בית פורומים בצלצלי שמע

טעימות מהפורום הסגור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/12/2011 15:04 לינק ישיר 

הנעץ נפל והאשכול נופל  אוי  למי יש שלייקעס להחזיק את האשכול למעלה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2011 00:41 לינק ישיר 

שוניקו עצבני



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2011 00:50 לינק ישיר 

שווה לטעום?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/1/2012 18:55 לינק ישיר 

תביאו עוד מהסגור (אבל לא שירים)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/1/2012 23:00 לינק ישיר 

ר"ק, ספרות או פרוזה?


תוקן על ידי צפורבודד ב- 17/01/2012 23:00:56




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/1/2012 10:46 לינק ישיר 

רק פרוזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2012 20:25 לינק ישיר 

מעשה בעגלון ואיש קמצן

בעיירה רחוקה ושטופת שמש - היה היה עגלון ושמו שמעון.

שמו היה נישא בפי כל זאטוטי העיירה כ"העגלון של העיירה".

מאושר היה הילד שזכה להיתקל בכרכרה המפוארת בדרכו אל החיידר.

היה שמעון מצליף בשוטו על הסוסים הממושמעים, והם רקעו ברגליהם האחוריות והאביריות,

או אז היה שמעון חושף בפני הזאטוטים את ווילונות המשי היוקרתיים,

את המגירות המסתוריות בהם שכנו האביזרים ששימשו לטיפול בעגלה,

ואז מובטח היה לו לילד יום לימודים עליז בחיידר של העיירה...


***

הידעתם ילדים עד כמה קשה היתה פרנסתם של עגלונים בעבר?

אי לזאת, בכל יום בבוקר היה ניתן להבחין בילדים על ילקוטיהם,

הנדחקים להציץ אל טקס תפילתו של שמעון העגלון.

שמעון היה נושא את ידיו השמימה, וזקנו החיוור רטט בקצב מלמוליו:


ריבונו של עולם

זכור נא אותי גם היום

ושלח אלי לקוחות ישרים

ויעלה נא על ליבם

שלא להתווכח עמי

ולא יקרסו נא סוסיי בפתע

ואף לא יימהל סולר ומים בקש ובתבן

ותן לי טרמפיסטים במידת הצורך,

שלא ירבו יותר מידי,

ולא ייעלמו לחלוטין.


****

ביום שעליו נסוב סיפורנו, מצא עצמו שמעון העגלון בבית ראש הישיבה שעליו ציוה:

היום תבוא נא לביתי,
 
המתן בסבלנות לרגע שאתפנה,

ואו אז תיכף ומיד נפליג לסידוריי,

ולא נשמע אף תירוצים!


שמעון העגלון הצטמרר במעילו בשומעו את הראש ישיבה האביר פוקד עליו,
אך אשתו חנה המייחלת לדליי החלב עבור שבעת הקטנטנים, לא משה מנגד עיניו,
על כן נשך את שפתיו בהבלגה, ואל השם יתברך הרים ידיו ואמר:

אתה תעשה מה שתרצה

וכאב את הבן זה ירצה

אני לרצונך נאמן

שמעון המיומן


או אז נחת ראש הישיבה בקול חבטה עזה על הכורסה, ואת דברו אמר:

אמנם אותך לשם שכרתי,

אך בינתיים אני נודעתי

שלשם ופה אני התחייבתי

אז עשה נא קצת סיבוב לשם

זה לטיול  סוג של מרשם

אל תדאג יהיה בסדר

כמובן ורק בלי נדר


ליבו של שמעון החל לבעבע כסיר בלתי בשל וכל רעיוניו חישבו להתקצף:

הן שוב לי הוא יאמר

לך ושוב כמו חמרמר

ובהגיע עת התשלום

יביא בעיקר את הכלום


אך לא איש רך מזג כשמעון העגלון יתקצף, חלילה וחס!

ובשקט בשקט בתוככי ליבו, מקום אשר מיוחד לחודר כליות, אמר שמעון לעצמו:

מה ממני יהלוך

אם החזור במחיר של הלוך

ואם יגיד לי קצת המתנה

החיים בשבילי זה מתנה


כך ראש הישיבה הוביל את שמעון במרוצה בכל קרנות העיירה, רק לפה ורק לשם,
חוצב לו שבילים ביערות, ומכניסו לסכנת בורות וכך אומר ראש הישיבה:

אוי שמעון

הנה הנה כבר עברת

ולמה זה הרבה ברברת

כולם כאן תמיד עוברים

ואין בשום מקום חורים


עד שלבסוף שלח הראש ישיבה את ידו אל מגירתו של שמעון, והחל להתכבד במעט פיצוחיו.
את זאת לא יכול היה שמעון לשאת.


הן הוא הוא זה העשיר

ומה הוא לי משאיר

לזאת ייקרא ממש חזיר

אני אותו למקומו מחזיר

למה עשיתי המחבואה

עשה ממני בעבוע

כעת אני ממש נלחם

אוי, איך נהיה לי לפתע חם?


