לפעמים הדמיון עולה על כל מציאות /טור אישי.

הוא היה בחור ישיבה רציני, שאפתן וחברה'מן מהסוג שהצוות והחברים בישיבה אוהבים.
לא היה כמעט נושא שבו לא הייתה לו דעה והשקפה ברורה ויחודית. וגם כשלא היה לו, לא היית מרגיש בכך.
הוא ועוד כמה מחבריו יצאו לשבת חתן של חברו הטוב והחברותא היום-יומית שלו בשנתיים האחרונות.
בדיוק אופיני הוא הגיע חצי דקה לפני שבת וגילה שמיקמו אותם בדירת בנות רווקות מהמגזר הדתי לאומי שפונתה לכבודם.
הוא צחק שהוא בדירה של מגזר שמנוגד איליו, וערך השוואות בקול בין דירת בחורי ישיבות לדירה זו שכל בת בחדר נפרד.
בצהרי השבת הוא שם לב לפתק התלוי על הלוח, ביחד עם עוד הרבה פתקים ובהם ציטוטים מענינים, משלים ומדבקות.. על אותו הפתק מובא היה בכתב יד מסודר ועגלגל, ציטוט מספר:
"כשהייתי ביער ראיתי בית מעץ שבעליו חיבר עץ עם בליטה לעץ אחר על ידי כך שחקק בעץ השני שקע לבליטת לוח העץ האחר, אך לא קצץ אותו. כך גם האהבה- אהבה אמיתית פירושה לחקוק בתוכך ועצמך בשביל שיכנס ללבך האחר אך לא להתחבר איליו בעזרת הסרת הבליטות שבו".
השבת עברה בנעימים, וכן גם הנאום ההיסטורי שלו בשבחו של "החתן שלנו" כשידיו מונחות בתנועת חשיבות על הבקבוק.
במוצ"ש כשכבר היה בישיבה, גילה להפתעתו שהוא שכח את הפלאפון שלו כשהשאיר אותו מעל הארון שניה לפני בוא השבת.
הוא צלצל אליו, וענתה לו 'רונית' הוא ידע מי היא מהתמונות והמכתבים שהיו תלוים לרוב, ומהם הבין שהיא עוסקת בהוראה.
הם סיכמו שבעוד חצי שעה שניהם יהיו באזור "גשר המתרים" והיא תעביר לו את המכשיר שלו, שניהם לא ידעו מה ההמשך..
היא הגיעה לשם לפניו, הוא שכבר ראה אותה בתמונות זיהה אותה, אך קלט שממש לידה נמצא הר"מ שלו וב"ב שליט'א
הוא התקשר לפלאפון שלו, וביקש שתתקדם לכיוון 'קרית משה' מכיוון שאחד מהרבנים שלו באזור, היא זזה לשם והם נפגשו.
היא חייכה ובאופן טבעי גם הוא חייך ולקח את המכשיר, הוא בא להדות לה ולהתקדם הלאה, אך היא עצרה אותו בשאלה.. 
"סליחה שאני שואלת, למה אתה כזה פרנואיד, אז מה אם הרב יראה אותך?" הוא הסביר שלא יקרה כלום אך במגזר שלו הווי אומר במגזר החרדי כזה דבר אינו מקובל, שיראה שיש לו קשר עם בת, ועוד מהמגזר הדתי-לאומי והם דיברו על זה.
בלא לשים לב הם התקדמו לעבר 'קרית משה' ודיברו על השוני שבין חרדים - דתיים לאומים וכ"ו במשך קרוב לשעה...
כששמו לב לזמן שחלף, הוא אמר שהיה נחמד להחליף דעות שהלא שנינו מעולמות שונים ומנוגדים אך לכל דבר יש גם סוף.
היא אמרה שחבל לפספס זאת, גם הוא חשב כך אך לפי המוסכמות החברתית שבה גדל, הוא לא יכל לגלות את רגשותיו כמוה. הם סיכמו שלמחרת הם גם יפגשו לאחר לימודיו בישיבה בשעה רבע ל-12 בלילה, ונפרדו בתחושה ש'היה מעניין'.
באותו לילה הוא חשב במיטתו שמה שעבר אינו מקובל לפי הדרך שבה חונך, אך החליט כן ללכת למחרת ולנסות גם את זה.
הם הגיעו למחרת והתישבו בגינה במשך שעתיים ודיברו, העונג האיטלקטואלי והצורה הנעימה שבה דיברה משך אותו.
