בס"ד
יישר כח גדול !!!
ובהקשר לדבריך נאמר מתוך הקישור הבא:
http://hazzan.qpon.co.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=237172
ובהמשך מסביר על מעט מההלכות ואיזה מההלכות ניפסקו ע"פ הזוהר הקדוש בינהם חבישת הכיפה וכריכת התפילין בשבעה כריכות וכו' כאמור:
דוגמאות להלכות שנהגו בהם על פי הקבלה:
כיפה - יש כמה וכמה הלכות שאנו הולכים בהם על פי הקבלה וכל ישראל נוהגים בהם.
למשל הליכה עם כיפה שבגמרא אינה מוזכרת כחובה, עם זאת נהגו היום כולם ללכת עם
כיסוי על הראש ומקור ההלכה הזו הוא מהזהר הקדוש ברעיא מהימנא בנשא (קכב:): "בר
נש אסור למיזל ד' אמות בגלויא דרישא משום דמסתלקי חיי מיניה".
ברכת הנותן ליעף כח שנוהגים כולם לאומרה אע"פ שלא נזכרה בגמרא. (עיין שו"ע מו)
וכתב בעל הבן איש חי שמברכים אותה ולא אומרים ספק ברכות להקל כנגד האר"י ז"ל.
וכך נהגו כולם.
מברכים ברכות השחר כסדר ולא מחכים להתלבש או לשמוע קול תרנגול. אע"פ שלפי דברי
חלק מהפוסקים מברכים רק כאשר מתלבשים או שומעים תרנגול וכד' עם זאת למעשה כולם
נהגו לברך על הסדר כפי דעת האר"י ז"ל.
בענין ברכות התפילין כותב הבית יוסף לפסוק על פי דברי הזוהר לברך רק ברכה אחת
ולא שתים. והביא את דברי האגור שכתב כי בספר הזוהר בפרשת פינחס יש מאמר של רבי
שמעון בן יוחאי שאומר דאין לברך על התפילין אלא ברכה אחת, ופסק בשו"ע לברך רק
אחת כדעת הזוהר למרות שהוא חולק על תלמוד בבלי. וכך נוהגים חלק מהאשכנזים בארץ
ישראל כדברי השל"ה שהזכרנו לעיל שכתב כי האשכנזים נמשכים בארץ ישראל על פי דברי
הזוהר והקבלה.
גם הענין שלא מניחים בארץ ישראל תפילין בחול המועד הוא על פי הזוהר.
גם בענין שבע הכריכות של התפילין. כתב המשנה ברורה בס"ק לח: ובספר כוונות האר"י
ז"ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה מפני שהוא סובר כיון
דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה, לפיכך אין זה הפסק. וכן המנהג בכל מקום".
כן העניין הוא עם יוד של תפילין שנמצאה הלכה זו רק בזוהר בפרשת פינחס (רלו:).
וכן פסק בשו"ע בסעיף ב'. וכן שטוב להניח תפילין בבית קודם צאתו לבית הכנסת מובא
בשולחן ערוך. ועוד הלכות רבות רק הבאנו הלכות שקשורות ליום יום של כולנו שבהם
אנחנו נוהגים על פי הזוהר הסוד והקבלה שהם חלק מהלכות ימינו.
יש הלכות מהזוהר הקדוש שהתקבלו רק בארץ ישראל, וכמו שכתב הגאון החסיד השל"ה ז"ל
(במסכת חולין דף קיב עמוד ב) ד"אנחנו יושבי ארץ ישראל - נמשכים אחר קבלת הזוהר
הקדוש". כלל זה שכתבו השל"ה נמשך גם להלכות אחרות שלא נהגו בהם בזמן שכתב השל"ה
את דבריו. ומאז העליה הגדולה לארץ ישראל אנו רואים מנהגים רבים שנמשכים למנהגי
הזוהר והמקובלים. כמו בענין הנחת תפילין בחול המועד ועוד.
