|
|
| נשלח ב-13/2/2011 23:10 |
 |
| |
מצטרף לבקשת אברהם העברי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 03:29 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | יוחנן,
אתה לא צודק שתי התופעות קיימות , מצד אחד טרצנדנטיות מוחלטת ומאידך קשר ישיר ומובהק לעולם ו/או לבני האדם/עם ישראל. אלא אם בעיניך טרנסצנדטיות מוחלטת משמעה העדר קשר בין הא-ל לבין העולם/אדם דבר שאליו גם הרמב"ם (שאחד מעיקרי האמונה לתפיסתו הוא הנבואה) לא יסכים . |
|
ברור שהרמב"ם יסכים. לפי הרמב"ם נבואה היא התדבקות בשכל הפועל ולא קשר ישיר של האל עם העולם.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 07:56 |
|
| |
יש דברים שקשה להוכיח.
ודאי שבדורות מאוחרים, וכוונתי כאן לימי הראב"ד בעל ההשגות, היו שהאמינו שהקב"ה בעל דמות הגוף. ידידנו אתנחתא הביא בשעתו מקור לתפיסה הזו. היא נמצאת אצל הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם הקובע שהמאמין שלאלקים דמות הגוף הריהו מין. הראב"ד כותב ש"גדולים ממנו" האמינו בכך. ולא ברור אם ממנו=מהרמב"ם או ממנו=מאיתנו. אבל בין כך ובין כך, היו שהאמינו בניגוד לדעת הרמב"ם שלאלקים דמות הגוף. אם כי איני מבין איך חשבו כן.
אולם דווקא זוהי גישה מחודשת. כפי שצויין כאן יש לנו פסוקים המעידים על מניעת הסתכלות בה'. האם זה בא לרומם כבודו, שיש מה לראות אבל אסור להציץ? או שזה בא להתריע מפני ייחוס דמות הגוף או תכונות אנושיות או פיזיקליות לאלקים? (זכור לי במעורפל מאמר של כמדומה משה גרינברג בנושא ואשתדל למצאו).
כמובן, בעלי הביקורת יוכלו לטעון שבדבר זה גופו נחלקו מחברי המקרא, אלא שגם אם אנו (כלומר אני אם כי יש לי חברים בדבר זה) מוכנים לשמוע את דבריהם אין אנו מסכימים עמהם רק משום שכך אמרו.
ובכל אופן, אי אפשר לבטל את שלילת דמות הגוף ותכונות פיזיקליות ופסיכולוגיות מה' לפחות בחלק ברור מן הפסוקים במקרא. וזו הרי שיטת קויפמן, שה"בשורה" של המקרא היא חופשיות מוחלטת של האלקים, מה שהיינו קוראים היום "טרנצנדנטיות".
ויש קטע מפורסם בכתבי אחד ההיסטוריונים (של רומא? יוון? מי יחזיר את האבידה?) שבו הוא טוען נגד היהודים המוזרים שאין להם דמות של אלוהיהם במקדשם...
סוף כל סוף, כדי להפריך את טענתו החשובה של פותח האשכול צריך להביא מקורות. בין מקורות ראשוניים כגון פסוקים או עדותם של היסטוריונים, ובין מקורות הדנים בהם. ואין זה בידי כרגע. אבל אין איסור בהעלאת שאלה אלא קרוב לומר שזו מצוה. אם אין שואלים, איך יידעו? ואולי יחד נכין את רשימת המקורות.
אף ממליץ אני להכין את רשימת המקורות במקרא שמהם יכול להשתמע כך או כך, ונחזי אנן (=ונראה אנחנו, לשון הזמנה למחשבה עצמאית בגמרא).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 08:40 |
|
| |
והנה קטע שמצאתי אגב גררא למשהו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שופטים סימן ח
אמר ר' חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי עולם, ולהוריד כסאו באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת, אמר ליה ר' חנינא הזקן אפשר לראות כבודו, והכתיב כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ), ואתה אומר עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי עולם (והמשך הדיון שם).
אם נניח כפשוטו שיש ר' חנינא ויש ר' חנינא הזקן, במה נחלקו? לר' חנינא הזקן ודאי "אי אפשר לראות כבודו", וסבורני שיש כאן הרחקה כפולה מייחוס דמות הגוף לאלקים. גם שאי אפשר לראותו, וגם שמדובר כאן על "כבודו" ולא עליו. אבל מה סבר המאן דאמר (=בעל הדעה) הראשון? האם באמת סבר שאפשר יהיה לראות משהו? כך סובר משה הלברטל בדעת הרמב"ן, שלגביו הבריאה והבורא מסודרים על ציר, וכשיתעלה האדם בקץ הדורות, תתוקן הראיה עד שתוכל לתפוס את האלקים. אבל האם מה שטעה (לדעתי) הרמב"ן אליבא דהלברטל, האם היתה זו גם דעת ר' חנינא? ניתן לטעון לכאן ולכאן. (וניתן לטעות לכאן ולכאן...).
***
עוד הערה לשונית ולוגית. כאשר אומרים שאין לראות את האלקים, אפשר להבין את הקביעה הזו בשתי צורות:
א. כשלילה של המעשה הפרטי אבל לא של האפשרות.
ב. שלילה של האפשרות.
דוגמאות יבהירו למה אני מתכון.
אפשר לומר:
א. לעולם לא תראו את ראובן בחליפה ירוקה.
א2. אסור לראות את ראובן כשהוא לובש חליפה ירוקה.