אך במקום זאת, העלה שמעון חיוך על שפתיו ונענה אליו:

הן בחכמה והשכל נהגת

ובדיבורים כבר לא ליהגת

ולך את הפיסטוקים לקחת

כיאה וכנאה לאחר שהרחת

אל תשכח נא הברכה

בטרם תפצח בארוחה


ממתין לו העגלון שמעון לראש הישיבה שירד ממפגשיו הרבים והמסתוריים, אשר אמורים היו להיות
חמש דקות, והשעון מתעגל ומתארך והאיש איננו.

אמר שמעון בליבו:

יותר עליו לא אכעס

הוא איש שבכבוד לא מאס

ואם זה מה שהוא צריך

לא אני אשים לזה תכריך

כשהוא יגיע לא אומר מילה

ואייחל למי שאת המוות בילה



שועט לו שמעון העגלון חזרה אל בית ראש הישיבה ומחשב ברעיוניו את הזלוטים המועטים שישתלשלו תיכך לכפותיו הגרומות,
ופניו נתעגממו להן.

אך לפתע בעת צאת ראש הישיבה, והנה אדום אדום מנצנץ מכיסו, ואז הושיט את השטר הגדול לשמעון,
נופף באצבעו כלפי מעלה וקרא בקול גדול:

אותך היום אני ניסיתי

ואת פי במילים כיסיתי

את כבודך אלי לבחון

האם זה רק לטחון

ובניסיון אתה עמדת

ומרחקים לי לא מדדת

ואת כעסך שמת במשטר

על כן באה לך זה השטר




סוף







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2012 21:30 לינק ישיר 

יפה

אבל מריח קצת ספרות לא נורא.

תביא עוד...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2012 21:40 לינק ישיר 

הבעיה שאת של האחרים אינני רשאי להביא, וכבדה עלי הדרך לתשאל אותם...

נחפש משו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2012 21:43 לינק ישיר 

 

פעם נסע עמי דיין מסויים, 
והוא הציג בפני שאלה בהלכות צידה בשבת:

האם להניח קנקן עם בוטנים העשוי בצורה כזאת שרחב מלמטה וצר מלמעלה,
בפני קוף יש בזה בעיה של צידה.

זאת משום שהקוף נוהג להשחיל את ידו ולהעמיסה בבוטנים,
אך כאשר אגרופו קמוץ איננו מצליח לצאת משם.

על הרעיון הגאוני של להותיר את משאת נפשו בחוץ ותהי לו נפשו לשלל - איננו מעז לחשוב.

מלבד השאלה ההלכתית שבזה, יש כאן אספקטים מעניינים נוספים...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2012 21:44 לינק ישיר 

מה למדתי בדרך חזור מירושלים?



אז ככה:

בחלקים מהדרך ירד גשם שוטף, באופן זלעפתי.
מהסוג שגורם לך לחשוב מהיכן אתה הולך לחטוף את המכה כעת..

והנה קרה משהו שגרם לי להבין את המשפט הידוע:
'כל העולם כולו גשר צר מאוד'.

בשיא הגשם, והנה אנו עוברים לרגע קט מתחת לגשר,
או אז אין גשם, אין הצלפות, הכל רגוע...

אבל כל זה לשבריר בלבד...

בגשר הבא, כבר הייתי תקוע בפקק, מה שאומר שזמן המחסה שלי התארך למדי.


בעצם ככה זה בחיים.

כשאתה אץ רץ מהר לדרכך, אין לך מספיק זמן להנות מהחסד השמיימי
המורעף עליך כמו במקרה דידן ביחס לסככה...

אבל כאשר אתה 'תקוע', הולך לאט, כבר יש לך זמן לשים לב למה שכן נותנים לך תמיד...






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2012 20:26 לינק ישיר 

וכך שמעתי פעם: כשבני ברקי מטייל בירושלים הוא מרגיש כמו חילוני מרגיש במאה שערים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2012 20:30 לינק ישיר 

שוניקו כתב:
 
פעם נסע עמי דיין מסויים, 
והוא הציג בפני שאלה בהלכות צידה בשבת:

האם להניח קנקן עם בוטנים העשוי בצורה כזאת שרחב מלמטה וצר מלמעלה,
בפני קוף יש בזה בעיה של צידה.

זאת משום שהקוף נוהג להשחיל את ידו ולהעמיסה בבוטנים,
אך כאשר אגרופו קמוץ איננו מצליח לצאת משם.

על הרעיון הגאוני של להותיר את משאת נפשו בחוץ ותהי לו נפשו לשלל - איננו מעז לחשוב.

מלבד השאלה ההלכתית שבזה, יש כאן אספקטים מעניינים נוספים...


לא הבנתי מה האיסור הרי רק ידו של הקוף נתפסת ולא כל הקוף.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2012 21:08 לינק ישיר 

 

את חטאי אני מזכיר היום.