כתב המשנה ברורה בסימן כה בשם הכנה"ג בכללי הפוסקים חמש כללים: "א] כל דבר
שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים - הלך אחר הגמרא והפוסקים. ב]
מיהו אם בעלי קבלה מחמירין - יש להחמיר גם כן. ג] אם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים
אע"פ שנזכר בקבלה - אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך. ד] דין שאין מוזכר בהיפוך
בש"ס ופוסקים - יש לילך אחר דברי קבלה. ה] גם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים -
דברי קבלה יכריע.
הזוהר ממשיל את המערה שרשב"י
למד בה לתיבת נח. וכך מסביר הזוהר (זח"ג קנג ב) בפרשת בהעלותך: "והמשכילים
יאירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כ"תיבת נח" וכו'".
כמו נח ששמר בתיבה את היכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול, כך שימר רשב"י
את היכולת להחזיר לעם ישראל את היכולות המיוחדות שלו אחרי הגלות. כמו נח שעשה
צהר דרכו יכנסו לקחת את אוצרות החיים של התיבה, כך עשה רשב"י זוהר דרכו יגיעו
לאוצרות החיים של ישראל בסוף הגלות.
הילולת האר"י ז"ל
האר"י – סגולותיו הפלאיות
מי היה האר"י הקדוש? כתב על כך רבי חיים ויטאל זצוק"ל שהיה תלמידיו הקרוב
ביותר: אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח
הקודש, והיה אליהו הנביא זכור לטוב נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת.
והנה היום אביעה חידות ונפלאות תמים דעים, כי בכל דור ודור הפליא חסדו איתנו
"אל ה' ויאר לנו" על ידי השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר. וגם בדורנו
זה אלהי הראשונים האחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו,
וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית, הרב הגדול, האלהי, החסיד, מורי ורבי כמהר"ר
יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. מלא תורה כרימון במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול,
במדרשים והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקי בשיחת עופות, בשיחת מלאכים,
מכיר בחכמת הפרצוף יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות
בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ
ולמה שנגזר בשמים, יודע בחכמת הגלגול, מי חדש ומי ישן ואיפה האיש ההוא, באיזה
מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים
נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עימהם
בחכמת האמת, מכיר בריח בני האדם כל מעשיו.
וכל החכמות הנזכרים היו מונחים אצלו כמונחים בחיקו, בכל עת שירצה בלתי יצטרך
להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל
הארץ מימי רשב"י ע"ה עד הנה, וכל זה השיג שלא על ידי שימוש קבלה מעשית חס
וחלילה. אמנם כל זה היה מעצמו על ידי חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים
רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה
וקדושה - היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה עליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה
ולמדו זאת החכמה.
רבי חיים ויטאל מסביר שהיה זמן ריק בין תקופתו של רשב"י עד תקופת האר"י ז"ל.
דברים שעשה האר"י ז"ל: "לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה עד הנה"
צריך להבין מה הקשר בין האר"י לבין הרשב"י זיע"א.
הקשר ההדוק בין הרשב"י זיע"א להאר"י ז"ל
באופן הכי פשוט האר"י ז"ל היה אחד מאלה שפירשו את הזוהר, הבינו את תורתו של
הרשב"י זיע"א בעומקה. אבל להבין את הקשר בינהם יותר בעומק צריך להבין כי תורתו
של רבי שמעון בר יוחאי נכתבה סמוך אחרי החורבן. הזוהר ממשיל את המערה שרשב"י
למד בה לתיבת נח. וכך מסביר הזוהר (זח"ג קנג ב) בפרשת בהעלותך: "והמשכילים
יאירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כ"תיבת נח" וכו'".
כמו נח ששמר בתיבה את היכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול, כך שימר רשב"י
את היכולת להחזיר לעם ישראל את היכולות המיוחדות שלו אחרי הגלות. כמו נח שעשה
צהר דרכו יכנסו לקחת את אוצרות החיים של התיבה, כך עשה רשב"י זוהר דרכו יגיעו
לאוצרות החיים של ישראל בסוף הגלות.
