לפעמים הדמיון עולה על כל מציאות /טור אישי.

הוא לא יכל יותר וניגש למרפסת חדרה..
תלש מהאדנית שושנה גדולה, ניגש כשגבו מופנה אליה. הסתובב והושיט לה אותו ואמר:
"תראי, כפי מה שאני מרגיש, הייתי מציע לך נשואין, והפרח שבידי יעיד על כך".
אך הוא הצביע על הלוח וידו נגעה במדבקה לזכר גוש קטיף: "יש לנו אהבה והיא תנצח".
שניהם שתקו, שתיקה שהייתה שווה אלף מילים.

שניהם נזכרו באותה שיחה לילית בה דיברו על חורבן גוש קטיף, שהוא קרה לה חורבן חלום הציונות הדתית, והיטיב להגדיר.
היא הסבירה לו שלמרות הכל הסלוגן "יש לנו אהבה והיא תנצח" חי וקיים וניצח. אהבה נצחה ובגדול.
אז נכון שהיה גרוש והיה כואב, אך האכפתיות לגוש קטיף ולאידיאל שבו נשארה אצל כל הציבור, והוכיחה זאת.
אז גם אם האהבה לא ניצחה במובן הפיסי שלה, במובן הרגשי היא הוכיחה לכולם שהאהבה מנצחת.

כך הם חשבו כעת ושתקו ביחד שתיקה משותפת של הבהנה, הזדהות ושותפות לגורלות שונים.
שניהם חשבו שלמרות שהקשר בינהם מבוסס האהבה לא תוכל לנצח במובן הכולל, אלא רק האידיאל המשותף כן ינצח.
הוא אמר לה שמבחינתו הוא קיבל מאותו קשר המון, אך הגיע הזמן לומר יפה "שלום" לפני שיהיה מאוחר מידי.
גם היא הודתה לו על מה שהיה וקיבלה ממנו והוסיפה שגם לה זה תרם המון...
אך במוסכמות החברתית שבה גדלו, ובמחשבה שכלית נטולת רגשות שניהם ידעו שהכי טוב זה להיפרד.
הם ידעו שזה לא יפגע בהם "רגשית" בהמשך, מכיוון שהם יצאו מהקשר הזה מתוך הבנה, ובצורה הכי בריאה שאפשר...

לאחר מילות הפרידה והנימוסין שהיו קשים לששני הצדדים, הוא יצא מביתה כשהפרח עדין בידו ועיניה עוקבות אחריו.
לפתע, הוא הסתוב, חזר וניגש אליה, חייך ונתן לה את הפרח שבידו.
היא בתמורה נתנה לו את אותו הפתק וחייכה את אותו חיוך ששבה אותו בפגישתם הראשונה.
הוא לא יכל וכמו אותה פעם ראשונה חייך בחזרה, ויצא החוצה אל האוויר הירושלמי הקריר..!


עברו יומים, הוא השתקע בסוגיא והספיק לשכוח.
גם היא המשיכה להתעסק במרץ עם החניכות שלה וגם שכחה.
אך הוא והיא לא שכחו שהאידיאל ניצח, וניתן לבנות שותפות רגשית גם בין שני אנשים שונים ומנוגדים.
כשהוא היה רוצה להיזכר בכך, הוא היה ניגש לארון שלו וקורא את אותו פתק.
היא הייתה נזכרת כשהיא הייתה מסתכלת על הפרח שנח בתוך כד עם מיים ליד אותה המדבקה "יש לנו אהבה והיא תנצח..."


סוף

עצוב לקרוא איך שני אנשים שומרים תורה ומצוות לא מצליחים לגשר על פערים ונוטשים משהו נדיר, טהור ויפה.