וכן:
ב. לעולם לא תראו את המספר 12 בחליפה ירוקה.
במקרה א', ראובן יכול ללבוש חליפה ירוקה, אבל כמסתבר לא יעשה כן. במקרה א2, הוא יכול וגם לובש, אבל לא מרשה לראותו כך. לעומת זאת, המספר 12 אינו בר הלבשה כלל.
כאשר שוללים ראיה מה', האם הכוונה היא שאסור לראותו, או שלא שייך כלל לייחס לו אפשרות להראות? זה נושא האשכול, כמדומה. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 08:49 |
|
| |
אלי
יתכן וכוונתו לכתב תמים של ר' משה תקו.
ועיין איגרת הרמב"ן טרם אענה אני שוגג, שזו היתה טענת חכמי צרפת על הרמב"ם והרמב"ן משיב שגם הרוקח שהיה אשכנזי סבר שאסור להגשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 12:25 |
|
| |
אני לא מבין אותכם הרי חכמי אשכנז שרפו את ספרי הרמב"ם בגלל זה,
הרב מיימוני,
בוודאי שאפשר לראות אותו (את אלוקים) לפי המקרא, רק חייבים מיתה ע"ז, או מתים מזה, (חוץ ממשה ועוד נביאים,)
מי שרוצה להפוך את המקרא ?! הוא כמו לומר שהזוהר מרשב"י, (כלומר: נשמע דבילי בשניהם,)
זה שההוא התפלא למה אין תמונה מאלוקינו במקדש ?! הרי אסור כי לא ראיתם תמונה, והסיבה שלא נעבוד תמונה כמוהם,
ולא בגלל שאין תמונה באמת, זה פשטות המקרא,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 12:40 |
|
| |
משהו מִיָמֵינוּ - תפיסה של 'עמך' בשנת 2010
מתוך עלון של נשים אנגלו-סכסיות בביתר עילית (אני לא זה ולא זה (-: זה הגיע לידיי במקרה)
זה קטע שמתחיל בתיאור של אירוע גרנדיוזי פנטזיוני של תקשורת עם חוצנים מהחלל החיצון.
הקטע ממשיך
surprise, surprise, it happened! from beyond the fartest corner of outer space, thousands of years ago we connected with the King of the Universe and received a blueprint, of life, called Torah. ...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 12:44 |
|
| |
תוקן עקב כפילות
תוקן על ידי thepresent ב- 14/02/2011 12:57:41
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 12:45 |
|
| |
תוקן עקב כפילות
תוקן על ידי thepresent ב- 14/02/2011 12:57:22
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 12:59 |
|
| |
בודאי בודאי שאלוקים קיים, והנכון הוא, שכל אדם גם פוגש אותו מדי פעם לפעם, הבעיה היא שלא מזהים אותו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 14:49 |
|
| |
הייתה פה טענה שחכמי פרובנס סברו שלאלוה יש גוף.. אפשר מקור לדבר?
כמובן שהמון העם הגשים את ה' כבר בתקופות קדומות (ע' הקדמת מו"נ) וכנראה שגם במעמד הר סיני האנשים לא היו בטוחים בדבר ומכל מקום זה לא היה עניין של שכל שם אלא של נבואה, לגבי משה רבנו ושאר החכמים אני מניח שלהם כן היה מושג בשלילת ההגשמה, ואני ממליץ על המאמרים "דעת אלוקים" ו"עבודת אלוקים" שנמצאים באדר היקר לראי"ה קוק שמסביר שם תוך כדי למה התורה השתמשה בתארים כגון אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 15:05 |
|
| |
הפתרון לכל תמיהותיכם נמצא בהגדרות חכמת הנסתר.
עצמות המאציל היא אינסופית וחסרת כל גוף ומגבלה.
גילויי המאציל בעולם האצילות, שהוא העולם המקשר בינינו לבינו כביכול, הם בצורת אדם (כמבואר בדברי התורה והנביאים).
על גילויים אלה נאמרו איסורי ההגשמה כי בהם מקום לטעות. על עצמות המאציל זה לא שייך מעיקרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 15:06 |
|
| |
קנר
התואיל לסכם?
שותף
מה פתרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 15:20 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | שותף
מה פתרת? |
|
זה קשור לצורך ההכרחי בניקוד ?
התנ"ך מתייחס לבורא כאל בעל וצורה משום שהוא מדבר על מערכת היחס בינו לבין הנבראים.
הרמב"ם והפילוסופים מתייחסים לבורא האינסופי מצד מהותו כשלעצמו.
אנא, נסח שאלה אם משהו לא ברור. האם אני אמור לנחש מה קשה לך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 15:22 |
|
| |
בעל
קשה מאוד לסכם את המאמרים הנ"ל שנחשבים לקשים ביותר של הרב, ומחשש לשיטחיות הדברים ועיוות לא אביא פה סיכום.
באופן כללי דעתי האישית על ההגשמה בצורה יותר מסודרת:
המון העם: כמעט תמיד הגשים עד תקופת הרמב"ם שהנחיל לרבים את אי הגשמות.
חכמי היהדות: כמעט תמיד לא הגשימו.
מעמד הר סיני: לא היה מעמד פילוסופי שבו למדו מו"נ אלא מעמד נבואי שלא שייך למושגים פילוסופים, ורק החכמים ובראשם משה רבנו שהשתלמו שכלית הבינו מה שהבינו מהנבואה.
|
|
|
|
|
