מאיפה הוא בטוח כל כך ?!?! (חנוכה)

אני מלא התפעלות מכתיבתך. הידע, הניסוח, ההומור, הסובלנות, יראת השמים, כעת יש לצרף לזה את הבטחון העצמי העצום.

למה אני כותב זאת? זה נאמר בציניות, וכיון שאיני אוהב ציניות, אסביר.

פתחת אשכול על "מנין הבטחון העצמי העצום הזה?". ובו טיפלת בסיפור מהתלמוד וייחסת לו פרשנות מסויימת. אני רוצה לחזור על דבריך, כדי להיות בטוח שהבנתי, וכדי להצביע במיוחד על הנקודות שדוקרות בו לטעמי. ואני סבור שאז אפשר לשאול: מהיכן הבטחון העצמי הזה לא על ר' יהושע אלא אולי עליך עם האשכול? סמיילי.

כך.

ר' יהושע דרש דרשה מפסוק וממנה הוציא מסקנה לגבי זמן העיבור והלידה של נחש.

יש בעיה שהסיפור הזה אינו מסתדר עם ידיעותינו בתחום הנחשולוגיה. כמדומה שדינו לינקק פעם לדיונים בתחום, והיה נסיון להציל את הסיפור, אבל אם מדובר בנחש רגיל, אז הוא מטיל ביצים והדגירה אינה אורכת את הזמן שייחס לו ר' יהושע.

אבל לא זה הנושא שלנו.

הנושא שבו באת לדון, ולדעתי זה חשוב מאד, הוא מה היתה המתודולוגיה של ר' יהושע, ומה היו הנחות היסוד שלו.

העלית את התזה שר' יהושע סבר שמתוך התורה שבכתב ניתן לדקדק גם את פרט המידע הזה. ובדבר זה אני מסכים איתך!

השאלה היא אם ר' יהושע צדק בעיקרון (שהכל כתוב בתורה) ואם הוא צדק בדיוק שלו. הרי יתכן שבאמת הכל כתוב או רמוז בתורה, אבל ר' יהושע לא דייק. זה יסביר לנו מדוע הנחשולוגיה אומרת אחרת ממה שסבר.

ומדוע ר' יהושע היה כה בטוח? מפני שאם יש לך מקור מידע שניתן בידי אלקים, ואמור להכיל את כל המידע, ומצאת מפתח לאחד החדרים, אז אתה יכול להיות בטוח שהאמת בידיך. (וזה עוד לפני הבירור ההיסטורי שהמדען בתקופת ר' יהושע היה נוח לקבל מסקנות מפרט אחד בודד בלי לנסות לשלבו במסגרת תיאוריה כללית או לבחון תיאוריות חליפיות באופן אמפירי ולא מתוך ניתוח דמיונותיו-תכני מחשבותיו... ויש להאריך. והביקורת שלי כאן היא על הצייטגייסט של אריסטו ולהבדיל חז"ל. זו מין תמימות יסודית שבוטחת בקלות השגת הידע המדעי. כמה זה השתנה).

עד כאן הניתוח שלך לדעתי נכון ותורם רבות. אני מביא דוגמא נוספת. במפגש בין ר' יוחנן בין זכאי לבין אספסיינוס (גיטין נו א-ב) מכנה ריב"ז את כובש ירושלים "מלכא" (=מלך). כאשר מנסה אותו אספסיינוס בשאלה מדוע הוא מכנה אותו מלך, הוא עונה לו שאם יזכה להחריב את המקדש, הרי זה אפשרי רק על ידי מלך, ודורש את הפסוק "הלבנון באדיר ייפול". הלבנון, הר הבית, ייפול רק בידי אדיר. כלומר מלך.

יש שתי דרכים להבין את הדו שיח הזה. בעיני זו היתה הברקה של ריב"ז. הוא ניסה להחניף לאספסיינוס בכינוי "מלך". לא הצליח, והצליח להתחמק על ידי ציטוט פסוק. ומכאן למדנו שמותר להחניף לרשעים ובוודאי אם אין ברירה אחרת.

לא כך שיטת פרשנים, גם חוקרים בזמננו, שטענו שריב"ז אמר כאן את דעתו האמיתית. היתה כאן דרשה של פסוק שממנה למד כלל לגבי ההיסטוריה והמדיניות. המקדש לא ייפול אלא בידי מלך. ואם המציאות היא שאספסיינוס בא לכבוש, אז הוא צריך להפוך קודם למלך.