הם לא שכנעו אחד את השני, הבהירו את עמדתם והדרך שבה חונכו, הוא גילה מה דעתו כי הוא היה צריך לומר לה אותו.
הם דיברו והתפלספו על הרבה וכיבדו אחד את השני, כך קרה כל לילה במשך שבועיים הם היו נפגשים באותה גינה ונהנים.
במוצ"ש לאחר שבועיים של הכירות הם נפגשו יותר מוקדם ונהנו מעוד כמה שעות של דיונים, הוא הודיע שמחר הוא לא יוכל להיפגש מהסיבה שהוא נמצא בחתונה של חבר, להפתעתם התברר שגם היא תהיה בחתונה אך באולם ממש ליד.
באותו הלילה הם נפרדו בתחושה שלמחרת הם לא יפגשו אך מחרתיים כמובן ש--כן.
בחתונה, לאחר שפיזז וקיפץ, הוא התקשר אליה וביקש להיפגש בחניון ליד, היא הייתה מופתעת מכך אך הגיעה לשם.
כשנפגשו הוא אמר: "רק רציתי לומר לילה טוב, למרות שאין את השיחה הקבועה שלנו. לפחות שהסיום יהיה" והם חייכו.
בלילה, ירח מלא האיר את פניו הוא לא נרדם וחשב לעצמו, "עד עכשיו נמשכתי אליה שכלית והיום התברר שגם רגשית", (והראיה הפגישה בחתונה). הוא שחזר את הפגישות האחרונות וגילה שהם 'נפתחו' ושופכים את הלב ולא רק דנים כבתחילה.
גם היא לא נרדמה אותו ירח האיר גם את פניה וגם היא חשבה את אותם דברים כלפיו, היא לא התאפקה וחייגה איליו...
הוא ענה שבדיוק הוא חשב עליה, אך לרוב בכל זמן שהיא תתקשר יצא ש'בדיוק הוא חשב עליה'. היא איחלה לו "לילה טוב". עבר שבוע של פגישות ליליות, הם הרגישו שישנו מתח מסוים בקשר שבינהם, ושמו לב לדמיון שבינהם (היא הייתה נאה מאוד) הם עלו לדירתה לשתות משו והוא הסכים מכוון שחברותיה לא היו שם, כמתבקש הם השאירו את הדלת פתוחה לגמרי.
בחדרה הוא ראה את אותו הפתק שהוא ראה אז בלוח, מונח על השולחן וכבר לא תלוי, היא הגישה לו אותו, והוא קרא בקול-
"כשהייתי ביער ראיתי בית מעץ שבעליו חיבר עץ עם בליטה לעץ אחר על ידי כך שחקק בעץ השני שקע לבליטת לוח העץ האחר, אך לא קצץ אותו. כך גם האהבה- אהבה אמיתית פירושה לחקוק בתוכך ועצמך בשביל שיכנס ללבך האחר אך לא להתחבר איליו בעזרת הסרת הבליטות שבו". הוא שם לב להוספה בטוש אדום שהייתה שם למטה והמשיך לקרוא..
הוא ראה את שמו מתנוסס בתוספת הכיתוב: "אני אוהבת אותך אהבה אמיתית". הוא לא יכל יותר וניגש למרפסת חדרה..
תלש מהאדנית שושנה גדולה, ניגש כשגבו מופנה אליה. הסתובב והושיט לה אותו ואמר:......

כאן מסתיים הסיפור לעת עתה, שהסוף הוא כל אחד לפי השקפת עולמו ודעתו...
מה דעתכם? האם ישנו סיכוי לאהבה אמיתית שכזו שפורצת כל גבולות ומסגרות אפשריות על כל המשתמע?

הסיפור, מבוסס על סיפור אמיתי שקרה איתי אך מעורבב במציאות שבו הרבה דמיון, מה שיצר דמיון שעולה על כל מציאות.
עד החלק שבו נפגשנו ולקחתי את הפלאפון, דיברנו במשך שעה ועוד יומיים נפגשנו, אך עצרנו זאת לפני שנגיע למצב שכזה..
מעניין יהיה לקרוא מה דעתכם על אותו נושא, בתור סיפור יש לי המשך מפתיע אליו לפי השקפת עולמי, אולי אפרסם בהמשך.
בתקווה שנהנתם. כעת שאני עובר על מה שכתבתי יוצא שכתבתי המון, מי שהגיע עד לפה אני מעריץ שלו, ב-א-מ-ת.