בסוף הגלות – בדרא בתראה – בדר האחרון יתגלה הספר הזה. "כד יתגלי לתתא בדרא
בתראה בסוף יומיא, ובגיניה 'וקראתם דרור בארץ' " (תיקוני זוהר כד). בזכותו
יתקיים הפסוק 'וקראתם דרור בארץ'" "כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית
ישראל". (רמח"ל - אדיר במרום א').
האר"י ז"ל היה בין הראשונים שנכנס דרך הזוהר להביא גאולה לישראל ברחמים. לכן
העליה שלו לארץ ישראל קשורה בקשר הדוק לכך שהוא פתח לנו את השער לספר הזוהר
שהיה כנוס וחתום עד ימיו. באמצעות הזוהר התחיל האר"י זל וחביריו את תהליך
הגאולה של ישראל. שנאמר עליו "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי
ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי". (פרשת נשא קכ"ד ב). תרגום: שעל ידי ספר
הזוהר. יצאו על ידו מן הגלות ברחמים.- דרכו החזיר האר"י לעם ישראל את "עץ
החיים". וכך נקראים ספריו של האר"י ז"ל "עץ חיים".
לימוד תורת הסוד בעיקר לדור הגאולה
כשרשב"י התחיל לכתוב את הזוהר עם בני חבורתו מתגלה לו אליהו הנביא ואומר לו דע
לך כי התורה שאתה כותב כעת, היא נצרכת לא בשבילך אלא בשביל "דרא בתראה" הדור
שבו ישובו בני ישראל אל ארצם. וכמו שכתב בתיקונים "דבדרא בתראה בסוף יומיא
יתפרנסון מהאי חיבורא". דור שיהיה חייב ללמוד איך להסתכל על הפנימיות של
המהלכים ולא לשפוט אותם על פי חיצוניותם.
את הדברים הללו שאמר אליהו לרשב"י אנחנו מוצאים בכל כתבי המקובלים. וכתב מהרח"ו
בהקדמת עץ חיים משם הזוהר פרשת וירא: "וכד יהא קריב ליומי משיחיא אפילו הני
רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא". שבדור אחרון יתגלו סודות הזוהר
ויתוסף בלימוד הפנימיות אפילו אצל צעירי ישראל.
וכך כתב גם החכם המקובל הגדול חכם רבי יוסף חיים דוד אזולאי – החיד"א, שהיה גר
בארץ ישראל בתקופה קודמת וכתב עשרות ספרים תוך כי שהוא מסתובב בעולם לחזק את
בנינה ומוסדותיה של הארץ ('שם הגדולים' - 'גדולים' על רבנו אלעזר בעל ספר
הרוקח): "ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות.
ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל".
כמה האר"י השקיע בלימוד תורת הרשב"י זיע"א?
מהרח"ו מעיד שהאר"י ז"ל היה שלושה ימים בתקופת ל"ג בעומר בקבר הרשב"י. כל כך
הייתה גדולה הדבקות של האר"י ברשב"י עצמו חוץ מדבקות בתורתו. מסופר עליו שפעם
אחת שאל מהרח"ו את האר"י ז"ל איך זכה לכל מה שזכה. אמר לו שזה עניין של יגיעת
תורה. שהיה יושב לפעמים על מאמר אחד בספר הזוהר לפעמים אפילו שבוע שלם בלי שינה
עד שהיה פותרו. כל כך היה מעמיק להבין את דברי רשב"י על בורים.
האהבה בינהם הייתה כל כך גדולה וניתן ללמוד עליה ממה שמסופר על האר"י ז"ל בפי
תלמידיו. פעם אחת היה הרב ז"ל עם תלמידיו בציון הרשב"י ושמחו מאוד. פתאום ראו
שהאר"י ז"ל רוקד עם השמש אלעזר אזכרי ועם אורח אחד בעל פנים מאירות שלא היה
מוכר להם. חשבו התלמידים בודאי זה חכם גדול שהאר"י ז"ל מכירו. אבל לא הבינו למה
החכם הגדול כל כך מכבד את השמש לרקוד איתו.
