל מנת לעסוק בכך - מזהירים הם עצמם - צריך להיות, מלבד חכמים גדולים, גם צדיקים בעלי שליטה עצמית, ללא נגיעות, שכן הבירור יכול להוביל למסקנה המחייבת שינוי באורחות החיים וקבלת עול. |
|
[ספרן,
לא הבנתי - החכמים אמורים להיות בעלי שליטה עצמית ונטולי נגיעות כדי שיוכלו, אם יתברר כך, להגיע למסקנה המחייבת שינוי באורחות החיים וקבלת עול? או שמא הם אמורים להיות בעלי נגיעות דוקא, כדי שלא יגיעו ח"ו למסקנה המחייבת שינוי באורחות החיים וקבלת עול?]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:44 |
|
| |
מסורתי
העלית כמה שאלות חשובות, ואני חוזר עליהן:
א. במה מאמינים האנשים שמוגדרים כ"מאמינים"?
ב. במה מאמינים אלו שמוגדרים כ"כופרים"?
ג. במה מאמינים אלו שמוגדרים כ"מאמינים יהודים"?
ד. אלו שמוגדרים כמאמינים יהודים, האם אמונתם תלויה ב"צדיקים?
ה. מה הם "צדיקים"? איך הם זכו למעלתם זו?
אם אני מעיין בשאלותיך, חוששני שהתשובות שהצגת לוקחות בפשטנות יתר. זו שאלה חשובה, במה אנו מאמינים. אפשר וראוי גם לדון בשאלה עד כמה אמונותינו מודעות לנו, אם יש בהן סתירות ואין אנו נוהגים בהן, ואם אנו מסוגלים להחזיק באמונות בכוח הרצון או שלעתים אנו מתחילים את החיים עם אמונות מסויימות, מעצבים אותן, אך הן עדיין נותרות עוצמתיות, כביכול מתחת לפני השטח.
זה נושא מעניין וחשוב מאד. אדגים זאת. נניח שאדם גדל על חשיבה תמימה שאם מתפללים מספיק טוב, מספיק "חזק" ואם מבקשים ברכה מ"צדיקים", כל בקשה תתמלא. חולים יבריאו, בעיות כספיות ייפתרו, ועוד.
אדם גדל והעובדות מאלצות אותו לתקן את אמונתו זו. הרי העולם לא מתנהג בצורה כזו. יתכן שעלינו להשתדל יותר בתפילה, אבל לא כל תפילה שלנו מובילה היישר לתוצאה שעליה התפללנו. אפשר לרוץ ל"צדיקים" ולבקש ברכות. אבל לא כל ברכה מתקיימת. אפשר למצוא תירוצים. לא היינו ראויים לברכה ועוד. אבל אי אפשר להישאר עם ההנחה התמימה שכל ברכת "צדיק" חלה מייד.
אז אנו גדלים ומעדכנים את אמונתנו. ובכל זאת, מי שחלילה בא עליו משבר, אם פגעה בו מידת הדין והוא או אחד מאהוביו חלו קשה, האם לא יחזור לרוץ ל"צדיקים"? מה זה אומר על אמונותיו ועל היחס שלו אליהן?
זו שאלה שראוי לדון בה.
לעומת זה, הנושא שדנת בו בהרחבה, כלומר התלות של עם ישראל בצדיקים כדי להתקיים וכדי להאמין, כמדומני שעובדתית זה לא נכון ואף חבל על הזמן לעסוק בכך. אבל גם זה נושא שאפשר לעסוק בו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:45 |
|
| |
והודעת הנהלה
כיון שהנך כותב חדש, בבקשה לא לפתוח אשכולות בלי לשלוח אותם לקבלת אישור. האשכול הנוכחי לא היה מקבל אישור כפי שהוא. כיון שנפתח דיון וכיון שגם אני עמלתי להגדיר מה יכול לעלות כאן לדיון, נותר האשכול הזה במקומו. אך לפעם הבאה יש לשלוח אשכול לבדיקה ואישור!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:52 |
|
| |
[ אמשלום, באמת לא הבנת ? ]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:54 |
|
| |
ארתח
גם אם כתבת בהומור, העלית נקודות נוספות שראוי לדון בהן. אולי ראוי לפצל? בכל אופן, היטבת לשאול אם מי שטוען לאפיקורסות ובא לשוחח עם מאמין המעוניין לקרב, מה מטרתו? למצוא אישוש ללעגו למאמין או שיש לו סיבה אחרת? הרי יש שכותבים מכל מיני סיבות, כמו ענין אינטלקטואלי, שעשוע, אהבת הניצוח (=ויכוח) ועוד.