גם כאן אפשר לשאול: מהיכן הבטחון העצמי הזה? מהיכן האמון הזה בתורה, וכיון שלדעתי זו לא שאלה כה חשובה (גם לי יש אמון בתורה...) אז השאלה היא: מנין האמון הזה שהתורה אמורה לספק תשובה לשאלות האלו, ושאנו יודעים לדרוש (ריב"ז לפחות סבר כן על עצמו). ובעצם, לא רק התורה אלא הנבואה.

מעניין שהגישה הזו אינה מוכרת לנו הרבה אצל חכמים, אבל היא מצויה הרבה בספרי ה"פשרים" של כת קומראן. ורק הערתי על מקבילה היסטורית.

כיון שהארכתי מאד, אסכם בהודעה הבאה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

השאלה היא מה המנגנון שמסביר את הופעת הידיעות האלו.

לדעתי, אין לנו אלא מה שמצאנו. ר"י וריב"ז סברו (כמו הרמב"ן לדורות וכן הגר"א) שהכל רמוז בתורה. וצריך רק לדעת לחפש.

שותף סוד סבור שזה נובע מן מעמדה האונטולוגי של התורה.

אם המציאות שלנו נובעת ממציאות יותר גבוהה, והתורה נמצאת באיזה שלב במציאות גבוהה יותר, והיא גם משקפת את הבחינות העליונות האלו, והיא גם משתתפת בהשתלשלות שלהן זו מזו (טענות שבאשכול אחר דנו עליהן והקשו שאפשר שיש כאן סתירות פנימיות ואלו אמירות חסרות משמעות). אם התורה היא בעלת מעמד כזה, אז ר' יהושע יכול לדעת איך הנחש אמור להראות ואיך הוא אמור לתפקד, גם בתהליכי הריבוי שלו.

זה הסבר מעניין מאד. והוא מעורר את השאלה של שנרב, אם ניתן מן ההשתלשלות הזו לפתור את השערת גולדבאך, או לדעת את מספרי הלוטו הזוכים של השבוע הבא...

אך האם הסיפור על ר"י מחייב להניח את ההסבר האונטולוגי (=אודות מבנה המציאות והשתלשלויותיה) הזה לגבי התורה?

לדעתי, זה לא הכרחי.

הטענה של שותף סוד שהתורה מכילה את מכלול הידע, אם גם ברמז, מפני שהיא בעלת מעמד אונטולוגי כזה או אחר, היא לכל היותר פירוש אפשרי (וצריך לבדוק אם הוא אפשרי מבחינות רבות, כמה שעומד ביסוד אמונותיו וגישותיו של ר"י ושל תנאים אחרים, למשל, ואם אלו קביעות משמעותיות כפי שאולי ידע בלוגיקה ובפילוסופיה יכול לעזור לנו לברר). אבל הוא אינו מוכרח.

אז השאלה הסופית שלי תהיה: מהיכן שותף סוד כל כך בטוח שהוא יודע את ההסבר לתחזיות של ר' יהושע ו(אני משער) של ריב"ז?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

אבל איני יכול שלא להתייחס לציטוט אחד ממנו.

שותף סוד כתב:

נראה לך שנחלוק אנחנו האפסים על דרשת רבי יהושע, שכל התורה מונחת בכף ידו (אשרי יולדתו אמר עליו ריב"ז)  

ואני הקטון שואל:

א. מה זה אפסים?

ב. מדוע אנו אפסים?

ג. מה פירוש "כל התורה בכף ידו"? אלו חלקים של התורה?

ד. מי גילה לשותף סוד רז זה שכל התורה בכף ידו של ר"י?

ה. האם מן השבח של ריב"ז נובע שגם הוא שותף לתפיסת המעלות של ר' יהושע כמוהו?

ו. אולי אפשר לפרש אחרת את השבח של ריב"ז לר"י?

המסקנה שאני מציע לשקול בזהירות רבה מאד היא שידיעת התורה של ר' יהושע היתה מופלגת, אבל לא באופן ששותף סוד מייחס לו. ובוודאי שידיעה זו אינה הופכת אותנו לאפסים בהשוואה אליו.

יש לנו אפילו יתרונות שלו לא היו. (בין השאר, פרוייקט השו"ת לחיפוש).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">