אחרי שיצאו מהציון של הרשב"י שאלו את האר"י על כך ואמר להם כי האדם השלישי שהיה
שם היה רשב"י בכבודו ובעצמו. אמר להם: אם רשב"י חושב שרבי אלעזר אזכרי חשוב כל
כך לרקוד איתו. גם לי זה כבוד גדול לרקוד איתו. מאותו היום נתפרסם שמו של רבי
אלעזר אזכרי כתלמיד חכם חשוב במיוחד. ברבות הימים הוא חיבר את "ספר החרדים"
ויותר הוא מוכר לציבור בהיותו מחבר השיר "ידיד נפש" המפורסם כבר מאות שנים.
סיפור האר"י ורבי יוסף קארו
יש עדות של אחד החכמים בתקופה ההיא שנקרא בשם מורינו הרב שלמה שלומיל בספרו
"עמק המלך" (בהקדמה שלישית פו דף יט ע"א), הוא מספר כי שמע מאלמנתו של מרן הבית
יוסף. שמרן הבית יוסף היה לו בן נחמד ושידך אותו עם ביתו של הרב האר"י ז"ל.
והלך מרן הבית יוסף עם בנו לסעודת אירוסין בביתו של הרב ז"ל. כיון שחזר מרן
הבית יוסף לביתו אמר לאשתו: "מה אומר לך ומה אספר לך מהרזים וטעמי התורה
והמצוות. כמה ידיעה הרווחתי עתה בזאת הסעודה מהפה הקדוש של מוהר"ר יצחק אשכנזי
ז"ל (האר"י ז"ל). אי אפשר לו לאדם בשר ודם להשיג בשכלו מה שיודע הוא. והיאך הוא
כח ביד שום מלאך לידע מה שיודע הוא. אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים,
שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר מה שאמר הוא. אבל אני מפחד עליו מאוד בעוונות
הדור הגרוע הזה שאינם יכולים לסבול רוב קדושתו שיוקח ויאבד מהם בקיצור ימים
ושנים".
ובאמת האר"י ז"ל לא האריך ימים כמו שראה רבי יוסף קארו – חכם עדיף מנביא. אבל
תורתו של האר"י לא נלמדה לשוא. וכדברי הניחומים שאמר לתלמידיו בשעת פטירתו
והסביר להם שהדברים שהוא לימד הם דברים חיים והם יעשו את פעולתם על עם ישראל.
גם הוא יעזור ממקום שבתו לקדם את תורתו. ובודאי יש עוד דרכים להמשיך את מה שהוא
התחיל בו אף על פי שהוא נפטר לבית עולמו.
יחס רבי יוסף קארו לחכמת הקבלה
יסוד גדול קבע מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל בספרו הבית יוסף (בסימנים לא נט ועוד)
בכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר - הולכים כמו הזוהר, אף כנגד
הפוסקים. יסוד זה הורחב על ידי החיד"א, "בן איש חי" ו"כף החיים" גם על מקומות
נוספים. כותב החיד"א ז"ל כי גם הב"י בעצמו נהג בענין ברכת "הנותן ליעף כח" כדעת
האר"י ז"ל. וכמובא בשו"ת טוב עין סימן ז. וכתב החיד"א "ואני בעניי אומר כי
רבינו האר"י זצ"ל, כל הנפלאות אשר גילה היה בכ"ב חדשים. והיו תלמידיו מעלימין
דבריו ובסתום חכמה. ומרן ושאר הרבנים לא ידעו אחד ממאה מגדולתו. והן בעוון נח
נפשיה דרב האר"י ז"ל בימי מרן. ויתכן שאח"כ ידע מרן מתלמידי האר"י ז"ל שכך היה
אומר וחזר בו. והיינו כמו שכתבתי ש"אלו בעלי נסחא האחרת ידעו דברי רבינו האר"י
ז"ל - היו חוזרים בהם". כדברי החיד"א אלו נהגו היום כמעט כל בית ישראל בברכות
השחר ובשאר הלכות שלא כולם יודעים שמקורם בדברי הזוהר והקבלה. האר"י ותלמידיו.