אני סבור שמי שמגיע כדי לערער ולתקוף זה מעיד שהדבר חשוב לו. ואם זה חשוב לו, אז זו כבר התחלה של תשובה והתקרבות...
אך מה לגבי הצד השני? מה לגבי מי שעוסק בתשובות (או, "תשובות")? האם זה בגלל שהוא עצמו אינו משוכנע? או בגלל שהוא רוצה להיות "מתקן עולם" והאינטרנט למשל היא כלי נוח עבורו? יש כה הרבה אפשרויות מלבד אלו שהוזכרו כאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 11:55 |
|
| |
ספרן
האם אתה לא מניח את המבוקש? כלומר שנטולי נגיעות יגיעו למסקנה של קבלת עול בצורה שאתה רוצה?
ניתן גם לטעון שלדתיים יש נגיעה להוכיח את אמונתם, כדי שלא יראו מוזרים בקבלת עול כ"כ קשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 12:03 |
|
| |
ספרן ואמשלום
אנו מתייחסים כמדומה לקטגוריה של בני אדם שאמורים להיות ייחודיים. "צדיקים". אני מוסיף: יש להבדיל בין המצוי לבין האידיאל הטיפולוגי (=תיאור שהינו בגדר האידיאל של איך צדיק אמור להיות, לחשוב, להתנהג ולהיראות).
ראשית, כמדומה שמסורתי, פותח האשכול, לא התכוון לצדיקים מהסוג של ספרן.
שנית, הצדיק שבוחן את עצמו, היה ראוי לכנותו "הפילוסוף". לא כן?
שלישית, הפילוסוף זקוק אכן לכוחות נפש. גם כדי לשמוע ולנסח שאלות מפחידות שמערערות על יסודות חייו. גם כדי לדון בהן ברגיעה. ואז, אם יש רגע שבו נראה לו שהתשובות מכריעות לצד השני שאליו הורגל ובו הוא רוצה להאמין, מה עושים אז?
לפי ספרן, נראה שעליו להמשיך לאחוז בדעות ה"צדיקיות" שהפכו אותו למה שהוא בעיני מסורתי. גם אם יש ראיות מכריעות להיפוך? או גם אם מתברר שאין יסוד משכנע וחד משמעי לאמונותיו?
זה כבר נראה בעיני כר' נחמן מברסלב, שנאחז "בשינים" באמונה. ואכן לפעמים כך עובר עלינו בעולם הזה. רק שזה לא כל כך פילוסופי. או לא רק פילוסופי.
לפי אמשלום, על האדם לדעת לשנות וללכת אחרי האמת שנתגלתה לו. כך לפי המדרשים שלנו נהג אברהם אבינו, וזה דגם מופת.
אבל כמדומה שההוכחות שהיו מכריעות בימי אברהם ובימי ר' יהודה הלוי בעל הכוזרי חדלו להיות משכנעות.
כפי שהעיר לי ספרן באישי, פרופסור אליעזר גולדמן העלה את הטענה, בניתוח שקשה לערער עליו, שאם אנו מחפשים הוכחות שישכנעו אחרים, לא נמצא אותן בתוך המדע או הפילוסופיה.
ואם הצדיק מקפיד רק על מה שהוכח לו, איך ישמור על צדיקותו?
(אחת התשובות היא שיש לדון ברמה ההוכחות הנדרשות ואיך נוהגים בצורה רציונלית בעולם. תשובה נוספת, בסגנון הרב סולוביצ'יק, היא שאכן אי אפשר להוכיח לאחרים. אדם יכול, במקרה הטוב, להוכיח לעצמו. וזו לדעתי התשובה לשאלת אמשלום. הצדיק נשאר עם אמונתו כי היא חיה עבורו. אין אנו מסתפקים באמת אם אנו חולמים או שבויים במעבדה של מדען מטורף כמו בקושיות של דקרט. כך גם לגבי אמונה דתית).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 12:04 |
|
| |
בעל בעמיו
לא הספקתי לראות את דבריך. אחרת הייתי מציין אותך כנמען.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2010 12:07 |
|
| |
מיימוני
לפי הרב סולובייצ'יק איך יהדות יכולה להיות דת צבורית?
|
|
|
|
|