בין שלל המנהגים המגונים השוכנים אחר כבוד בקרבי, מככבת לה מידת ההתמודדות עם צדיקים.

לא סוד הוא שכל מפגש עם יהודי צדיק ירא וחרד, עשויה לעורר מלבד אי אלו הפרשות של בלוטות במערכת העצבים,
הנזעקים להתגונן מפני הרעה הצפויה חלילה של אי אלו חומרות ושאלות מכבשונו של עולם הדקדוקים,
כמו"כ סתם עניין של קנאה וצרות עין פשוטו כמשמעו ביהודי המוכן לחיות בכל רגע עם תחושת המגלב של ירא"ש,

בעוד אנו [במילה הנ"ל בהחלט הסתבכתי. או שליכלתי עליכם, או שדיברתי על עצמי בלשון חשיבות, אבל מידת העצלות לא מאפשרת לי לסור אחורה ולמחוק] חיים את חיינו כאילו היו סוג של גלישה בחרמון -
הבה נהנה מהחיים, כל זמן שהשלג נותן תחושה של מוצקות.

לפיכך סיגלתי לעצמי דרך התגוננות מטעמי הגנה עצמית.

למשל, פעם הייתי בסעודת ברית, ונתקלתי ביהודי צדיק שביקשני להוציאו בבורא נפושעס עקב חשש כלשהו,
ואם לא שתיתי, האם אני מוכן לשתות ולהציאו.
מיד הבנתי מה קורה כאן וממה היהודי מתפרנס.
עניתי לו באותה מטבע:שחוששני מאכילה גסה שאסור לברך על זה...


לאחרונה החלטתי לעשות עצבים ליהודי יקר אחר, בעת שבירך שכוחו וגבורתו מלא עולם על הרעמים..

וכי מנין לך שאין זה מטוס הטס כרגע בשמים ושובר את מהירות הקול?

[מאחוריו עמד מישהו שהתעצבן עלי מה אני עושה לו]

הוא פטר אותי בניע יד, הלא רואים שמזג האוויר כרגע גורם לכל זאת...

אך לא חלפו רגעים, ובאמת מטוס עבר וייצר בום על קולי!

עד שנשאלה השאלה:הכיצד הטייס מכשיל את הציבור בברכה לבטלה?
[והתשובה היתה שקים ליה בדרבה מיניה שהוא גם מחלל שבת]

אבל התברר לי שהסימן הוא כזה:

רעם של מזג האוויר, מייצר קול מתפרק ומתפצפץ בשלבים.

בעוד שהמטוס מייצר קול חזק ואחיד.

לכאורה זה הכוונה לפשט עקמומיות שבלב, להבדיל מקול מטוסים שהוא ישר ואחיד.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/1/2012 21:09 לינק ישיר 

 

מי מאיתנו לא קרא בשקיקה את סיפורה של הספינה [משהו עם קונקורד] שטבעה,
ואת עלילותיו של רב החובל הפתלתל.

אי שם ברגע מקפיא דם עמוק בליל שבת, אפילו עברה לרגע במוחי התהיה האכזרית,
האם כתבות כ"כ מעניינות בעיתונות הסופ"ש שאף משחזרות את ספינת ה'טיטניק' [אף מילה על הסרט!],
לא היו שוות את העשור ומשהו אנשים [לא יהודים] שאיבדו את חייהם, במיוחד שאחד מהם
היה מהתקף לב בגלל המים הקרים, ולא ממש מטביעה.

כאשר מנסים להעביר במערכת הדמיון את אשר אירע שם, לכל אחד עובר משו אחר לחלוטין.

אורי אורבך למשל, עושה חגיגה מהתירוץ של רב החובל שנמלט "לא ברחתי מהספינה, אלא נפלתי לסירת ההצלה".
תחשבו - כך אורי אורבך - לכמה בני אדם ומצבים המשפט הזה מתאים אש.

אותי הטריד יותר מכל, מה למשל עשה אדם שישב בשירותים, ולפתע הספינה החלה לנטות לצד השני. לא נעים.


אבל מה שבאמת רציתי לדון בו, זה הסיפור שהוזכר מקודם אודות רב החובל שנמלט.
בניגוד לפרצי הצחוק והטחת האשמות הכללית לעברו, אני שואל את עצמי:
האם באמת רב-החובל של ספינת תענוגות [הרי הוא הכייפן הראשי לכאורה, גם שהוא מתפרנס מזה]
אמור לשמש דוגמא ומופת של מפקד לחייליו?

גם אם נניח שזה עבודתו ולכך הוא נשכר.
מי אתם מכירים, שהיה מסכן את עצמו למות כי זה העבודה שלו?

שלא לדבר על פי הלכה שלא ברור בכלל אם מותר לסכן עצמו בשביל להציל אחרים.....

אמור מעתה: עוילם גוילעם.. אבל אל תהססו לחלוק עלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > בצלצלי שמע > טעימות מהפורום הסגור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.