מנהג האשכנזים בפסיקת הלכה על פי הזוהר
מקובל לחשוב כי האשכנזים לא פוסקים על פי תורת הנסתר. ולא היא. הרמ"א כתב כי
"דברי הזוהר נתנו מסיני" (תוה"ע ח"ב פ"א). הם חלק מהתורה. ה"פשט" של התורה
התפשט בציבור ואילו הקבלה היא לפי מעלת הדור, יש דברים שהציבור יכול לקבלם ויש
שעדיין לא. יש הלכות רבות שהתקבלו בכל הציבור, יש התקבלו בחלקם, ויש שעדיין לא
התקבלו אלא רק לנשמות גבוהות מיוחדות.
יש הלכות מהזוהר הקדוש שהתקבלו רק בארץ ישראל, וכמו שכתב הגאון החסיד השל"ה ז"ל
(במסכת חולין דף קיב עמוד ב) ד"אנחנו יושבי ארץ ישראל - נמשכים אחר קבלת הזוהר
הקדוש". כלל זה שכתבו השל"ה נמשך גם להלכות אחרות שלא נהגו בהם בזמן שכתב השל"ה
את דבריו. ומאז העליה הגדולה לארץ ישראל אנו רואים מנהגים רבים שנמשכים למנהגי
הזוהר והמקובלים. כמו בענין הנחת תפילין בחול המועד ועוד.
כתב המשנה ברורה בסימן כה בשם הכנה"ג בכללי הפוסקים חמש כללים: "א] כל דבר
שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים - הלך אחר הגמרא והפוסקים. ב]
מיהו אם בעלי קבלה מחמירין - יש להחמיר גם כן. ג] אם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים
אע"פ שנזכר בקבלה - אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך. ד] דין שאין מוזכר בהיפוך
בש"ס ופוסקים - יש לילך אחר דברי קבלה. ה] גם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים -
דברי קבלה יכריע.
מנהג הספרדים בפסיקת הלכה על פי הקבלה
הספרדים נוהגים לפסוק על פי חכמי הקבלה גם כשיש מחלוקת עם חלק מהפוסקים כל זה
בגלל שכל הנפסק בזוהר ובדברי האר"י ז"ל נפסק על ידי גדולי הלכה שידם רב להם
בתורת הנגלה. מי לנו גדול מהרשב"י שמתורתו אנו חיים בדברי הפשט במשניות
ובברייתות. על גדולתו של האר"י זל בפשט ובתורת הנגלה אפשר ללמוד ממה שכתב
המהרח"ו ז"ל על האר"י ז"ל "שהיה מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה ופירוש שביעי
על דרך הסוד (שער רוח הקודש י"א:).
ושמעתי מהרב שליט"א כי הרבה פירושים שנמצאים בשיטה מקובצת הם מפירושיו של האר"י
הקדוש שרבו בעל השיטה מקובצת רבי בצלאל אשכנזי זצוק"ל הכניס בספר מתוך דבריו של
האר"י ז"ל.
דוגמאות להלכות שנהגו בהם על פי הקבלה
כיפה - יש כמה וכמה הלכות שאנו הולכים בהם על פי הקבלה וכל ישראל נוהגים בהם.
למשל הליכה עם כיפה שבגמרא אינה מוזכרת כחובה, עם זאת נהגו היום כולם ללכת עם
כיסוי על הראש ומקור ההלכה הזו הוא מהזהר הקדוש ברעיא מהימנא בנשא (קכב:): "בר
נש אסור למיזל ד' אמות בגלויא דרישא משום דמסתלקי חיי מיניה".
ברכת הנותן ליעף כח שנוהגים כולם לאומרה אע"פ שלא נזכרה בגמרא. (עיין שו"ע מו)
וכתב בעל הבן איש חי שמברכים אותה ולא אומרים ספק ברכות להקל כנגד האר"י ז"ל.
וכך נהגו כולם.
מברכים ברכות השחר כסדר ולא מחכים להתלבש או לשמוע קול תרנגול. אע"פ שלפי דברי
חלק מהפוסקים מברכים רק כאשר מתלבשים או שומעים תרנגול וכד' עם זאת למעשה כולם
נהגו לברך על הסדר כפי דעת האר"י ז"ל.
בענין ברכות התפילין כותב הבית יוסף לפסוק על פי דברי הזוהר לברך רק ברכה אחת
ולא שתים. והביא את דברי האגור שכתב כי בספר הזוהר בפרשת פינחס יש מאמר של רבי
שמעון בן יוחאי שאומר דאין לברך על התפילין אלא ברכה אחת, ופסק בשו"ע לברך רק
אחת כדעת הזוהר למרות שהוא חולק על תלמוד בבלי. וכך נוהגים חלק מהאשכנזים בארץ
ישראל כדברי השל"ה שהזכרנו לעיל שכתב כי האשכנזים נמשכים בארץ ישראל על פי דברי
הזוהר והקבלה.
גם הענין שלא מניחים בארץ ישראל תפילין בחול המועד הוא על פי הזוהר.
גם בענין שבע הכריכות של התפילין. כתב המשנה ברורה בס"ק לח: ובספר כוונות האר"י
ז"ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה מפני שהוא סובר כיון
דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה, לפיכך אין זה הפסק. וכן המנהג בכל מקום".
כן העניין הוא עם יוד של תפילין שנמצאה הלכה זו רק בזוהר בפרשת פינחס (רלו:).
וכן פסק בשו"ע בסעיף ב'. וכן שטוב להניח תפילין בבית קודם צאתו לבית הכנסת מובא
בשולחן ערוך. ועוד הלכות רבות רק הבאנו הלכות שקשורות ליום יום של כולנו שבהם
אנחנו נוהגים על פי הזוהר הסוד והקבלה שהם חלק מהלכות ימינו.
האר"י – ואהבת לרעך כמוך
האר"י ז"ל נפטר בה' אב. וזה לא חל במקרה בימים שבהם אנו בוכים על שנאת חינם
שהחריבה את בית ה' המקור לכל הרוחניות שבעולם. אהבת החברים היא תנאי להתקרבות
לה'. היא תנאי יסודי ללימוד הקבלה שכולו תורת ה' "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת
ותבונה". עד כמה זה חשוב אפשר ללמוד מהסיפור הכואב ביותר בתולדותיו של האר"י
ז"ל. הסיפור על פטירתו.
תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל כותב על כך בשער הכוונות: "מאד הזהירני מורי ז"ל
בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו". להדרכה הזאת היה צד מעשי. לפני כל כתפילה
הוא דרש מהם לעורר את האהבה שבתוכם לכל ישראל ולומר: "הריני אוהב כל אחד מישראל
כנפשי ומאודי". במיוחד לעורר אהבה לחברים הקרובים. שכידוע אהבה לקרובים היא
מהדברים היותר קשים. (ויעידו כל סיסוכי המשפחות בין אחים ובין הורים, בין נשים
לבעליהן). וכך כותב רבי חיים ויטאל תלמיד האר"י: "קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית
הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'. ויכוין
לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו. כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות
ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד
צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו. ובפרט אם יש
להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה
צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי, או מחמת בנים ח"ו. ויתפללו עליו".
וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין
אהבת החברים שלנו של חברתינו.
פטירתו של האר"י ז"ל בעקבות מחלוקת בין החכמים
מספר תלמידו בעל עמק המלך על הסיום הכואב של חיי האר"י ז"ל. סיום לאותה תקופה
מופלאה וקצרה. ועל ההמשך שהיה לה אחר כך. וכך הוא כותב: "אחר כך עשה האר"י ז"ל
הֶסְגֶר אחד להעשרה חברים, ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמו באותו החצר של בית
ההסגר עצמו. ולבסוף חמשה חדשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו
לבעליהן, ונמשך עד שגם החברים נתקוטטו. והרב ז"ל היה מזהיר אותם על האחווה
והאהבה שיהיה בניהם תמיד שלום אחווה ואהבה, ובאותו היום עברו על דבריו. לעת ערב
יצא הרב ז"ל עם החברים לקבל שבת וחזר לבית הכסת סר וזעף וישב כל זמן התפילה
באנינות. (צער) ומורנו הרב חיים ויטאל ז"ל כשראה אותו כך נבהל מאוד, כי לא היה
מנהגו של הרב ז"ל לעשות כן. לאחר שסיימו הקהל התפילה, הלך מורנו הרב חיים ויטאל
ז"ל אליו ואמר לו: רבינו למה ראיתך כל זמן התפילה הזאת באנינות ובמר נפש? אמר
לו הרב: מפני שראיתי בקבלת שבת את הס"מ, ואמר זה הפסוק: "גם אתם גם מלכם תספו".
מכאן נראה שכבר נחתם גזר דין בעוונותינו הרבים. ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשה
היום בין החברים. שכל זמן שהיה שלום בניהם – לא היה לו בית כניסה לקטרג. וכן
היה בעוונותינו הרבים באותו שנה נתבקש בישיבה של מעלה מורינו ורבינו ועטרת
ראשינו וגם חמישה חברים.
בגלל ויכוח בין החברים עזב האר"י את הארץ. הוא וחצי מהחבורה, חצי מתלמידיו.
האר"י היה ותרן גדול אבל אי אפשר ללמוד פנימיות וקבלה במקום שיש סכסוך ומחלוקת.
הסיפור הנורא מסביר למה האר"י הזהיר את תלמידיו על אהבת החברים כל הזמן. לכן
אנו צריכים בימים אלו במיוחד לתקן את הקלקול הזה אם אנחנו רוצים לזכות בקרבת
האלוקים שמיוחדת שהייתה לאר"י ולכל גילוייה.
על ימי חודש אב
דברי האר"י על החורבן
בחוק לישראל של פרשת מסעי יום שני כתוב, שלפני החורבן היה הקדוש ברוך הוא מוריד
שפע לעולם בזכות בית המקדש, וכל העולם כולו היה ניזון ושופע בזכות התפלות
שהתפללנו בבית המקדש, וכן כל העולם כולו היו ניזונים בזכות הקרבנות שהקריבנו
בסוכות, והיה כל העולם כולו ניזון בזכות עם ישראל. ומשחרב המקדש ניזונים רק
מעט. ובחוץ לארץ בברכת המזון בברכת ההודאה אומרים "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ
הטובה" ולכאורה מה שייכות לתושבי ארה"ב או סין לארץ הטובה ולברך על כך? אלא
שהאוכל של כל אדם, אפילו באמריקה, זה בזכות היהודים שגרים בארץ ישראל ובזכות
התפלות שלהם בארץ ישראל.
על זה אומר הזוהר הבן איש חי (פרשת בהר בחוקותי שנה ראשונה הלכה א') "כתב רבנו
האריז"ל בשער המצוות צריך האדם לזכור בתוך אכילתו חורבן הבית כמו שכתוב בזוהר
תרומה וידאג בלבו על זאת שבזמן שבית המקדש קיים הייתה השכינה מקבלת שפע מעולה
ומשובח ממה שהוא אחר החורבן. על כן ירגיל לומר לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבנינה
שיבנה אותה הקדוש ברוך הוא במהרה בימינו אמן. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו
ואלוקי אבותינו שתשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה
תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו וקים בה מקרא שכתוב ואני אהיה לה נאם ה'
חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה". והוכנס לשם יחוד זה בסידורים. כלומר שאם
הזוהר הקדוש אומר שכל מי שזוכר את ירושלים חשיב כאילו בנה חלק מחורבנו של
המקדש, ויש אומרים שיר המעלות בשוב ה' וכו' במנגינה ובשירה. ובודאי שאפילו
שאומרים אותו בשירה ובזמרה אסור לשכוח שמטרתו היא לזכור את חורבנה של ירושלים
ולא בשביל להתענג על השיר.
דעת האר"י - מה עושים בשבת לפני תשעה באב?
בשבת חזון או אפילו בשבת שחל בתוכה ט' באב, יש לשאול האם מותר ללבוש בגדים
נקיים לכבוד שבת, או שמא גם לכבוד שבת אסור. ברמ"א כותב "מילה שהיא מראש חדש עד
תשעה באב, נוהגין שהמוהל ובעת ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת, אבל בלאו הכי
אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבש בגדי שבת, כי אם הכותונת לבד.
ובמשנה ברורה (שם סע"ק ו') כותב שכל מה שלובש מפני הזיעה מותר, וזה הטעם שרמ"א
מקל בכותונת שהיא הגופיה הצמודה לגוף. ומאותו טעם מותר גם להחליף את הפוזמקאות.
ודע, שהאר"י הקדוש כותב שבשבת אין לשנות כלום מגדי השבת כלל, אלא יש ללבוש את
כל בגדי השבת כולם ללא שינוי. והנה, החסידים פוסקים כאר"י הקדוש. ובאמת אין בזה
חידוש כלל, שזה פשיטא שיפסקו כמותו. גם הספרדים פוסקים כמרן וכהאר"י ז"ל ולא
משנים מבגדיהם כלל בשבת חזון או בשבת תשעה באב, וגם בזה אין חידוש, שהספרדים
נוהגים על פי פסקי מרן בכל דבר. החידוש הגדול שיש בדין זה, שאפילו הגאון מוילנא
כך סובר, שכן לא הביא כלום מעניין זה לא בפירושו ולא בספר מעשה רב. ובמ"ב (סע"ק
ו') כותב "ובקהלת קודש וילנא נוהגין על פי הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנים בגד
אחד, וכן כתב רבי יעקב עמדין בשם אביו הגאון, שצריך ללבוש בגדי שבת אפלו בשבת
שחל בו תשעה באב".
דעת האר"י על תשעה באב אחר חצות
כתב בשו"ע (סי' תקנב סע' יב) "אין אומרים תחינה ערב ט' באב משום דאקרי מועד.
ואם הוא שבת אין אומרים בו צדקתך". ט' באב קרוי "מועד". ומסופר בענין זה כי שאל
רבינו האר"י מפני מה אומרים פסוקי נחמה במנחה של ט' באב הרי אדרבה אז הציתו אש
במקדש? והיה צריך להרבות בקינות? והביא עוד את קושית חז"ל מפני מה נאמר "מזמור
לאסף באו גויים בנחלתך" הרי היה צריך לומר "קינה לאסף"?
ולקושיה האחרנה הסבירו חז"ל במדרש שאמרו "מזמור" כיון שה' השליך חמתו על עצים
ואבנים ולא על בני ישראל. כך מסביר האר"י גם כאן כאשר התחילו האוייבים להכות
בישראל חששו ישראל שאין להם ח"ו תקומה מכעס ה'. וכאשר הציתו האויבים אש בהיכל,
קיבלו ישראל נחמה כיון שראו שה' משליך חמתו על עצים ואבנים. יש סיכוי להמשך עם
ישראל. ועל זה אמרו "מזמור לאסף" בשמחה. ועל זה כתוב "ויצת אש בציון" ואמרו
"מזמור לאסף" וקיבלו נחמה על צרתם. ולכן מנהג טוב ונכון הוא לומר נחמה במנחה.
ועוד כתב מהרח"ו ששמע מרבינו האר"י טעם נוסף כי במנחה נולד המשיח הנקרא מנחם
(שער הכוונות פט). ולכן מובן מפני מה ט' באב נקרא מועד ואין אומרים בו "תחנון"
ולא "צדקתך".
כל זה כדי להבין שגאולה היא לא דיבורים. היא מעשית ביותר. גם בני ישראל במצרים
שעה לפני הגאולה חשבו שזה לא יהיה ולא מעשי ולא הכינו צידה לדרך. בסוף זה קרה.
גם בימינו לפעמים אנשים חושבים ואומרים גאולה אבל בפועל לא ממש חושבים שזה מה
שיקרה. ובכן זה יקרה. אנו אומרים כל כיום בתפילה "כי לישועתך קיוונו על היום".
לא רק כל יום, אל בכל יום אנו מקווים כל היום שתבוא גאולה במהרה בימינו. אמן.
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ...